קאנסאי נגד קאנטו - שכנים אבל שונים

"סו, שכנתי ילידת אוסקה, יודעת לספר שבקאנסאי האנשים הרבה יותר מרוחקים. היא אומרת שכשמישהו מזמין אותך לביתו באוסקה או בקיוטו, עליך לסרב בתוקף. רק אחרי סירובים רבים, ואם הוא ממשיך להזמין אותך, אתה יכול להגיד סוף סוף כן" איריס ז'ורלט מספרת על ההבדלים, בתרבות ובמטבח, בין שני אזורים שכנים ביפן

בשבוע שעבר, הגיע בועז (צאירי, סאקורה) ליפן מלווה בגלית ונועם. יצאתי לפגוש אותם באוסקה בחדווה דיצה גילה ורינה.

 

זה הביקור הראשון שלי באוסקה ואני נרגשת כמו תלמידת תיכון. נהנית כל פעם מחדש לנסוע בשינקאנסן (הרכבת המהירה כמעט כמו מטוס, שמביאה אותי במהירות למחוז חפצי. המחיר, יש לציין, גם הוא קרוב למחירה של טיסה).

 

אחרי התארגנות קלה ארבעתנו שועטים לכיוון האיזאקאיה (פאב-מסעדה) הסמוכה כשהמטרה המוגדרת של הערב אליבא דבועז היא 'להוציא את גלית ונועם מהלם', משימה לא פשוטה בכלל בהתחשב בעובדה שזהו הביקור הראשון שלהם בארץ השמש העולה.

 

אני רוצה להזמין את הסאואר (קוקטייל) האהוב עלי אבל בועז מצווה: היום נשתה סאקה". סאקה? אני מעווה פנים. ומה יהיה עם היום שאחרי והחמרמורת שבצידו?  "שום חמרמורת. אנחנו שותים רק גינג'ו", אומר בועז. גינג'ו? מה זה?

 

"סוג מובחר של סאקה.  אורז ממנו הוא מיוצר נפטרים ממרבית תכולת גרעין ונשארים עם המיטב, מה שהופך אותו כמובן ליותר יקר, אבל חמרמורת לא תהיה לך, באחריות", מבטיח הצאירי. אני שמה את נפשי (ואת הסאקה) בכפי ושותה כאילו אין מחר.

 

בועז ונועם עושים כאילו הם שותים בזמן שגלית ואני מחסלות כמויות מבהילות של גינג'ו. גלית מסבירה את השיטה שלה איך לא להשתכר כמו שהיא למדה מפי הלקוחות היפנים של 'סאקורה': שותים הרבה מים, רק סאקה ושום אלכוהול אחר, ומרבים ללכת לשירותים. אנחנו מקפידות ללכת (כל עוד אנחנו יכולות לעמוד על שתיים) לשירותים כל חצי שעה ונשבעות לא לשכוח להוריד את כפכפי השירותים ביציאה משירותי הנשים, מה שנחשב לפדיחה איומה ביפן.

 

יחד עם הסאקה אנחנו מורידים כמויות לא מבוטלות של סאשימי (נתחי דג נא) יקיטורי (שיפודי עוף צלויים ברוטב מתקתק) סלטים משוגעים עם רטבי שומשום, טופו משי רך ושאר מעדנים.

 

נועם נחוש להכיר צעירה יפנית בביקור הזה. אני מסבירה לו שהרבה יפניות מאוד אוהבות גאיג'ינים ומחפשות חבר עם חזות מערבית. כיון שכך, אתה משול כאן לבראד פיט או כמו שהיפניות קוראות לו כאן בקיצור: Brapi. אני מסבירה לו.

 

נועם, בהשפעת ה'בילד אפ' שאני עושה לו בהתמדה, מתחיל ללכת כמו טווס כשהוא מביט בנונשלנטיות בצעירות המקומיות החולפות על פנינו. גלית ואני פורשות בשיא לחדר. ומאחלות לו הצלחה מסחררת בהמשך הערב או באלו שיבואו אחריו.

 

בבוקר הוא מקונן בפני: "איריס, ענין הבראד פיט ממש לא עובד. אפילו לא קצת". מה אתה אומר? אני שחה לו. יכול להיות שבנות קאנסאי (האזור בו נמצאות אוסקה וקיוטו) לא מזהות את הפוטנציאל הגלום בך? אני בטוחה שבנות קאנטו (אזור בו ממוקמת טוקיו) לא יעשו את הטעות הפאטאלית הזו גם כן.

 

אני ממש מקווה שאת צודקת, הוא עונה לי בפנים נפולות. וכדי לקצר סיפור ארוך, בלי לחשף יותר מדי פרטים, רק נאמר שבטוקיו, נועם הפטיש שיחק אותה בגדול. הצעירות המקומיות של רובע רופונגי עטו עליו כמוצאות שלל רב וכל מה שנשאר לי ולגלית לעשות זה לכוון את התנועה, תוך כדי שאנחנו מערות לתוכנו סאקה מקומי. (לא גינג'ו כי לא היה)  אה, ומה עם החמרמורת? באה, בטח שבאה.

 

ההבדל בין קאנטו לקאנסאי

 

סו שכנתי ילידת אוסקה, יודעת לספר שבאוסקה האנשים הרבה יותר מרוחקים. היא אומרת שכשמישהו מזמין אותך לביתו באוסקה או בקיוטו, עליך לסרב בתוקף. רק אחרי סירובים רבים, ואם הוא ממשיך להזמין אותך, אתה יכול להגיד סוף סוף כן.

הנשים של קאנטו נחשבות למשוחררות יותר ועצמאיות יותר, (הכל באופן יחסי כמובן) והגברים של קאנטו, נחשבים על כן, ליברליים יותר ומתחשבים.

 

ומה עם הפרוטוקול המקומי בקאנסאי? זה שעולה וזה שיורד: כשעולים במדרגות נעות, בטוקיו עומדים בצד שמאל, בעוד הממהרים פוסעים במעלה המדרגות מצידן הימני. בקאנסאי לעומת זאת ההיפך הוא הנכון, ואוי לא למי שמתבלבל ומפר את הפרוטוקול המקודש.

 

לסיכום אומרת סו, אני מעדיפה לחיות כאן בקאנטו. בקיוטו אנשים הם צבועים. כאן אני יכולה לדפוק אצל שכנה בדלת להיכנס לשתות כוס תה ולהרגיש שאני רצוייה.

 

ומה עם האוכל?

 

הרבה יפנים שהכרתי שאינם ילידי קאנטו אומרים שהאוכל בקאנטו הוא הגרוע ביותר ביפן. שוו בנפשכם איזו טעות אסטרטגית זו להתמקם בטוקיו כפי שאנחנו עשינו, אם חברי אכן צודקים באבחנה שלהם. תושבי קאנסאי אומרים שהאוכל של קאנטו מלוח מדי, או בלשונם, כהה מדי, מאחר והוא מכיל הרבה שויו (Shoyu) - רוטב סויה.

 

הראמן והמיסו של הקנסאים יהיו בהירים יותר בהשווואה לאלו של השכנים מאזור עיר הבירה. באופן אישי אני מאוד אוהבת את הבישול כאן באזור אוסקה, וגם בטוקיו אני נוהגת להזמין ראמן בהיר, ללא הרבה רוטב סויה, הנקרא כאן שיאו - ראמן (שיאו-מלח) או יאסאי ראמן (יאסאי-ירקות). מרק המיסו האזורי הוא מיסו לבן, בניגוד למיסו הכהה יותר של אזור קאנטו.

רוטב הסויה בקאנסאי קל יותר, כלומר פחות מלוח, מסבירה לי ומסכמת מורתי לבישול מאסאקו סאן.

 

המתכונים הבאים הם מאזור קאנסאי והם ניתנו באדיבות הגב' מאסאקו נאקאמורה, מורתי הדגולה לבישול שנולדה באוסקה להורים יוצאי קאנטו ולכן היא שולטת בשני המטבחים. באופן אישי היא מעדיפה, ממש כמוני, את המטבח של קאנסאי.

 

 

תרד 'אושיטאשי'

 

החומרים:

תרד טרי

ארבע כפות פתיתי דאשי

שתי כפות רוטב סויה יפני

 

אופן ההכנה:

1. משרים את עלי התרד במים קוטמים את הקצוות ומנקים היטב.
2. מרתיחים מים בסיר, וחולטים את התרד כדקה במים רותחים. מעבירים לקרעה ובה מי קרח על מנת לשמר את הצבע הירוק. סוחטים את התרד וחותכים למקטעים באורך  3-4 ס"מ. מסדרים את התרד על צלחת בצורה של  גבעה (או הר פוג'י כמו שהיפנים אומרים). יוצקים מעט רוטב הסויה על כל "גבעת" תרד, ומעט פתיתי הדאשי מעל. מגישים מיד.

 

 

קאיאקו-גוהאן - אורז מתובל מבושל עם ירקות

 

החומרים:

1/2 1 כוסות אורז יפני

3 כוסות מים

5 פטריות שיטאקה מיובשות (אם אין, אפשר להחליף בפטריות מיובשות אחרות)

2 אינארי - טופו מטוגן חתוך לגפרורים (ז'וליאן)

גזר אחד גדול חתוך לגפרורים (ז'וליאן)

20 ס"מ של כרישה (החלק הלבן בלבד), חתוכה לגפרורים (ז'וליאן)

תיבול:

1 כף סאקה - יין אורז

1 כף רוטב סויה יפני

1 כפית מלח

1 כפית אבקת דאשי (להכנה מהירה של ציר דאשי)

 

אופן ההכנה:

1. משרים את האורז במים לפחות שעה לפני ההכנה ומסננים. משרים את הפטריות במים חמים, מסננים וחותכים לצורה של גפרורים (ז'וליאן).
2. מכניסים את כל החומרים לסיר או למכונת אורז אם יש, ובשלים על אש קטנה מאוד עד שהאורז מוכן (כעשרים דקות לאחר הרתיחה בסיר). מחכים עשרים דקות כשהמכסה סגור ומגישים מיד.

 

איטאדאקימאס!