שלום כיתה א'
האלבום החדש של "סופרגראס" מציג אותה בפאזה מבוגרת, בשלה ומרשימה
דודי כהן
פורסם: 11.09.05, 16:50
לאחר שנשארה שנתיים, אולי שלוש, בגן חובה, סופרגראס עולה כיתה ופותחת את שנת הלימודים עם אלבום חדש. Road to Rouen מסתמן כאחד הדיסקים ההכרחיים שתצטרכו לשלוף לחברים מהילקוט בשנת החינוך המוזיקלית הקרובה.
סופרגראס מתקדמת באלבום הזה ומתבגרת מוזיקלית, מחשבתית ותדמיתית, גאז קומבס הסולן אפילו גידל זקן כדי להבהיר סופית שהוא כבר לא ילד. צריך להודות שזה נשמע כמו מהלך מבריק לשימור המעריצות מהזמנים הטובים בהם קפץ כמו קוף מיוחם מול המצלמות בקליפ של Allright.
אנרגיות הנעורים שהושפרצו לכל עבר באלבומים הראשונים פינו מקום באלבום החדש למשקל סגולי משמעותי יותר של להקת רוק'נרול מיושבת עם אופי משלה. סופרגראס מניפה יד לשלום לפצעי הבגרות, ההורמונים והמעריצות הצמודות. מעכשיו חפשו אותם בברים מעושנים שותים וויסקי מיושן תוך כדי ישיבה עם גב כפוף, מספרים סיפורים על הימים היפים ההם.
הנה למשל הקטע הפותח באלבום. מלבד השם המפוצץ שלו Tales of Endurance (parts 4,5 & 6), אם הקטע הזה היה תמונה, הם היו צריכים לתלות אותו בסלון ולהשוויץ כאילו הם קיבלו מינימום אלבום פלטינה. קטע מעובד לעילא ולעילא שבין צליליו אפשר להבחין בגיטרה אקוסטית שמזכירה את לד זפלין ופסנתר שמזכיר את הביטלס כשבאיזשהו שלב הקטע חותך בלי להודיע לפרנץ פרדיננדיות מצמררת. יותר טוב מזה?
הקטע השני נקרא סנט פטרסבורג. יופי של קטע על גבול הפסיכדלי, קטע משכר שמספר על התחלה של חיים חדשים בעיר הגדולה. הקטע השלישי, Sad Girl, מזכיר בפתיחה את להקת "דם יזע ודמעות", עוד השפעה מוצדקת, ועוסק בבחורה עצובה. השיר הוא ההצדקה החותכת לצירופו של הקלידן רוברט קומבס (אחיו של גאז) שמרפד את הסאונד של הלהקה בפדים נהדרים בכלל ובשיר הזה בפרט, כשהוא מעטר אותו בפסנתר ממכר.
רוקסי הוא דוגמא לשיר יפהפה שחשוד מיידית כי הוצא בטעות ממרתפי הסרג'נט פפר ועבר שדרוג למאה הנוכחית, אבל עזבו השפעות, ככה צריך להישמע שיר על בחור שמחזר אחר בחורה, לא מייבב מדי.
עת הגעתם לאמצע האלבום, בטח תרצו לצאת להפסקת קפה עם הקטע Coffee in the pot, אתנחתה אינסטרומנטלית קלילה, פונקציונלי ותו לא. שיר הנושא הוא פצצה אנרגטית שאמנם לא מגיעה לשיאים של האלבום הראשון, אבל ככה צריכה להישמע להקה מגובשת כשיש לה ריף גיטרה מוצלח ביד. את האלבום מקנח הקטע Fin, מתוק יותר מסופלה שוקולד חם ומרגיע יותר מכל מסאז'.
לסיכום: מעריצי הלהקה מהימים הראשונים בוודאי התבגרו מאז ההתחלה הסוחפת שלה, ויש להניח שלמרות הורדת ההילוך, הם יוכלו למצוא נחמה באלבום החדש שמפנה מבט של ערגה אל הרוק הבריטי המוקדם ומכיל לא מעט שירים טובים, מופקים היטב ומבוצעים בטוב טעם, טעם של פעם.