אפשר לסגור את ליגת האלופות

בזמן שהצ'מפיונס ליג מתחממת, נדב יעקבי עורך את החישובים ומצביע על האלופה הבאה. מניסיון, אל תאמינו לו

ליגת האלופות, רבותי, היא המנוע של הכדורגל העולמי. נכון שהמונדיאל יוקרתי יותר וזכייה בו חשובה יותר לרזומה של שחקן או מאמן, אבל גביע עולמי יש פעם בארבע שנים. ליגת האלופות יש כל שנה - ובליגת האלופות יש יותר כסף. הרבה יותר כסף.

 

כשהתקציבים של הקבוצות הגדולות נעים בין 150 ל-300 מיליון יורו בשנה, ברור שלא מדובר רק בספורט. זאת קודם כל תעשייה, שמנוהלת כמו שמנוהלים קונצרנים גדולים. אין שיטה אחרת. וליגת האלופות עוצבה במשך השנים במיוחד ככה שהקבוצות הגדולות יוכלו להמשיך לפעול כמו תאגידים לכל דבר. לכן, כמו בעולם התאגידי, יש דוגמאות לקבוצות שהשקיעו עשרות מיליונים כדי לא להחמיץ הזדמנות בשנה נתונה - וקרסו טוטאלית. בורוסיה דורטמונד, אלופת אירופה ב-1997 והקבוצה עם ממוצע הצופים הגדול בעולם (80 אלף בכל משחק ביתי), כמעט פשטה רגל לפני שנה. לידס יונייטד האנגלית ירדה לליגת המשנה ובקושי מתפקדת.

 

אבל לא כל תאגידי הכדורגל נראים ככה. רומן אברמוביץ' שפך בשנתיים האחרונות בערך חצי מיליארד יורו על הצעצוע הכי נוצץ שלו, צ'לסי; זה יותר מהתקציב הלאומי של כמה מדינות באפריקה. השחקנים הבכירים בעולם (וגם המאמן הבכיר, ז'וזה מוריניו) לוקחים הביתה בכל שנה בין 8 ל-10 מיליון יורו וחוץ מזה עושים עוד כמה מיליונים מקמפיינים לסכיני גילוח או לרנו קליאו. תיירי הנרי, אגב, נוהג באחת כזאת בפרסומת. עאלק ריאליטי.

 

הכסף, רבותי, הופך את ליגת האלופות למפעל הכי חשוב בכדורגל העולמי. מבחינת הקבוצות הגדולות והעשירות ההשתתפות בו היא הכרח; התקציב שלהן בנוי על הכנסה של 50-25 מיליון יורו בשנה מהטורניר הזה בלבד. ואתם יודעים מה, זאת גם הסיבה למה לפני ההימורים על מה שיקרה השנה, אני רוצה לדבר על מה שקרה בדיוק לפני 50 שנה - כשאירופה החליטה להכתיר אלופה ואף אחד לא חשב על כסף.

 

ריבית על 50 שנה

 

ב-4 בספטמבר 1955 אירחה ספורטינג ליסבון את פרטיזן בלגרד במשחק הראשון של גביע אירופה. 30 אלף הצופים שבאו לראות את המשחק לא היו מודעים לעובדה שהם שותפים לאירוע ההיסטורי, ולמען האמת גם לא השחקנים. אחרי הכל, כמה אירועים היסטוריים כבר מתרחשים בפורטוגל.

 

ז'ואו קלדיירה היה אז מגן בן 18 בספורטינג. היום הוא פנסיונר בן 68, אבל עדיין זוכר את המשחק, זוכר שהשחקנים של פרטיזן היו מאוד אגרסיביים - וזוכר ששכרו בקבוצה אז היה שווה ל-10 יורו של היום. כולל קצבת מזון.

 

אז אתם מבינים, המון דברים השתנו מאז שנות ה-50. לא רק סגנון המשחק והבגדים והנעליים ושיטות האימון והעזרים הטקטיים - אלא גם ובעיקר והכסף.

 

בכדורגל של המילניום השלישי כמעט בלתי אפשרי להעפיל לליגת האלופות ולהפוך לאחת מ-32 הקבוצות הגדולות של היבשת בלי גיבוי כלכלי רציני. יעקב שחר יודע בדיוק על מה אני מדבר. אבל לא במקרה אמרתי "כמעט", כי בכל זאת יש תקווה גם לאלה שאין להם דוד סוחר נשק רוסי. תראו את פ.צ. תון למשל: קבוצה שווייצרית שאפילו בציריך לא שמעו על קיומה, עם תקציב של 4.3 מיליון דולר (שזה בערך התקציב של הפועל פתח תקווה, בלי השכר של גברי לוי), עברה בדרך את דינאמו קייב ואת מאלמו ומשחקת עכשיו בליגה של הגדולות. ובסיום העונה, כשהגזבר שלה יעשה את החישוב הסופי, יתברר לו שמשישה משחקים באירופה הקבוצה הרוויחה כפול מכל התקציב השנתי.

 

ליברפול. זה לא יחזור השנה

 

אבל תון היא אפילו לא הקבוצה הכי ענייה בליגת האלופות. למעשה, בהשווואה לארטמדיה פטרז'אלקה בראטיסלבה (מצטער על זה, כן?) מדובר באימפריה. לא להאמין, אבל אלופת סלובקיה הגיעה לליגת האלופות עם תקציב קטן יותר מזה של הפועל באר שבע מתחתית הליגה הלאומית. ולא סתם הגיעה: עברה שישה משחקים, כולל ניצחון 0:5 על סלטיק, שיש לה בהרכב שחקנים שמרוויחים יותר מהתקציב השנתי של ארטמד - נו, של הקבוצה ההיא מסלובקיה.

 

אבל אלה בסך הכל שתי יוצאות מהכלל. מדובר במפעל ספורטיבי שהפך לביזנס - וזה לא נראה כאילו פרנסי אופ"א מוטרדים מזה. למעשה הם מאוד גאים בו, ותסמכו עליהם שבעונה הקרובה אף אחד לא ישכח שהשנה חוגגים 50 לגביע האלופות. נכון שהיום זאת ליגת האלופות ונכון שבערך חצי מהמשתתפות הן לא אלופות של כלום, אבל מי אנחנו שנפריע. 50 שנה זה ציון דרך שלא הולך ברגל.

 

זה לא מקרה שהגמר העונה יהיה בפריז, העיר שבה נערך הגמר הראשון - שבו ריאל מדריד של אלפרדו די-סטפאנו ניצחה את ריימס הצרפתית 3:4. די-סטפאנו הישיש, אגב, עדיין בחיים ומתפקד על תקן נשיא הכבוד של ריאל (מה שאומר שהוא מעניק לכל שחקן חדש את החולצה שלו. וזהו). אבל עד שזה יקרה יש לנו איזה ליגה קטנה לעבור. מחזור אחד כבר מאחורינו, אבל עונה שלמה עוד לפנינו. אז אין חופשות, אין הנחות ואין כפל מבצעים. יש המון כדורגל מעכשיו ועד סוף יולי. ומי אני שאהרוס את המסיבה, רק כי אני זוכר איך פעם לא שיחקו בשביל כסף.

 

משחק של 9 שחקנים

 

איך שלא תהפכו את זה, מאיזה כיוון שלא תסתכלו - באירופה יש תשע קבוצות-על שנמצאות מדרגה אחת לפני כל היתר גם בכסף וגם בסגל. וזה רק טבעי שכולן מועמדות, במידה זו או אחרת, לזכות העונה בגביע. אני מדבר כמובן על שלוש הגדולות של אנגליה - צ'לסי, מנצ'סטר יונייטד וארסנל; האיטלקיות מילאן, יובנטוס ואינטר; שתי הספרדיות הגדולות, ברצלונה וריאל מדריד; והגדולה היחידה של גרמניה, באיירן מינכן.

 

ההיגיון אומר שבסוף העונה (או הרבה קודם) יהיו באירופה לפחות שמונה קבוצות מאוד עשירות ומאוד מאוכזבות, אבל ההיסטוריה הקרובה אומרת שאולי יהיו אפילו תשע. בשתי העונות האחרונות, למי ששכח, זכו בגביע קבוצות שאף אחד לא בנה עליהן, אף אחד לא הימר עליהן ואף אחד לא לקח בחשבון: פורטו וליברפול.

 

מכיוון שאנחנו עדיין מדברים על כדורגל, שגם בעידן הכסף הגדול הוא עדיין הספורט עם הכי הרבה הפתעות וסינדרלות בעולם, ברור לגמרי שגם העונה זה יקרה. כלומר יהיו סנסציות, ויהיו קבוצות קטנות ואלמוניות שיעיפו את הגדולות. אבל מכיוון שלא באנו לחשב קיצים אלא סיכויים, סביר להניח שאחת מהתשע בכל זאת תהיה אלופת אירופה החדשה - והיא תהפוך לכזאת חודש לפני המונדיאל.

 

לא יודע אם יצא לכם לבדוק, אבל אני בדקתי ומצאתי שלפני שני המונדיאלים הקודמים, של 2002 ו-1998, ריאל מדריד זכתה בגביע האלופות. לפני שני המונדיאלים הקודמים לקודמים, ב-94' וב-90' - זאת היתה מילאן. צירוף מקרים? אולי. ואולי לא.

 

ותקשיבו לזה: זינדין זידאן היה המנצח הגדול של גמר 2002, עם השער המופלא שלו לחיבורים של לברקוזן. אבל במונדיאל במזרח הרחוק צרפת היתה פלופ ענקי ונסעה הביתה אחרי הסיבוב הראשון. לעומת זאת, בגמר של 98' "זיזו" עדיין היה ביובנטוס, שעלתה לגמר באמסטרדם נגד ריאל מדריד כפייבוריטית. זידאן הפסיד, כל העולם קבע שמדובר בלוזר - ואז הגיע גמר המונדיאל מול ברזיל, שתי הנגיחות ההיסטוריות, וכל היתר בספר דברי הימים.

 

מקרי אתם אומרים? אז בואו עוד אחורה בזמן. למאי 1994, לאתונה. ברצלונה של רומאריו מגיעה סופר-פייבוריטית לגמר מול מילאן; נגמר 0:4 לאיטלקים. דונאדוני, אלברטיני, בארזי וכל החברים חוגגים. חודשיים אחר כך, בארה"ב, רומאריו מניף גביע עולמי והאיטלקים בוכים.

 

אז כשתראו את השחקנים צוהלים בפריז באמצע מאי, תזכרו שיש סיכוי טוב מאוד שהם יבכו בגרמניה בסוף יולי - ומישהו מהמדוכאים, אלה שהמצלמות תופסות אותם עם הראש תקוע עמוק בדשא כשהשופט שורק לסיום, כנראה יהיה אלוף עולם. במילים אחרות, אם ריאל מדריד של רוביניו ורונלדו (או אפילו ברצלונה של רונלדיניו) זוכה בליגת האלופות - הלך על ברזיל במונדיאל.

 

מי שנראית כמו מועמדת רצינית אפילו יותר מריאל היא צ'לסי, הפייבוריטית הנוכחית של סוכנויות ההימורים. טוב, לא צריך להיות דני נוימן כדי להבין שהחיבור בין הכסף של אברמוביץ', הגאוניות של מוריניו, והרעב של השחקנים שנפלו בעונה שעברה בחצי הגמר צריך להביא העונה את הגביע עם האוזניים הגדולות לסטמפורד ברידג'. קשה לחשוב למה שזה לא יקרה; צ'לסי קבוצה גדולה עם סגל מדהים, שכל שחקן ספסל שלה טוב לא פחות ממקבילו בהרכב. זאת קבוצה שלא עושה טעויות, שמתנהלת במקצוענות שמעולם לא היתה כמוה בכדורגל. אפשר לומר קבוצה מושלמת.

 

אז באמת שאין לי שום הסבר למה שאני עומד לומר עכשיו, אבל צ'לסי לא תזכה העונה בגביע האלופות.

 

מט ב-5 קבוצות

 

אז מי כן תזכה? בואו נעשה את זה בשיטת האלימיניציה.

 

1. לא צ'לסי. את זה כבר אמרתי ואין טעם להוסיף. או להסביר.

 

2. לא ארסנל. הקבוצה של ארסן ונגר בירידה, בעצם בצלילה חופשית. כולל תיירי הנרי. הצעירים המוכשרים עדיין לא בשלים, והעזיבה של פטריק ויירה יותר מדי משמעותית. אם ארסנל צריכה את דניס ברגקאמפ הפנסיונר שיציל אותה מול תון בהייבורי, זה אומר הכל. אז לא.

 

3. לא מילאן. אחרי ההפסד הבלתי אפשרי בגמר מול ליברפול, זאת קבוצה בפאניקה. בכל משחק מכריע, כשהיא תעלה ליתרון של יותר משער אחד - הרגליים יתחילו לרעוד ליותר מדי שחקנים. לא לקאקה ולא לשבצ'נקו, אבל לא לעד הם יוכלו להציל את המולדת ואת אנצ'לוטי.

 

4. לא אינטר. למרות כל הרצון הטוב היא צריכה לזכות באליפות איטליה לפני שתזכה בגביע אירופה לאלופות. ואדריאנו אחד זה לא מספיק.

 

מי נשארו לנו? מנצ'סטר יונייטד, יובנטוס, באיירן מינכן, ריאל מדריד וברצלונה. ולכל אחת מהן יש סיבות מצוינות לאופטימיות.

 

1. אולי יונייטד. יש וויין רוני, פנומן אמיתי, שרק ילמד מההרחקה המטומטמת נגד ויאריאל ויתבגר. ויש את אלכס פרגוסון, שרוצה לזכות עוד פעם אחת בגביע הכי חשוב לפני שיוכל לפרוש ולהתחיל ליהנות מהסוסים שלו. מרכיבה עליהם, כן?

 

2. אולי יובנטוס. זלטן איברהימוביץ' רק משתפר משנה לשנה, ופאביו קאפלו הוא שחייב לזכות עוד פעם בגביע האלופות. הוא זכה בו רק פעם אחת, עם מילאן לפני 11 שנה, וזה בפירוש מעט מדי בשביל מאמן ענקי כמוהו.

 

3. אולי באיירן. היא נראית פנטסטי בתחילת העונה. זאת לא הקבוצה המקרטעת של השנה שעברה; רוי מקאי בכושר ההבקעה הטוב ביותר בקריירה שלו, מיכאל באלאק רוצה לתת עונה אחרונה גדולה לפני שהוא עוזב בקיץ הבא (כנראה למנצ'סטר יונייטד). אז אולי.

 

4. אולי ריאל. ברצינות. גם אחרי השלישייה שהיא חטפה בליון, היא עדיין מועמדת טובה. עם זאת מדריד היא עדיין חידה, עם יותר כישרון נטו מכל קבוצה אחרת בעולם - וגם מעט מדי דבק בשלב הזה של העונה. אבל אם יצליחו סופסוף לבנות בברנבאו קבוצה במלוא מובן המילה, לא יהיה אפשר לעצור אותה.

 

5. אולי ברצלונה. בניגוד למדריד, לעיר הזאת יש קבוצה. וכזאת שלקחה אליפות בעונה שעברה, אז השלב המתבקש הבא הוא גביע האלופות. רק מה, לבארסה יש מסורת של לוזרית כשמדברים על גביע האלופות - שוב בניגוד גמור לריאל. הקטלונים הגיעו לגמר ארבע פעמים וניצחו רק באחד (בקושי, בהארכה); ריאל הגיעה ל-12 גמרים וניצחה בתשעה. והשאלה היא מה ינצח, המסורת או השחקנים.

 

אז נשארנו עם חמש קבוצות, שאחת מהן תהיה אלופת אירופה - וגם אם תצעקו מעכשיו ועד ה-17 במאי, יותר מזה לא תוציאו ממני. אני את הפדיחות שלי כבר עשיתי עם ולנסיה בשנה שעברה. ובאמת תודה שאתם מזכירים לי את זה.

 

טוב נו, על מי אני עובד. הרי אם אני לא אשפיל את עצמי שוב נצטרך להסתפק בשנה הקרובה בירידות על הלל פוסק, ויש גבול לכמה שאפשר לצחוק על טרנסג'נדרים. אז הנה זה, חארות. האלופה ה-50 של אירופה היא:

 

1. ברצלונה.