ההפך ממין

איך קרה שקומדיה רומנטית שבשנים קודמות ודאי הייתה נקטלת על ימין ועל שמאל, הופכת ליקירת המבקרים? אולי בגלל שהפעם הגברים לא מחפשים סתם סקס, אלא אהבה. ואהבה כולם אוהבים, אפילו מבקרי קולנוע. אהרון קשלס על "בתול בן 40"

האם האלים השתגעו? הייתכן כי עשרות מבקרי קולנוע אמריקנים, חנוטים וחמורי סבר, בחרו להלל ולשבח את "בתול בן 40", קומדיה רומנטית שאת כתוביות הפתיחה שלה מלווה זיקפת בוקר? זו אגב לא הפעם הראשונה שזה קורה השנה. לפני

מספר חודשים הקומדיה המצליחה ביותר של הקיץ, "לדפוק חתונה", נשמה גם היא אוויר פסגות בביקורות. איך קורה אם כך שצמד סרטים שעד לפני מספר שנים ודאי היה נרמס ונכתש תחת העט המושחז, הופך לפתע ליקיר האומה?

 

התשובה נמצאת במהפך העלילתי שמתחולל בקומדיות החדשות הללו: אם בעבר סרטי הגברים היו נחלתם של מאצ'ואים נאנדרטליים שייעודם בחיים התמצה בכיבוש של המין הנשי באמצעות טכניקות עדינות כאותו נבוט פרהיסטורי, הרי שבשנים האחרונות תמצאו בקולנוע יותר ויותר גברים שמבקשים להיגמל ממנהגיהם הסוררים והפוחזים בדרכם למצוא אהבת אמת. ובכלל, נדמה כי לאחרונה, לפחות בקולנוע, הגברים הם אלה שמאמינים עדיין באופציה הרומנטית עתיקת היומין.

 

וזהו בדיוק המהלך הסיפורי שמאפשר ליוצרים לקפץ על שתי חתונות במקביל - סרטי אחווה גברית, המיועדים הפעם גם לבנות המין היפה.

 

חיים בלי סקס

 

"לדפוק חתונה" היה ניסיון מעניין לבחון את הנוסחה החדשה, אך המערכה האחרונה הותירה טעם מוזר. האם אנו אכן אמורים להאמין לגאולתם המיידית של צמד נפקני חתונות אינפנטילים? וחשוב מכך - הייתכן שדיוויד דובקין, במאי הסרט, גרם לנו להעריץ יתר על המידה את מפעלם הממזרי של וינס ווהן ואוון ווילסון, כך שאנו מרגישים מרומים כשהם מוותרים על אושרם הילדותי, לטובת כרכרת הנישואין הבלתי נמנעת?

 

ב"בתול בן 40", קומדיה נפלאה שכבר הספיקה להפוך ליצירת פולחן בארה''ב וגם זכתה להצלחה קופתית מרשימה, נדמה כי הבמאי, ג'אד אפאטאו, השכיל להימנע מהמלכודת התסריטאית שאפיינה את "לדפוק חתונה". הגיבור, אנדי סטיצר (סטיב קארל), הוא איננו עוד צייד התר אחר טרפו הרך ומגלה בסיום המסע דווקא את נשמתו הרכה. אנדי הוא למעשה נצר לאסכולת גברים שהולכת וצוברת תאוצה בקולנוע הרשומה על שמם של שניים ממקימיה המקסימים, פול ג'יאמטי ("אמריקן ספלנדור", "דרכים צדדיות") וסטיב בושמי ("העולם שבפנים"). מדובר ביורמים אולטימטיבים, יצורים מופנמים בעלי ארבע צלעות בגילאי 40, שמפצים על חסכיהם האינטימיים באספנות כפייתית של תקליטים, חוברות קומיקס, פינו נואר או צעצועים - כמו במקרה של הבתול שלנו.

 

זה המקום לציין כי הדמויות הללו עשויות להתנהל כמי שוויתרו על האפשרות לאהוב, אך יחד עם זאת, בניגוד לגיבוריהם של קומדיות גבריות דוגמת "הג'יגולו מת מצחוק", ניכר כי מתחת לסט העטים המונח בכיס החולצה מפעם לב ענק. ובכך, אם תרצו, טמונה ההתמסרות המיידית שלנו לדמות כמו זו של אנדי סטיצר.

 

שמרנות אהובתי

 

נקודת המוצא של הסרט - בן 40 ועדיין בתול - עשויה להיחשד ברגעים הראשונים כגימיק זול וכמטרה נוחה לצחוקים, אך

עד מהרה נחשפות הכוונות האמיתיות. למן הדקה הראשונה, ולא בצורה עדינה בהכרח, מגלים הצופים שלאנדי יש צרכים. אך האם מדובר בצרכים מיניים? לדעת שלושת חבריו לעבודה, דון חואן אפרו-אמריקני (רומאני מאלקו), רומנטיקן אובססיבי (פול ראד) וסתם ראש מלוכלך (סת' רוגן), אין כל ספק בכך.

 

והנה, לאחר שהניחו בפניו את הדיאגנוזה המדאיגה הם מבקשים, כל אחד על-פי דרכו, לייצר רשימה של מהלכים שהיו גורמים לכל אם דואגת בישראל לנעול את בתה החסודה מאחורי סורג ובריח. "חכה עד שהן ישתכרו. שכב איתן ואז זרוק אותן", מציע אחד. "תהיה כמו דיוויד קרוזו בסרט 'ג'ייד'", מסנן אחר, ותמיד יש את מי שהתחנך על ברכיו של גנן - "אתה חייב לחכות עד שהזרעים שטמנת יהפכו לצמח, ואז אתה חייב לזיין את הצמח!". עם חברים כאלה לא מפתיע שאנדי מעדיף להסתובב עם חגורת צניעות.

 

אולם למרות הגסות, הבוטות וההפרשות הרבות, מדובר באחת מקומדיות המין היותר שמרניות - ובה בעת מחממות לב - שנעשו בשנים האחרונות בארה''ב. בסופו של דבר, מתברר כי גיבורנו מעדיף, אולי כיאה לאספן צעצועים, בבושקה של ממש. אמנם מדובר בקתרין קיניר האלוהית, אך בכל זאת, עם סיום מסע התעלולים ההיסטרי ופורק העול של אנדי ושות', תגלו שצפיתם בעוד קומדיה רומנטית חסודה ושומרת מסורת. כזו שמבטאת את הגעגועים לימים שלפני המשגל הקל של "סקס והעיר הגדולה" בכיכובו של גבר הבוחר לבלות ערב רגוע בחברת סבתא על-פני לילה סוער עם קרי או סמנתה.

 

שני דברים לפני סיום:

 

1. לאפאטאו, במאי הסרט - שהוא גם האיש מאחורי סדרת המופת הבלתי מוערכת, "Freaks and Geeks" - מגיעות כל המחמאות על יכולתו להקשיב לשחקניו. אפטאו, המצדד במלאכת האילתור הקומי, איפשר לכוכביו לאלתר בסצינות רבות ואת התוצאות ניתן לראות באוסף של דמויות שנשמעות ומתנהלות פחות או יותר כמונו. ולמי שקשה להודות - כמו חבר מאוד טוב שלנו.

 

2. נא להצטייד באפוד מגן מפני הומור פלג גוף תחתון, הכולל כמות בלתי נשלטת של הפרשות שונות ומשונות, וכן מפני אוסף דחוס במיוחד של בדיחות גזעיות/מגדריות. הפרס לאמיצים: "אקווריוס" בביצוע (ופרשנות) שאי אפשר להישאר אדיש אליו.