יח"ץ אישי

הארגונים החברתיים צריכים לתעל את פסטיבל יחסי הציבור שיפקוד אותנו ערב ראש השנה לטיפול בעוני, ולא להסתפק בהבלטת פעילותה של עמותה כזו או אחרת

בשבועות הקרובים צפויות לחזור אלינו התמונות: מספר פעמים בשנה, בעיקר בערבי חג, לעוני יש פנים, שם וכתובת. רגע לפני ערב ראש השנה העוני שוב יזכה למסע יח"צני מתוקשר, באדיבותן של עשרות העמותות המחלקות מזון לנזקקים.

 

לנוכח התמונות הללו אחדים עשויים לנוע בחוסר נוחות בכורסה. אחרים אולי יפתחו את כיסם כדי לעזור, לתמוך ובעיקר כדי להשקיט את המצפון האישי. שר האוצר התורני יצטלם באחת מהתחנות לחלוקת מזון, ויאשים במצב את קודמו בתפקיד. כמה פוליטיקאים ינסו לתפוס טרמפ, לזכות בעוד כותרת בעיתון, באומרם שמצב כזה לא ייתכן במדינה מתוקנת כשלנו. והעניים, אלה שייקחו את חבילות המזון, יצטרכו לחכות לחלוקה הבאה, בפסח.

 

המראות האלה, של אנשים דוחפים ונדחפים במוקדי חלוקת המזון לחג על-מנת לזכות בעוד בקבוק שמן, בעוד צנצנת דבש לראש השנה, הפך בשנים האחרונות לריטואל קבוע במחוזותינו. לצד הנזקקים יידחפו גם העמותות העושות מלאכת קודש באספקת מזון לנזקקים, כדי לזכות בעוד אזכור בעיתון, בעוד אייטם בטלוויזיה, בהבלטת חלקן בעזרה לעניי עירך. בהנצחת המצב בו ארגוני המגזר השלישי נוטלים אחריות במקום שהמדינה נעדרת ממנו.

 

החברות המסחריות יצטרפו אף הן ל'חגיגה'. יפתחו מוקדים לקליטת מזון ותרומות, יתחרו ביניהן מי תורמת יותר לעניים, בניסיון להצטייר כמעורבות חברתית. זה תמיד טוב לתדמית, ואם אפשר לגרוף יחסי ציבור על הדרך אז למה לא. ברשתות השיווק יבקשו מאיתנו להפריש מוצר כלשהו מסל מרכולתנו, או לתרום סכום סמלי למען משפחות נזקקות. זכיינית ערוץ 2 קשת תערוך השבוע יום שידורים מיוחד בשיתוף עם עמותת "לתת", העוסקת בחלוקת אוכל לנזקקים, כדי לגרום לנו לפתוח את לבינו וכיסינו ולאפשר בכך לכמה שיותר משפחות בישראל, שידן אינן משגת לרכוש מצרכי מזון בסיסיים, לחגוג את ראש השנה.

 

פסטיבל השנור והעוני יתקוף אותנו מכל כיוון, מכל פינה. לרבים יהיה קשה להישאר אדישים נוכח תמונת משפחה המבקשת עוד חלה לחג, עוד בקבוק יין. מסע יחסי הציבור לעוני יתחולל במלוא עוצמתו, בעוד הטיפול בעוני יידחה כמו תמיד למועד מאוחר יותר, שספק אם יגיע.

 

במחקר שערך לאחרונה המרכז לחקר המגזר השלישי באוניברסיטת בן גוריון, נמצא כי לפחות חצי מיליון אנשים בישראל מקבלים מזון באמצעות כ- 170 עמותות, העוסקות אך ורק באספקת מזון. לצדן פועלות עמותות המתמחות בתחומים אחרים, ובין השאר עוסקות גם בחלוקת מזון. ישראל כבר מזמן אינה מדינת רווחה, ובמקום בו המדינה מרפה את ידיה ומקמצת בתקציביה, תמצאו עמותות שאינן יכולות להישאר אדישות מול אוזלת היד של הממשלה. הן תופסות את מקומה ומסתמכות על נדבת הציבור, שזה עתה זכה להקלה נוספת במיסוי על רכישת רכב חדש.

 

העוני והפערים החברתיים, שמעולם לא זכו כאן לטיפול יסודי ומעמיק, הם כבר לא נתון סטטיסטי שכולו מספרים המופיעים בדוח השנתי של המוסד לביטוח לאומי. לעוני יש היום פנים, והעניים כבר אינם מתביישים במצבם. לא נראה אותם עוד כשפס שחור מסתיר את עיניהם או כצללית מטושטשת למניעת זיהוי. הם כאן, מסתכלים לנו ישר בעיניים. אין להם במה להתבייש. הממשלה והמדיניות הכלכלית שלה לאורך שנים היא זו שצריכה להתבייש. היא זו שצריכה להשפיל מבט ולתקן, לא להסביר ולתרץ, את העוול החברתי.

 

הארגונים החברתיים צריכים לתעל את פסטיבל יחסי הציבור לעוני ולמסכנות שיפקוד אותנו ערב ראש השנה, לא להסתפק בהבלטת פעילותה של עמותה כזו או אחרת העוזרת ותומכת. עליהם לנצל את התקשורת כדי להציג איך המדינה מטפלת בעוני ובעניים. או יותר נכון, איך המדינה לא מטפלת בעוני ובעניים. כי העוני הוא לא רק היעדר מזון. למשפחות העניות חסרים מצרכים בסיסיים רבים נוספים הדרושים להתפתחות נאותה: ביטחון כלכלי, השכלה, עושר תרבותי ותחושת מסוגלות וערך עצמי. אך כל אלה הופכים זניחים מול חוסר היכולת של מרבית המשפחות לרכוש מוצרי מזון בסיסיים.

 

פסטיבל השנור שזה עתה החל מבקש לעשות לכולנו, עניים ותורמים פוטנציאליים כאחד, חג שמח. בעזרת אותן עמותות יוכלו עשרות אלפי משפחות לערוך שולחן חג. אבל מה יקרה למחרת, כשהפסטיבל יישכך? איך הן יערכו את שולחן האוכל שלהן בשאר ימות השנה? העוני מהווה איום קיומי על מדינת ישראל, ושום עמותה או ארגון לא יכולים לתפוס את מקומה ומחויבותה של הממשלה למיגורו.

 

• דוד גולן הוא יועץ תקשורת ובעל משרד יחסי ציבור, המתמחה בנושאים חברתיים וביחסי ציבור לארגוני המגזר השלישי