הישן מתקדש במפד"ל

במקום ללמוד מטעויותיה, ממשיכה המפלגה לפזול לימין הקיצוני-משיחי ונצמדת לקלישאות לא רלוונטיות

עם היוודע תוצאות ההצבעה במרכז הליכוד, אצו רצו ראשי תנועת המפד"ל לגנות את חברי המרכז ולהיות הראשונים שיקבעו במסמרות של ברזל את הסיסמה השחוקה: "הליכוד התנתק מהעם". למראית עין מתקבל הרושם כי המפד"לניקים ניצחו את יריביהם מהימין הקיצוני במירוץ על הביפר הראשון שייצא לכתבים המדיניים, אך לאמיתו של דבר הם ממשיכים להפסיד במסעה הארוך של מדינת ישראל חזרה לעצמה.

 

ההתבטאות בדבר ההתנתקות מהעם מצטרפת לסדרה ארוכה של פעילויות והתבטאויות מנהיגי הציונות הדתית, לכאורה; במהלך ימי חסימות הכבישים הפרועות, ניסתה ח"כ גילה פינקלשטיין לפרוס חסותה על מפירות החוק הקטינות, שלמותר לציין - סירבו לקבל את אפוטרופסותה. לאחרונה היא אף הגדילה לעשות בדרישתה לשחרר ממעצר את פעילי הימין שניסו להצית מכוניות בכביש איילון. מעניין כי צעד זה מגיע ממפלגה שמתפארת בכך שהעבירה בכנסת חוק בדבר "עידוד וטיפוח מדיניות תרבות הנותנת ביטוי לערכי הסובלנות בין אדם לחברו".

 

אין זה סוד כי המפד"ל נמצאת מזה שנים מספר במשבר. למרבה השמחה, ניסיונה להמליך על עצמה את אפי איתם נכשל. אך היא לא למדה מטעויותיה, וממשיכה לפזול לקהל הימין הקיצוני-משיחי, תוך התחרות בלתי פוסקת עם "עמיתיה": צבי הנדל, אפי איתם ואביגדור ליברמן. מלאה כבר הסאה מהדיון הנוסטלגי במפד"ל של ימי העבר, אשר יצגה את היכולת לחבר בין העבר היהודי-דתי למציאות המדינית-חברתית המודרנית. כל שנותר מאותם הימים הן הסיסמאות בדבר מרכזיות מדינת ישראל ככלי להבטחת שלמות העם היהודי. בהתנהלותה מראה המפד"ל עד כמה הסיסמאות הללו ריקות מתוכן עבורה.

 

למפלגה שרואה לנגד עיניה את חשיבות מדינת ישראל ואת הדאגה לעתידה אסור להתחרות בפוליטיקאים שצוינו לעיל; כיום ברור לכל כי הם ינציחו לעד את הסכסוך הישראלי-פלסטיני וגרוע מכך, יובילו אותנו בעוד שנים ספורות למצב בו מדינת ישראל תיאלץ לבחור בין היותה דמוקרטיה לבין היותה בית לעם היהודי. דווקא בימים אלה, נוכח המכה שספגה הציונות דתית, חובה היה על נציגיה הפוליטיים (לכאורה, כבר אמרנו?) להתעורר ולהוביל את תהליך החזרה למדינת ישראל. דווקא הם צריכים היו לקבוע מחדש מהם הקווים האדומים של הציונות הדתית. אך משום מה, הם מתעלמים ומעדיפים להיצמד לקלישאות העבר, שאך לפני חודש הוכחו כבלתי רלוונטיות.

 

להגנתם מתפארים המפד"לניקים בפעילות הפרלמנטארית שזוכה לציונים לשבח, בטפיחה עצמית על השכם ובהעלאה על נס מגוון חוקים חברתיים שנחקקו בזכותם בכנסת. לעתים מזכיר הדבר את הסיפור על הבית שיסודותיו רעועים, קירותיו מטים לנפול, שברים וסדקים בכל פינה - אך בחדר אחד, שגם בו שוררת מהפיכת אלוהים, נמצא מישהו שמתעקש ליישר את התמונה שתלויה על הקיר.

 

על חולצות התלבושת האחידה של בית-הספר צייטלין, שאותו ח"כ פינקלשטיין ניהלה בעבר, מתנוססת אמרתו היפה של הרב קוק: "הישן יתחדש והחדש יתקדש". כמה חבל שהיא עצמה ועמיתיה אינם מיישמים זאת, ומעדיפים לקדש את הישן והארכאי, תוך התעלמות מהחדש. דווקא רוב עם ישראל, שאינו נמנה עם קהל מוקירי זכרו של הרב קוק, ובכלל זה חברי מרכז הליכוד, מצליחים ליישם את האמרה. מסיבה זו, הליכוד של היום היא עדיין מפלגה רלוונטית. המפד"ל, ככל הנראה, כבר לא.

 

שלומי דסקל, חבר הנהלת תנועת ציונות דתית ריאלית