לפני כשלוש שנים יזמנו בעמותת "ידיד" את חוק ההזנה, פרויקט ארוחה חמה לכל ילד במערכת החינוך. החוק, שנוסח בקפידה רבה, דיבר על מפעל הזנה אוניברסלי, כזה שבמסגרתו כל ילד הלומד בבית ספר כלשהו בישראל יוכל ליהנות מארוחה חמה במהלך יום לימודיו. הצעת החוק, שנכתבה לאחר מחקר ממושך בנושא הביטחון התזונתי שנערך על-ידי המחלקה לעבודה סוציאלית באוניברסיטת בן גוריון, קבעה כי ההורים ישתתפו בעלות הארוחות.
המטרה המרכזית של החוק הייתה לדאוג לכך שלא תהייה אפליה בין ילדים ממשפחות מעוטות יכולות לבין אלו ממשפחות מבוססות. כולם אוכלים, כולם משלמים - למעט מי שלא יכול לעשות זאת. זו הייתה מהות החוק. בסקר דעת קהל שערכנו התברר כי למעלה מ-85 אחוז מההורים שלהם ילדים במערכת החינוך לסוגיה מעונינים במפעל הזנה אוניברסלי ובתשלומי הורים, בעיקר בקרב השכבות הסוציו-אקונומיות הגבוהות יותר.
המאבק על החוק החל. הצעת החוק שהוגשה על-ידי חברות הכנסת יולי תמיר ואתי לבני, יחד עם הקמפיין הציבורי שהפעילה עמותת "ידיד", עשו את שלהם. ראש הממשלה ראה כי טוב והחליט שהוא רוצה שמפעל ההזנה יהיה רשום על שמו. הממשלה יצאה לדרך עם החלטה משלה, בעוד ח"כ רוחמה אברהם מסרסת את הכוונה המקורית ויוצרת חוק חלקי ובעיקר רע ומפלה.
על-פי החוק החדש, הערבים והחרדים נשארו בחוץ. כך גם בני נוער שסיימו את בית הספר היסודי ואתם קבוצות נוספות. החוק, כך קבעה הממשלה, יפעל רק בבתי ספר בהם מונהג יום לימודים ארוך. לפני שנתיים הרמנו קול צעקה. "אנו מברכים על יציאת מפעל ההזנה לדרך, אך לא ייתכן שהוא יפלה אוכלוסיות שלמות אשר אינן מפעילות יום לימודים ארוך מסיבות שונות, שלעיתים אף אינן תלויות בהן", דרשנו. והכנסת? היא בשלה.
לפני החג העניק בית המשפט העליון הכשר לחוק הממשלתי ולהחלטת הממשלה. הוא קבע כי האפליה תימשך. כי הרי ידוע שבמגזר הערבי אין יום לימודים ארוך, וכי החינוך העצמאי הרי מוגדר בבסיסו "מוכר שאינו רשמי". משמעות ההגדרה המעורפלת היא שאינו חלק ממשי ממערכת החינוך הכללית. ומה על הילדים?
מי שמצוי בנבכי מערכת ההזנה הממשלתית יודע כבר היום שהמערכת נכשלה ביישומו. בשנת הלימודים תשס"ד, רק שליש מהילדים שהיו אמורים ליהנות מארוחה חמה במסגרת יום הלימודים הארוך אכן אכלו בפועל. הממשלה מסרבת להעמיד את התקציבים הנדרשים, מרכז השלטון המקומי אינו מעוניין להשקיע מתקציביו הוא, והיום כבר מלחשים שמפעל ההזנה הוא מערכת משומנת המופעלת על-ידי פרויקטורים המקורבים לשלטון.
הדבר הראשון שצריכה לעשות הממשלה, שמכריזה עכשיו על מאבק בעוני, הוא לממש את מפעל ההזנה באופן מלא בכל בתי הספר בישראל: במגזר הערבי, בחרדי, ביהודי, בערי הפריפריה, במרכז הארץ, ביישובים הקטנים והגדולים כאחד. אחרת, הבטן הריקה של ילדים שלא מקבלים את המזון לו הם זקוקים לצורך גדילה נכונה, עוד תבוא ותציק לנו בעוד מספר שנים. ומה נגיד אז? לא ידענו? לא היה כסף?
לפני שנתיים חתמו למעלה מ-100 אלף אזרחים על עצומה הקוראת לממשלה לאמץ את חוק מפעל ההזנה האוניברסלי. אולי הגיע הזמן שיקומו ראשי המשק והכלכלה שחתמו עליו, בהם עפרה שטראוס, אורן מוסט, האלוף במיל' הרצל בודינגר, חיים אוליאל ויואב להמן, לצד ראשי ערים ורשויות מקומיות, ויגידו עד כאן. את הביזיון הזה צריך להפסיק.
אולי הגיע הזמן שנציגי משפחות בחינוך העצמאי ישבו יחד עם נציגי ההורים מהמגזר הערבי, ויגידו זהו זה. אנחנו יוצאים למאבק משותף כדי להוריד את האפליה מהשולחן ולהעלות במקומה ארוחה חמה. אנחנו נהייה שם כדי לעזור.