קולנוע ביתי: מה זה בכלל 100 הרץ?

בפרסומות רבות לטלויזיות אנחנו רואים שימוש נרחב במונח "100 הרץ". מה זה בכלל 100 הרץ, מדוע זה מעניין אותנו והאם זה טוב ליהודים?

בישראל, כמו באירופה, נהוגה שיטת שידור בשם PAL (ראשי תיבות של Phase Alternating Line). שיטה זו, שנעזרת בתדר סינכרון אנכי של 50 הרץ, משדרת לנו בעצם את מחצית התמונה - פעם את הקווים האופקיים הזוגיים ופעם את האי-זוגיים, במחזורים של 20 אלפיות השניה. לשיטה זו יתרונות רבים על שיטות אחרות, אולם, המחסור העיקרי בה הוא קצב עידכון המסך האיטי, שגורם להבהוב המסך.

 

מערכת הראיה האנושית מפסיקה להבחין בכך כאשר מוצג בפניה רצף של תמונות נייחות עד כי נוצרת האשליה שמדובר בתמונה זזה החל מכ-20 תמונות לשניה. ובכל זאת, עד לתדרים של בין 60 ל-70 הרץ, עדיין ניתן להבחין בהבהוב או ריצוד.

 

שיטת השידור הנהוגה בטלויזיה האמריקנית עושה שימוש בתדר של 60 הרץ - כך שהריצוד הרבה פחות מטריד אותם מאשר אותנו. ב-PAL, הבעיה חריפה יותר בשל תדר הסינכרון הנמוך יותר. בשל תלונות חוזרות ונשנות מכיוון הצרכנים ועם שיפור הטכנולוגיה, ניסו יצרני הטלויזיה למצוא פתרונות לבעיה מציקה זו.

 

הפיתרון המוצע הוא שיטה בשם 100 הרץ. בשיטה זו, מכפילים את קצב הצגת הקווים כך שבעצם כל אחד מוצג פעמיים. במקום הבהוב של 50 הרץ, אנו מקבלים הבהוב בקצב כפול אשר אליו מערכת הראיה רגישה פחות.

 

עד כאן, נשמע מצויין, לא?

 

אז זהו, שלא ממש. מקור הבעיה הוא בשיטת ה-INTERLACING, אשר נוצרה בשנות ה-50. בשיטה זו אנו משדרים שדות במקום תמונות. כל שדה הוא מחצית תמונה - כולל קווים אופקיים זוגיים ואי זוגיים לחליפין. כאשר מדובר באובקייטים גדולים המוקרנים על גבי המסך, אין כלל בעיה עם השיטה. אולם, כאשר מדובר על פרטים קטנים ודקים, אשר קיימים רק באחד משני השדות, נוצר ריצוד קווי. בוודאי הבחנתם בתופעה כאשר אדם הלבוש בחליפה או בעניבה "רעשניים" הופיע בחדשות - העניבה השתוללה, זזה ושינתה צבעים ודפוסים מכיוון שהיא כוללת פרטים דקים מדי כדי לעבוד כראוי בשיטה זו.

 

כאשר עושים שימוש ב-100 הרץ, הבעיה מחריפה עוד יותר, שכן קצב "התפרעות" העניבה במקרה כזה יחריף. לכן, אנחנו בעצם מחליפים בעיה אחת באחרת.

 

גירסה מתקדמת של 100 הרץ

 

בעיה זו לא סתמה את הגולל על שיטה זו. היצרנים המשיכו לפתח את הטכנולוגיה, כאשר הפתרון שהסתמן היה עיבוד תמונה מתקדם יותר. בעוד שבשיטה הקודמת הטכנולוגיה שמרה עותק של כל שדה וחזרה עליו פעם נוספת - בשיטת 100HZ PROGRESSIVE עליה לפענח תמונה שלמה. כלומר, במקום פשוט לחזור על כל שדה פעמיים, היא מפענחת תמונה שלמה וחוזרת עליה בקצב של 100 הרץ.

 

נשמע פשוט, אבל כמובן שזה לא ממש כך. ההמרה בין INTERLACED (שיטת השידור של השדות הזוגיים/אי זוגיים) לבין PROGRESSIVE (שיטת שידור של תמונות מלאות) אינה פשוטה כלל עבור PAL. ניתן לקרוא על פעולת ההמרה הזו במאמר הבא.

 

כאשר הפעולה מבוצעת כראוי, שיפור איכות התמונה הופך למשמעותי - שכן בעצם אנחנו מגבירים באופן משמעותי את הרזולוציה האפקטיבית של התמונה (נהוג לומר שהשיפור נע בין 30% ל-70% שיפור, תלוי בצופה ובכמה פרטים הוא "מפספס" בשיטת השידור ה-INTERLACED).

 

כאשר הפעולה אינה מבוצעת כראוי, נוצרות בעיות חדשות ותופעות חלופיות כגון הופעת תופעת "המסרק" (גופים שזזים במהירות על גבי המסך מופעים לחלקיק שניה עם פסים הדומים לקצהו של מסרק) ותופעות מריחת וידאו שונות.

 

עצות שימושיות לחיים פרודוקטיביים

 

כפי שניתן להבין, לא כל מסכי הטלויזיה בשיטת 100 הרץ נוצרו בצלם דומה. ההבדלים בין המערכות השונות עלולות להפריד בין מסכים שממש לא נעים לצפות בהם לבין מסכים עם איכות תמונה מופלאים.

 

בראש ובראשונה, חשוב להפריד בין מסכים עם 100 הרץ "רגיל" לבין מסכים עם 100 הרץ פרוגרסיבי. יש להתייחס לראשונים בעיקר בתור סוג של גימיק שכן הם אינם באמת פותרים בעיה כלשהי אלא מחליפים אותה בבעיה חלופית. לגבי האחרונים, חשוב לבדוק לגבי איכות ההמרה הפרוגרסיבית. במקרה שאיכות התמונה חשובה - יש לבחור בחברות בעלי מערכות המרה פרוגרסיביות מתקדמות יותר (לדוגמאת DRC של סוני, PIXEL PLUS של פיליפס, או DFS של טושיבה).

 

יש לציין ששיטות המרה אלה הן בהחלט לא סוף הדרך מבחינת עיבוד התמונה, ובעת רכישה של מכשיר DVD עם יציאה פרוגרסיבית, רצוי לבחור בפיתרון טוב יותר (למשל, DCDi של חברת פרוגד'ה או PURE PROGRESSIVE של חברת SILICON IMAGING). 

 

הכותב הוא מנהל שותף באתר האודיו והקולנוע הביתי hometheater.co.il