"זה כשלון צורב של המערכות השונות, אך גם הנערים התוקפים הם קורבנות". כך אמרה היום (ד') מנכ"לית איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית, הילה קרנר-סולימאן, בהתייחסה לכתב האישום שהוגש נגד ששה נערים המואשמים באונס אכזרי ומתמשך של ילד בן עשר.
האונס התגלה רק לאחר שהילד ניגש לשוטר קהילתי, ואמר לו "אדוני השוטר, אני רוצה לספר לך משהו. מתעללים בי".
לדברי קרנר-סולימאן, "הקורבן למד בבית ספר מיוחד ואף אחד לא שם לב למצוקה שלו שם. יש בעייתיות גם בעיוורון של ההורים, שלא הבחינו במצוקה. גורמי החינוך בכל המערכות לא יודעים לזהות את סימני המצוקה ופשוט מתעלמים מהם. הרי הוא פנה למישהי שהוא לא מכיר על-מנת לספר על ההתעללות, ככה שהוא בטוח זעק לדבר עם משהו. ילדים משדרים מצוקה בהרבה דרכים".
על הנערים התוקפים אמרה קרנר-סולימאן כי "הם סובלים בהרבה מובנים מהפקרות חינוכית - הם לא מקבלים תשומת לב בבית ובבתי הספר. לא מתייחסים לרווחה הרגשית שלהם, במיוחד לא בכל הקשור בהתנהגות מינית - מה אסור ומה מותר. בנוסף, רמת האלימות גוברת בכל החברה הישראלית כמו גם המצוקה הכלכלית. מצוקות אלה באות לידי ביטוי אצל ילדים בדרך של שליטה במשהו אחר, שפגיע יותר מהם".
ד"ר קדמן: "יותר ילדים מבצעים עבירות מין"
יו"ר המועצה לשלום הילד, ד"ר יצחק קדמן, הזהיר כי "אנחנו "אנחנו עדים לעלייה במספר הילדים הצעירים החשודים בעבירות מין בעשור האחרון. לפני עשור היו 188 ילדים מתחת לגיל 14 שנחקרו בחשד לביצוע עבירות מין, בעוד שב-2004 המספר קפץ ל-380 ילדים. הנתונים מדברים בעד עצמם. גם אופי העבירה השתנה והוחמר - היום מדובר בעבירות מין קשות כולל אונס ואונס קבוצתי כאשר בעבר דובר יותר בחשיפה, הצצה ומעשים מגונים קלים יותר".
לטענת קדמן, העלייה החדה נובעת משילוב של כמה גורמים: "גורם ראשון הוא המצב הבלתי נסבל בו ילדים ובני נוער נחשפים לחומרים פורנוגרפיים - פרסומות, חוברות המחולקות חינם בקיוסקים, אינטרנט וטלפונים סלולריים מהדור השלישי שבלחיצה אחת מגיעים לאתרים פורנוגרפיים. הילדים נחשפים ליחסי מין מעוותים, בהם הכל לגיטימי, אפשרי ומותר".
גורם שני לדעתו הוא העובדה שילדים שנפגעו מינית אינם זכאים לקבל טיפול מהמדינה: "ממחקרים ומהפרקטיקה עולה כי הסיכוי שילד שנפגע מינית יהפוך לפוגע מינית הוא גדול מאוד. התסכול והכעס של ילד בלי טיפול הופכים לפגיעה באחרים, לכן חוסר הטיפול בנפגעים מצמיח עברייני מין חדשים. בעוד שכאשר ילדה נופלת ברחוב ושוברת את הרגל המדינה אחראית על הטיפול בה, אם היא תלך ברחוב ותיאנס, אין למדינה אחריות על כך".
"אנחנו מקבלים הרבה פניות על ילדים שנאנסו וצריכים טיפול, אך כזה אין בנמצא", סיפר קדמן. "קופת חולים אומרת שזה לא כלול בסל הבריאות, משרד החינוך אומר שהוא מעסיק רק פסיכולוגים חינוכיים ולא קלינים. למשרד הרווחה אין כוח אדם פנוי לכך ובמשרד הבריאות אין הרבה תחנות לבריאות הנפש המתעסקות בילדים. אין סעיף תקציבי לעזרה לילדים פגועים אלו. אם להורים אין כסף או מודעות הילד לא יקבל טיפול".