אניטה פללי, לקידום החינוך בישראל

הפרסומת של מפעל הפיס עם כל הדמויות מהפרסומות של המותגים עתירי התקציב מהנה מצד אחד. אבל מצד שני, היא מעוררת כמה מחשבות מטרידות

אתמול בלילה היה לי חלום. חלמתי שהדמויות המופיעות בסרטי הפרסומת עתירי התקציב בטלוויזיה המסחרית, אנשים ובובות כאחד, יצאו מתוך הפרסומות שלהן ונחלצו לעזרת מפעל הפיס בכדי לעזור לו לקדם את ההגרלה הגדולה של 50 מיליון. הם נאספו כולם באולפן, על חשבון זמנם הפנוי (בין הברייקים של הפרסומות) והקליטו יחדיו, בהתנדבות ובהתלהבות, שיר תמיכה בהגרלה לפי המנגינה של השיר "לקום מחר בבוקר" והכל למען תרומה לחינוך בישראל.

 

טוב, תודו שאם הייתי חולמת את זה באמת, הייתם אומרים עלי שאני חולת פרסומות עם דמיון מפותח ויצירתי במיוחד. זה בדיוק מה שאני חושבת על מי שהגה את הפרסומת הזו למפעל הפיס.

 

מתוך הקמפיין. דמיון מפותח ויצירתי במיוחד

 

הרעיון מפתיע, ההפקה מרשימה, הפרסומת מושכת תשומת לב להגרלה ושיתוף הפעולה בין אלי האנה לשקע ותקע מרגש במיוחד. התוצאה הסופית על המסך גורמת לי קודם כל לחייך (היי, כמה דברים בטלוויזיה גורמים לכם לחייך בימים אלה?) ואחר-כך לחשוב שנית: האם אני באמת מתלהבת מפרסומות שמקדמות פרסומת שתוך כדי פרסום מקדמת את אותן פרסומות שמקדמות אותה? (מה, לא הבנתם? תקראו שוב).

 

ועוד מחשבות עלו במוחי בזמן הצפייה בפרסומת: האם הכלב המפוחלץ של אניטה באמת תרם מזמנו בכדי לקדם את החינוך בישראל, או שאולי הוא מקבל על זה משכורת מאסקייפ? והרווחים האלה, שמפעל הפיס תורם לקידום החינוך בישראל, האם הם לא באים בעצם מכיסם של אותם אזרחים שאמורים מלכתחילה לקבל שירותי חינוך מהמדינה תמורת המיסים שהם כבר שילמו? האם, בעצם, הפיס זה מס-חינוך על הימורים? (ואם כך, האם הם משתמשים בכסף בכדי לחנך את הילדים לא להמר?).

 

ואחרי כל כך הרבה מחשבות נשארתי ללא הכרעה, מתנדנדת בין ההנאה הראשונית מהקלילות-המפתיעה-הבלתי-אפשרית של "הפרסומת מהפרסומות" לבין המחשבות הכבדות-מציאותיות-מטרידות שהיא מעלה בי במחשבה שנייה.

 

קמפיין למפעל הפיס. משרד פרסום: אדלר חומסקי & ורשבסקי

 

דורית צימנד שיינר היא יועצת ומרצה לשיווק ופרסום