מה שמסתבר שוב ושוב הוא שאלימות אינה כוח, אלא חולשה; חיזור פראי באין לה מילים. ועם הססגוניות האלימה הזאת חגג מרכז הליכוד את להט החרב המתהפכת של בנג'מין - ונתן לו מט. רציתי שינצח, כי חשבתי שבשביל אריק ובשביל דרכו, מוטב היה להתפלג מן הליכוד מאשר לפלג אותו. אבל רוב מצביעי הליכוד אוהבים אלימות, אולם עמוק בלבם הם מעריצים כוח - וביבי הוא מלך האלימות המצוחצחת, בעוד אריק שרון הוא הכוח. ביבי חשב שהם יפלו להצגות שהוא עושה ואולי רומז איך יכה את הבוגד שרון, איך יפציץ את אירופה, איך יראה לגויים מי זה ביבי, איך יפסיק לשלוח חלקי חילוף למטוסי חיל האוויר האמריקנים, איך לא ישלח לגויים עוד דלק ויראה לעולם מה זאת זקיפות יהודית, איך יראה לעולם כיצד ישראל היא פעולת התגמול של ההיסטוריה היהודית.
הייתי שמח לו ניצח. מגיע לנו. אבל אריק ניצח, ואני מקווה שלא יישאר מחובק על ידי ח"כ גמליאל - התשובה הישראלית האוטנטית לאלברט איינשטיין. היא וחזן ושרנסקי וביבי ולנדאו הם הרי מחנה לאומי, ואילו דיין, רבין ובן-גוריון שהיו - איך מודיע בנג'מין על אריק, "שמאלה ממרצ" - תבוסתנים שרצו לתת לערבים הכל. עכשיו, אם הליכוד יתפרק - מה שנראה סביר - ואם ייכנע, יוכל שרון להמשיך בתהליך ההיסטורי שהחל בו. לקבוע לישראל גבול מזרחי. הלא גבול מערבי, בים, כבר יש לנו, אך אנחנו עם שלמד לשחות באושוויץ. ואחרי הנסיגות הנוספות, יוכל אותו שרון לומר לעולם: זוהי ישראל, ובתשעים ומשהו אחוז מהשטחים תקימו לכם איזו מדינה שאתם רוצים. לשון אחר: הוא יהיה הראשון מאז בן-גוריון שלא רק דיבר, אלא עשה. לעת בגרות החל במהלך שאין חשוב ממנו.
והוא מכפר מלל בא. מארץ ישראל האמיתית. לא הוירטואלית שהימין אוהב לאהוב ואינו מכיר את עברה. לא ארץ ישראל הצעקנית. כבן המושב וכמפא"יניק האחרון, אריק מכיר היטב את ארץ ישראל. לא כמו שחזן או שרנסקי מכירים, אבל - נגיד בזהירות - כמעט. והוא יכול וצריך להחזיר את הליכוד שהקים בחזרה לידיים של ביבי, למה שהיה פעם "חירות", למחנה הקטן בצד הבמה הפוליטית, שם ישב וכסס ציפורניים. אריק הבין - אולי מאוחר, אבל לא מאוחר מדי - שאין לישראל אופציות להיות הכי חזקה בעולם, ולא נורא אם תהיה מעט יותר חכמה ולא רק צודקת בצעקות ובדחיפות, במכות ובמשחקי הלוליינות של נתניהו, האומר בנאומו הכל מלבד אמת על כך שהוא ראש ממשלה שנכשל. שהוריד את הליכוד ל-19 מנדטים. ושלימור לבנת ודני נוה וכץ ייכנסו לפח האשפה של ההיסטוריה. זוכרים את הגברת אלמוזלינו? פוליטיקאים המתאבדים לתוך ההיסטוריה, מתאדים.
אני מקווה שאריק יקים מפלגה חדשה. שעם שינוי והמערך - שהיום הוא נצר זעיר למה שהיה פעם הסיפור הגדול של הציונות, לפני שהציונות חבשה כיפה והלכה להכות ערבים עם תפילין אחוז ברובה - הוא יילך יחד על הצלת המולדת והעם. אם אריק יסיים את תוכניתו, אולי נתעטף במעט שקט. גם זה טוב. שלום אמת לא ישרור כאן לפחות מאה ושלוש-עשרה שנים וחודשיים, יען כי אין עם מי לעשותו. אבל שקט הוא גם כן משהו. כל קפצני ספינת ביבי חטפו מכה הרבה יותר חזקה מכפי ששיערו, כי העם שהם מכירים במרכז הליכוד ושהם בזים לו ומתחנפים לו וחושבים שהוא אספסוף, עמוק בלבו העם הזה אוהב כוח יותר מאשר אלימות ומבין מה טוב לו, כי את האלימות יש לו בבית.
ומפני שקרב ראש השנה אני מבקש לומר, שמכל החודשים האחרונים בהם ביבי שיחק את הילד הפגוע הנוקם במלך, התגלתה אשה - ציפי לבני שמה. היא היום האדם היחיד שאני רואה במפלגות הגדולות - לבד הרב עובדיה כמובן - שהייתי מאמין שתהיה ואף תשכיל להיות ראש ממשלה אחרי שרון. שנה טובה וברוך המַחכים את הכסילים.