החגים בפתח ומקס בשער

מה זה? איך זה קרה? איזה שילוב גאוני בין איתן הוק, ליאו דיקפריו, א-ביסל'ה טום קרוז וגם קצת אבא אלון. מהמם

כבר כמעט חמישה חודשים שאני מוצאת אינסוף סיבות למה לי לא לכתוב את "דף הבית". מתחמקת מכתיבת שורות אלה ומסדרת לעצמי שלל תירוצים מדוע שירותיי אינם נחוצים פה. תירוץ 98 (ותודה לחברים מ"בלייזר"): "לא תודה, אני החדשה שהגיעה אחרונה, אני עוד לא מחוברת לגמרי למה שקורה פה", הלכתי על המומנטום הראשוני, תירוץ 149: "המדורים שלי עוד לא סגורים ובכלל אין לי אף אחד ל'חיים הפשוטים'" - ניצלתי את הקטע המקצועי, ובל נשכח את נשק יום הדין, תירוץ 185: "מישהו רוצה עוגה מדהימה שהגיעה ל'מבחן טעימה'?".

 

רק שהיום השתנה משהו. ולא רק שאני כאן, אלא גם מיוזמתי החופשית. הסיבה? נו באמת. ראיתם את השער? שמתם לב לדבר המפאר אותו? אוי, סליחה, זה נורא לא פוליטיקלי קורקט להחפיץ ככה בן אדם. אז הרשו לי לנסח מחדש. ראיתם את מקס החתיך ההורס בשער שלנו?!?! מה זה? איך זה קרה? איזה שילוב גאוני בין איתן הוק, ליאו דיקפריו, א-ביסל'ה טום קרוז וגם קצת אבא אלון. מהמם. אבל עזבו את תיאורי המחוצ'קנת המריירת שלי, חכו עד שתקראו את הראיון של סמדר איתו, וגם אתם תצטרפו למועדון המעריצים שאני מקימה לכבודו. ההרשמה תחל מיד לאחר החגים (כניסה חינם לבנות 30+ פתטיות כמוני). ואגב, קוראים לי שלי בן מיור ואני מכורה ל"פיק אפ".

 

ספיקינג אוף דה חגים. איפה אתם השנה? אנחנו, חברי מערכת "פנאי פלוס", בונים על חדר הישיבות. וכפי שהלו"ז שלנו נראה, לא ברור אם נצליח לזחול מהחדרים שלנו עד לשם. וכן, בזאת אני מתחילה את הקוטריי הקבוע של עיתונאים בתקופת טרום החגים, שם קוד: "כוננות מועדים לשמחה". אתם מבינים, אצל רוב בני האנוש, החגים בדרך כלל מהווים תקופה שלה ממתינים בקוצר רוח. וכן, ברור לי שרובכם עכשיו מגלגלים עיניים ונזכרים בבעתה בארוחה מהגיהינום שהיתה בשנה שעברה, כשהבן דוד המוזר החליט לשבת בדיוק לידכם והריב הנושן של אמא עם הדודה מעפולה התפרץ כמו תמיד. אבל אם תניחו לסצינה הזאת לרגע, תודו שאתם מתים שזה כבר יגיע. ולו רק כי השנה מדובר בתקופה מרוכזת במיוחד, עם המון ימי חופשה שיספקו זמן התאוששות הולם לטראומת הארוחה.

 

לעומת זאת, אצלנו, פה ברחוב המסגר 9, ובעצם בכל מערכת עיתון במדינה - החגים כבר כאן! מה זה כאן? הרגע סיימנו הקפה שביעית של שמחת תורה. ממתכונת עבודה של עיתון שבועי נינוח הפכנו למערכת עיתון כמעט יומי. כי יש המון להספיק, והמון להגיד, וגיליונות החג גדולים וחגיגיים ומיוחדים, ובית הדפוס - שזה מעניין אתכם ואותי כשלג דאשתקד - נורא עמוס בחגים.

 

אז בגלל זה אנחנו כבר עמוק עמוק בפנים, וכבר כמה שבועות חיים לנו בעתיד. מעמדים את הגיליון הנוכחי ואז קופצים רגע לגיליון של יום כיפור כדי לעמד כתבה, חוזרים לראות שהכל בסדר עם ג'יי לו ומיד גולשים לערב ראש השנה. בזמן כתיבת שורות אלה הלכתי לבדוק האם הגיע לי אייטם לפרויקט באוקטובר. האמת, מעניין באוקטובר. מזג האוויר ממש נוח. תבואו.

 

שלי בן מיור

סגנית עורכת