כשזה עמוק

סרט תיעודי חדש על הפקת להיט הפורנו "גרון עמוק" משמש את יוצריו בעיקר כדי לבקר את הנטיות השמרניות שקיימות היום בארה"ב

עוד לפני שהיה שם כיסוי למקור שחשף את פרשת ווטרגייט בפני העיתונאים וודוורד וברנסטין, היה "גרון עמוק" סרט הפורנו הכי שערורייתי בתולדות הז'אנר. יציאתו לאקרנים בשנת 1972 חוללה המולה של ממש באמריקה שהיתה שקועה בעיצומה של המהפכה המינית, ומחלטורה שנעשתה בתקציב של 25 אלף דולרים, נחשב "גרון עמוק" לסרט פולחן שהרווחים ממנו, עלו בדיעבד אף על אלו של "טיטניק".

 

זוהי, אגב, אגדה אורבנית. בהינתן העובדה שהסרט נאסר להקרנה בערים רבות ברחבי ארצות הברית, סביר שהסכום עליו מדברים, הנע סביב ה-600 מיליון דולרים, אינו הגיוני. מבקר הקולנוע רוג'ר איברט טוען, כי העובדה שהמאפיה שלטה אז במרבית בתי הקולנוע הכחלחלים ששימשו להלבנת כספי זנות וסמים, יכולה להסביר את נתוני הקופה המנופחים הללו.

 

"בתוך גרון עמוק" מתעד את הסיפור שמאחורי הסרט, ובכך ממצב אותו כאחד מאותם סרטים בודדים, שקורות הפקתם ראויות להתייחסות שאינה נוסח "מאחורי הקלעים של..." ("חלף עם הרוח" ו"האזרח קיין" הן רק שתי דוגמאות מפורסמות). במילים אחרות, הוא אומר שסרט ה"פורנו שיק" (כפי שכינה אותו ה"ניו יורק טיימס" במאמר מפתח שפורסם ב-73') הוא "חשוב" ו"תופעה", גם אם – ואולי דווקא משום ש – מדובר במוצר בעל אפס ערך קולנועי. אבל במקום להגיד משהו משמעותי על מקומה של הפורנוגרפיה בתרבות הפופולארית, "בתוך גרון עמוק" מעדיף לנגח את אמריקה הניאו-שמרנית של עידן בוש השני.

 

במובן זה, "בתוך גרון עמוק" הוא סרט נכון לזמנו, בדיוק כמו "קינסי" מהשנה החולפת, שגיבורו, כזכור, היה האיש שגילה את הסקס לאמריקה. ומה שמעניין לא פחות – "בתוך" הוא דוגמא לאופן שבו הממסד הקולנועי (זוהי הפקה משותפת של רשת הטלוויזיה HBO והמפיק זוכה האוסקר בריאן גרייזר) מאמץ סרט זניח לגמרי, מהשוליים הרחוקים של התעשייה, ומכריז עליו בצדקנות כעל יצירה בעלת חשיבות היסטורית, רק כדי להשתמש בו ככלי לניגוח פוליטי אקטואלי – שהרי סביר שאפילו ג'רי דמיאנו, הבמאי (או איך שלא תקראו לזה...), מעולם לא העלה על דעתו שלמעלה מ-30 שנה אחרי, עדיין ייחשב סרטו לאייקון במלחמה על התיקון הראשון לחוקה באמריקה הפוריטנית. "גרון עמוק" – הכותרת מתייחסת למיקומו יוצא הדופן של הדגדגן של הגיבורה שלו – היה, במחילה, רק סרט על סקס אוראלי, בדיוק כפי שלארי פלינט לא היה לוחם למען חופש הביטוי.

 

אז כן, בהליכה לסרט ה"פורנו-טראש" ההוא בהחלט היה משום התרסה באותם ימים סוערים (וורן בייטי וג'ק ניקולסון אפילו הצטלמו עומדים שכם אל שכם עם הכוכב הגברי שלו, הארי רימס, שאפילו הועמד לדין על השתתפותו בסרט). "גרון עמוק" היה בעל חשיבות בעיקר משום שייצג את המעבר – אז, בראשית שנות ה-70 – מ-soft ל-hard core, ומשום שהיה הסרט הכחול הראשון אליו יכולת אפילו להזמין את הדייט שלך במקום לחמוק אל תוך האולם בחסות החשיכה.

 

הבמאי שלו, ספר במקצועו, הפך בעקבותיו לשם החם של הז'אנר החדש, ואפילו, יש אומרים – ומתכוונים, כנראה, למונטאז' סהרורי שבו זיקוקים וטילים מסמלים אורגזמה נשית – ל-auteur. מכל מקום, דמיאנו לא התעשר מהסרט. שותפיו להפקה דלת התקציב – שדמיאנו מקפיד שלא לנקוב ב"מקצועם" – היו לואי "הקצב" פריינו ואביו אנטוניו, שיחד עם הדוד ג'ו, "הלוויתן", היו חברים במשפחת הפשע קולומבו. וכאשר באו אלה, זמן קצר אחרי שהסרט הפך לסיפור הצלחה, ודרשו ממנו גם את השליש שלו בהכנסות, הבין דמיאנו שאם הוא חולם לעשות עוד סרט – והבא שלו אגב נקרא "השטן במיס ג'ונס" ונכלל בו שימוש מקורי בנעימת המפוחית המפורסמת מ"היו זמנים במערב" – עדיף היה לו שיוותר.

 

אבל יותר מכל, מזוהה "גרון עמוק" עם שמה של לינדה לאבלייס, שהפכה בזכותו לסלבריטי. לאבלייס, במקור בורמן, היתה נשואה לסוכן מהגיהינום בשם צ'ק טריינור (אגב, עוד לפני "גרון עמוק" היא הופיעה ב-69' בסרט בשם "dogarama", שבו קיימה משכב, ובכן, בדיוק עם מה שאתם חושבים). שנים מאוחר יותר היא טענה בפני ועדת קונגרס לענייני פורנוגרפיה, שכל מי שצפה בסרט שכונן אותה כאייקון תרבותי, ראה אותה למעשה נאנסת על הבד, ושאקדח היה מכוון לרקתה כל זמן הצילומים. היא נהרגה בתאונה בשנת 2002.

 

"בתוך גרון עמוק" מעניין בעיקר משום שהאנשים שמאחורי הסרט שבתוך הסרט רואים בעצמם אמנים וחלוצים, ועורגים לימים שלפני בוא תעשיית סרטי הווידיאו שהפכה את הפורנו, נו, למה שהוא; והוא משעשע, בעיקר בזכות מרואיינים כמו ג'ון ווטרס שזורק הערה מפילה על חשבון אנג'לה לנסברי (באותה שנה ממש הוא עצמו ביים את "פינק פלמינגוס", "האזרח קיין" של סרטי הטעם הרע), או מקבץ של פמיניסטיות שממנטרות את המובן מאליו. לא ממש חשוב לצמד יוצרי "בתוך", פנטון ביילי ורנדי ברבטו, ש"תפוז מכני" ו"הטנגו האחרון בפריז", שני סרטים מחוללי מהומה שאתגרו לא פחות את הדיבור על פורנוגרפיה, הוקרנו אף הם באותה שנה. השניים, אגב, אחראים לסרט התיעודי, "party monster", על סצינת המועדונים והדקדנס במנהטן בראשית שנות ה-90, ולפני כשנתיים הם אף צילמו לו מעין רימייק עם מקולי קולקין בתפקיד הראשי.

 

לסיכום - למי שהצירוף "גרון עמוק" אומר לו משהו או מעורר נוסטלגיה להקרנות 16 מ"מ בדירות תל אביביות צפופות, ימצא בסרט יותר מקורט הנאה. האחרים יתהו מה בדיוק היה הרעש סביב פיסה של שיט, שבסך הכל ניזונה מהתקפי הפאניקה של פקידיו החסודים של ממשל ניקסון.