כל שנה בסתיו

יעקב דורצ'ין, זיו קורן, תמר גטר, ציבי גבע, אורי גרשוני, סיגלית לנדאו, אבי מוגרבי ועוד עשרות אמנים משתתפים בתערוכת הענק בתחנת הכוח רידינג, שנפתחת כמדי שנה בחול המועד סוכות. "כשפרשתי את העבודות בפעם הראשונה אחת התגובות הייתה: 'זו הולכת להיות תערוכה עצובה'", אומר האוצר דורון רבינא

יעל עומר פורסם: 19.10.05, 12:04

זה קורה כבר ארבע שנים ברציפות בחול המועד סוכות. "אמנות הארץ", אירוע האמנות שהוא כמעט שם שני לחול המועד

סוכות, בא לבשר באופן מוחלט וסופי את גוויעתה של העונה החמה ואת בוא הסתיו, וכן, גם להציע בדרך חלון הצצה אל המתרחש בעולם האמנות הישראלית העכשווית.

 

החל מהערב (ד') תפסעו גם אתם בין המוני אדם תאבי אמנות או תאבי הפנינג על גשר העץ בואכה תחנת הכוח רידינג בתל-אביב. אתם לבטח לא נוהגים לפקוד את המקום המזהם הזה על בסיס קבוע, אך כשמדובר ב"אמנות הארץ" הגבולות נפרצים.

 

לב לבו של האירוע, כבכל שנה, היא תערוכת האמנות אשר תתמקם במתחם חלל תחנת הכוח ובמדשאה סביב המבנה. השנה משתתפים בתערוכה, שכותרתה "כוח", 65 אמנים. התערוכה תעסוק ב"מפגש של האמנות הישראלית עם מושגים כמו עוצמה, אפקטיביות, כוחנות וטעינות פוליטית", כותרת המתיימרת לתת מקום לאמירות נוקבות ואולי לא טריוויאליות לאירוע המוני מן הסוג הזה. בתערוכה משתתפים האמנים ותיקים לצד צעירים, ובהם יעקב דורצ'ין, שריף וואכד, יגאל ניזרי, זיו קורן, תמר גטר, ציבי גבע, אורי גרשוני, סיגלית לנדאו, אבי מוגרבי ועוד.

 

עבודה של טל כהן. מתוך התערוכה

 

"ההנחה שקהל רחב מחייב לא לגעת בתכנים מסוימים או בניואנסים מסוימים, או לא להיות מתוחכם, היא הנחה פטרונית ושרירותית", אומר אוצר התערוכה, דורון רבינא, "אבל זה נכון שצריך לקחת בחשבון שיש סוגים שונים של חוויות ושל יכולות לתת פרשנות, ולכן ניתן לגעת בעבודות בתערוכה בכמה רבדים. הן לא יוצרות מחסום במובן הראשוני של 'אני לא מבין מה אני רואה פה'".

 

איזו תחושה שוררת בתוך אולם הטורבינות? מה השתנה מהשנה שעברה?

 

"כשפרשתי את העבודות בפעם הראשונה אחת התגובות הייתה: 'זו הולכת להיות תערוכה עצובה'. אם בשנה שעברה הייתה חגיגה, הפעם מדובר בחלל שהפך יפה. העבודות עושות שימוש מתוחכם ביופי, מדובר בתערוכה פתיינית. אבל אין כאן אסקפיזם לאנשים שמחפשים לברוח מתלאות היום. אני מציג מראה, והמראה הזו מענגת, אלא שיש לה אפטר-טייסט מטריד.

 

מה עמד מאחורי הבחירה של האמנים?

 

"אני מאוד גאה בעניין הזה. בוועדת ההיגוי ישבו אנשים שטענו שהם לא מכירים חצי מהאמנים שעתידים להשתתף. ובתערוכה אכן משתתפים אמנים צעירים, שסיימו את בית הספר לאמנות לפני שנה או שנתיים, ויש גם עבודות של כמה סטודנטים הנמצאים בשלב הסופי של לימודיהם. הם מציגים לצד אמנים מבוססים ומוכרים".

 

ומהם המדיומים השולטים?

 

"יש בה נוכחות חזקה של צילום ווידאו, וגם ציור ומעט פיסול. אין מיצגים בכלל. למרות זאת, אין כמעט חומרים דוקומנטריים, הקהל לא ימצא בה חומרים ישירים או תמונות מהתקשורת. למרות שהתערוכה עוסקת באלימות ובכוחנות באופן נוקב, הן נותרות מטאפוריות ומתווכות. חצי מהעבודות הן בדו-ממד – צילום וציור. את הצילומים והציורים בחרתי להפוך לאובייקטים בחלל. כדי לא להתחרות בארכיטקטורה לא נבנו קירות גבס, אלא קירות רשת, שהטורבינות המאירות הופכות אותם לשקופים. זוהי תערוכה עדינה על כוח".

 

האם היית מגדיר את התערוכה כממלכתית?

 

"יכול להיות שכן. המתנה הכי טובה שאני יכול לתת לממסדים השלטוניים והפרטיים שמממנים את הפרוייקט הזה, היא לעבוד מעבר לשיטה שלהם, ולא לפעול על פי הכללים שלהם. בעבודה שלי הייתה אוטונומיה מוחלטת".

 

עבודה של אנה ים. מתוך התערוכה

 

בנוסף לתערוכה המדוברת, במתחם החיצוני ייערך ההפנינג המסורתי באווירה קלילה יותר, ובו יוצעו למכירה ספרי אמנות ועבודות אמנות, ויעמדו דוכנים של גלריות לאמנות מכל רחבי הארץ, מיצגים ומיצבים, סדנאות יצירה לילדים וכמובן מתחמי מזון ושתייה. כדי להשלים את אווירת הפסטיבל יופיעו מדי ערב על הבמה המרכזית, בתוך "גן הפסלים" שהוקם כחלק מהתערוכה על המדשאה הגדולה לפני המבנה הגדול של תחנת הכוח, הרכבי מוזיקה, די. ג'ייז ואמני וידאו וסאונד.

 

מוזיאון הילדים הישראלי יפעיל שלוש פינות פעילות: משחק "היער המופלא", בו תוכלו לצאת למסלול הרפתקאות מרתק עם ינשול, שדון תעלול והקוסם הלבן, שעת סיפור "התיבה המכושפת" וגם סדנת צביעת חולצות. פינות הילדים הן בתשלום סמלי.