שוב אותו הגעגוע
אחרי חמש שנות שתיקה איגי וקסמן חוזרת עם אלבום חדש, ברוח האייטיז: "למעט הביגוד שהיה זוועה המוזיקה היתה מצוינת"
לפני חמש שנים כשיצא לחנויות התקליטים "בעדינות" היו מי שהקבילו בין סיפורה של איגי וקסמן לסיפורו של רחוב שינקין – פעם אלטרנטיבה תרבותית והיום מעוז האספרסו המדוגם. האלבום זכה לביקורות מעורבות ששיבחו את הלחנים וההפקה, אבל לא ממש התלהבו מהביצוע. אחר כך וקסמן נעלמה.
לאורך השנים נרשמו הבלחות תקשורתיות מינוריות שכללו פרומואים לרצועת "Y בלילה" שהגישה בלוויין וראיונות לקראת ההצגה "נשף מסיכות" מאת יהושע סובול בה השתתפה בתיאטרון חיפה, וגם קצת שירה בציבור. עכשיו היא חוזרת עם סינגל ראשון מתוך אלבום שבדרך, שהפיק לה עופר קורן.
"אקוסטי-אלקטרוני עם נגיעות אייטיז רכות", היא מגדירה את הקו. הסינגל הראשון, "תמיד אוהב, תמיד נפגע", מדבר על געגוע לאהבה שכבר איננה. "איך אהבנו פעם עד השמיים והיום לא מדברים.. בבית יש אחד שתמיד אוהב, תמיד נפגע", היא שרה. "השיר לא נכתב על חמי באופן ספציפי", היא מקדימה תרופה למכה, "זה שיר געגוע וזיכרון שנכון במידה שווה לכל הגברים המשמעותיים בחיים שלי וחמי נמצא בקטגוריה הזו באופן אוטומטי".
חמי רודנר, בעלה לשעבר של וקסמן, היה שותף בשלושת אלבומיה האחרונים אך לא בנוכחי.
את הסינגל הראשון הלחין עבור וקסמן שרון הולצמן מי שאחראי על מספר לא מבוטל מלהיטיה כמו "אדום", "אין לי מה לומר לך" ו"בדרך למילווקי". "היה כיף גדול לחזור ולעבוד עם שרון אחרי כל כך הרבה זמן. זה היה כמו לחזור הביתה", היא אומרת. לצד לחנים של הולצמן, קורן ושיקו פלדמן מ"שייגעצ", חתומה וקסמן לראשונה על לחנים משלה. "בארבע השנים האלה למדתי גיטרה וקלידים וזה פתח את התיאבון. לכתוב שיר ולא להעביר אותו הלאה זו תחושה מצוינת. אני מאוד שמחה בתוצאה".
מה עשית בחמש השנים האחרונות?
"עבדתי על האלבום, עבדתי על האישיות, שיחקתי קצת בתיאטרון חיפה ותיקלטתי מלא, אבל בעיקר הייתי באולפן. פגשתי את עופר קורן מ'אלג'יר' שאמר 'יש לי אולפן בבית, בואי'. באתי, חשבנו לכתוב שיר ויצא אלבום. לקח לנו זמן עד ששמנו לעצמנו דד-ליין, עד אז בעיקר השתעשענו שזה הכיף באולפן ביתי, אבל גם מגרעת כי מקצה השיפורים הוא אינסופי זה כמו לעבד פלסטלינה עוד ועוד ועוד".
זו חתיכת תקופה, חמש שנים
"זו תקופה שבה אנשים מסוגלים לעשות מלא ילדים".
על זה את חושבת בימים אלה?
"הדיסק הוא הילד שלי כרגע למרות שאני בהחלט מודעת לזה שאני מתקרבת לגיל שאני צריכה שכבר יהיו לי ילדים אמיתיים.
שלושת האלבומים הקודמים שלך יצאו ב"הד ארצי" ואת הנוכחי החלטת להוציא ב"תו השמיני". למה בעצם?
"החוזה ב'הד ארצי' הסתיים ושוחררתי מהחברה. בהתחלה חשבתי להפיק את הדיסק עצמאית ביחד עם עופר קורן ואז 'התו השמיני' הצטרפו. אני מאוד גאה להיות חלק מהם. מה שטוב לאריק איינשטיין, טוב גם לי ומעבר לכך זה מחזיר אותי הביתה לירושלים".
הסינגל הזה והאלבום שבדרך מחזירים אותך לפרונט. יש פחדים?
"זה בילט אין. היו שלוש שנים שבהם תרגמתי את מה שאני יודעת לחומר כך שאני לא מרגישה חלודה. הגעתי לאולפן עם רצון להפוך את המילים לשירים במיידי וזה מה שעשינו. אני חושבת שיהיה לי פחד קהל, בכל זאת לא הופעתי מלא זמן. מלחיץ אותי לשכוח מילים ואקורדים מרוב התרגשות".
על מה את כותבת באלבום?
"הוא מורכב מטקסטים שנאספו לאט לאורך כל חמש השנים האחרונות. אני שמחה שלא מיהרתי ושלקחתי את הזמן. אני לא מאמינה בכתיבה מתוך לחץ ולראייה לקח לי ארבע שנים להוציא אלבום. השירים עוסקים ברובם בנושאים שבינו לבינה, שזה הנושא שמן הסתם הכי מעסיק אותי. יש שיר סרקסטי-קאנטרי בשם 'דולי פרטון', שהוא די משעשע".
הסינגל הראשון מאפיין את האלבום מבחינה מוזיקלית?
"ממש לא. התקליט באופן עקרוני אקוסטי-אלקטרוני עם נגיעות אייטיז קלות, אבל השיר הבא למשל, 'משחקת עם בובות', שכתב לי עופר קורן, הוא מאד Upper. כשאני אומרת אייטיז אני לא מתכוונת לקלי אוסבורן, זה הרבה הרבה הרבה יותר עדין מזה".
את גם מתקלטת אייטיז. מה הקטע עם הגעגועים?
"היקום מחבב את האייטיז, מה אני אומר? למעט הביגוד שהיה זוועה המוזיקה היתה מצוינת. אחת מנקודות השיא של החיים שלי היתה מפגש עם מרק אלמונד שארח אותי ב-TLV לשני שירים וכמעט התעלפתי. זה האדם שבגללו נהייתי זמרת. אני זוכרת את עצמי עומדת מול המראה ומפנטזת שאני מופיעה עם שירים שלו ופתאום אנחנו על אותה הבמה. בקיצור, אין מה לומר אני תמיד אעדיף את האייטיז האפלות, תקופת הפינגווין והאינדסטריאל בגרסאות מקוריות".
מה תספרי לנו על הקליפ?
"את הווידאו ביים אסף לבני שכבר המון זמן אני רוצה לעבוד איתו. אני מאוד אוהבת את הדברים שהוא עשה כמו הקליפ לשרון רוטר 'כל הציפורים מצייצות' או 'שירת הסטיקר' של הדג נחש ואת 'רבות הדרכים' של דניאל סולומון. בקליפ מתארח השחקן יפתח קליין. הקליפ משרת את השיר".
מתי יהיו הופעות?
"עד עכשיו הייתי עסוקה בחיפוש, כתיבה, הקלטות וקליפים. עכשיו אני אתפנה קצת להקים להקה שוב וללמד אותם ארבעה דיסקים, מה שנראה לי עניין לא פשוט".
את חוזרת אחרת ממה שהיית?
"אי אפשר לחזור אחורה באמת. כל מה שהיה הוביל אותנו בסופו של דבר לאיפה שאנחנו היום ואני מקווה שמה שיהיה היום, יהיה לא פחות מדהים ממה שהיה. זו הגישה שלי. אני לא יכולה להיות מה שהייתי לפני עשר שנים, אני לא אותו בנאדם, אני אהיה מה שאני בלי הלקאות עצמיות. אגב, כל עניין הגעגוע והזיכרון הוא משהו שאני מתעסקת בו בכל האלבום. זה מצחיק אבל אנשים בזמן אמת אף פעם לא מרוצים ורק בפרספקטיבה הם חושבים כמה היה נפלא. אז מתי שהוא בעתיד ברור לי שאני אסתכל על הרגע הזה ואגיד שהוא היה מדהים".