המלצה היא הערכה של אנליסט לשווי עתידי של המניה. השווי נגזר מנתונים פיננסים קיימים וצפי לנתונים עתיידים. עם זאת, האנליסטים מציינים כי ההמלצה מושפעת במידה ניכרת ממגמות בשוק, אמון בהנהלת החברה, מידת הסחירות של מניה, רקע פוליטי באזור, הפעילות העיקרית של החברה ומגמות בענף בו פועלת החברה המסוקרת.
לדוגמא, בתקופה של מחירי נפט עולים, קיבלו מניות רבות הקשורות לאנרגיה וחברות המפעילות בתי זיקוק המלצות חיוביות לאו דווקא על רקע שיפור בתוצאותיהן, אלא על רקע עליית מחירי הנפט. זאת מתוך הערכות כי עליית המחירים תתרום להגדלת רווחיות חברות הנפט.
בעיה נוספת העשויה להקשות על הבנת ההמלצה היא הבנת רמת הסיכון וההמלצה. לכל בית השקעות יש את "הסרגל" שלו, המושפע מהפער בין מחיד היעד שנקבע למניה לבין מחירה הנוכחי בבורסה וכן מרמת הסיכון במניה. כלומר ככל שהמניה היא בעלת סיכון נמוך, והפער בין מחיר היעד למחיר הנוכחי בבורסה גדול יותר, כך נחשבת המניה לאטרקטיבית יותר.
סוגיה נוספת בהבנת מחקרי האנליסטים היא ההבחנה בין אנליסטים מצד המוכרים (Sell side) לאנליסטים מהצד של הקונים (Buy side), או במילים אחרות - על איזה רקע נותן האנליסט את ההמלצה.
אנליסטים השייכים ל"צד הקונה" (Buy side) מועסקים בגוף מוסדי המבצע השקעות לצרכים פנימיים, כגון: קרנות נאמות, קופות גמל, ניהול תיקים וחברות ביטוח. האנליסטים מצד זה מבצעים עבודות מחקר לצרכים פנימיים של הארגון, לצורך השקעת כספים, והם נמדדים על סמך ביצועים אובייקטיים, כך שהמלצותיהן נחשבות לנטולות אינטרסים.
אנליסטים השייכים ל"צד המוכר" (Sell side) - עבודותיהם מיועדות ללקוחות חיצוניים והן לא משמשות ככלי עבודה פנימי. אנליסטים אלו מועסקים על ידי בתי השקעות המפעילים שרותי ברוקראג' וחיתום ומלווים חברות להנקפות וגיוסי כספים. כלומר, נוצר מצב בו האנליסט עשוי לסקר חברה, שהצלחת הנפקתה תכניס כסף לבית ההשקעות בו הוא עובד, ומטבע הדברים המלצתו עשויה להיות פחות אובייקטיבית. ל"משקיע הקטן" כדאי לזכור הבחנה זו, כאשר הוא בוחן המלצה של אנליסט.
מחיר המניה שקובע האנליסט הוא מחיר היעד שלה לטווח של 12 החודשים הקרובים. על מנת לנסות להעביר את המספרים למילים, מעניקים האנליסטים למניות המלצות הצובעות את המודלים המתמטיים ואת רמות הסיכון במילים - "קנייה חזקה", "קניה", "תשואת יתר", "החזק - נייטרלי", "הפחת" ו-"מכירה".
בשוק עולה לא קשה למצוא מניות עם המלצת "קניה", המתארות פער של 10%-20% בין המחיר הנוכחי של המניה למחיר היעד בטווח של שנה. אולם כאשר מחפשים את ההמלצות המעניינות יותר, אלו שהן בעלות פער של יותר מ-20% ורמת סיכון לא גבוהה מדי, הרשימה מצטמצמת במידה ניכרת.