זה זמן רב תופעה מוזרה מתמיהה את הפסיכולוגים ההתפתחותיים: מדוע תינוקות פיקחים באופן בלתי רגיל, על פי ניסויים מסוימים, נראים "טמבלים" מוחלטים כשבוחנים אותם במשימות אחרות האמורות לבדוק את אותו ידע. תינוקות מתחת לגיל של שבעה חודשים אינם מושיטים את ידם לצעצוע חבוי מתחת לשמיכה. עובדה זו מרמזת על כך כי עדיין לא פיתחו את התפיסה של קביעות האובייקט, כלומר את הרעיון כי חפצים ממשיכים להתקיים גם כשהם מחוץ לתחום הראייה. עם זאת, ניסויים שבהם נדרשים התינוקות רק להתבונן בחפצים מראים כי תינוקות שגילם פחות מחודשיים וחצי כבר מודעים לקביעות האובייקט.
ההסבר המקובל לסתירה הזאת הוא שלתינוקות קיים מושג של קביעות האובייקט כבר בשלב מוקדם מאוד, אולי אפילו מזמן הלידה, אבל במשך חודשים רבים המיומנויות המוטוריות הבלתי מפותחות של התינוק מונעות ממנו להרים את השמיכה. עם זאת הסבר זה אינו מספק, שכן גם תינוקות שלימדו אותם למשוך את שמיכה לא תמיד עושים זאת כדי לגלות חפץ חבוי.
הפסיכולוגית יוקו מונקטה מאוניברסיטת קולורדו שבבולדר הציעה אפוא רעיון חדש לפתרון החידה: הידע הזה מתפתח במשך הזמן. "זה לא שהתינוק מתעורר יום אחד וחושב לעצמו 'אהה! הבנתי,' זוהי הבנה הדרגתית," היא מסבירה. במאמר שפרסמו מונקטה וג'ין ל' שינסקי מאוניברסיטת דרום קרוליינה בכתב העת Psychological Science הן מציעות עדות לכך כי תינוקות צעירים "מפתחים בהדרגה ייצוגים של חפצים באמצעות ניסיון" וכי תפקודים מסוימים דורשים ייצוגים מנטליים חזקים יותר משדורשים תפקודים אחרים.
בניסוי שבחן 24 תינוקות בני שבעה חודשים, הרגילו החוקרות את התינוקות לצעצוע חימר פשוט. לאחר מכן הן בדקו כמה פעמים הושיט כל תינוק את ידו לצעצוע הזה בהשוואה לצעצוע חדש. כצפוי ממחקרים רבים שקדמו לזה, העדיפו התינוקות העדפה מוחלטת את החדש על פני המוכר - 88% לעומת 39% ממספר הפעמים. אבל רק כשהצעצועים היו בתחום ראייתם של התינוקות. כשכיבו החוקרים את האור (והתבוננו בתינוקות באמצעות מצלמת אינפרה-אדום) התהפכה לגמרי העדפת החדש על פני המוכר. בחשיכה הושיטו התינוקות את ידם אל האזור שבו ראו לאחרונה את הצעצוע החדש רק ב-20% מן הפעמים בהשוואה ל-32% בכיוון הצעצוע המוכר.
החוקרות הסיקו כי ההיכרות עם הצעצוע חיזקה כל כך את הייצוג המנטלי שלו אצל התינוק עד שהוא חיפש אותו בחושך. לעומת זאת, התינוקות לא הושיטו את ידם באפלה אל הצעצוע החדש המושך כיוון שלא היו בסביבתו די זמן כדי להיזכר בו בחושך.
לדבריה של הפסיכולוגית קרולין רובי-קולייר מאוניברסיטת רטגרס זוהי רק פרשנות אפשרית אחת של הנתונים. ייתכן כי התינוקות הושיטו את ידם לחפצים המוכרים באפלה כיוון שלגביהם זהו משחק חדש. ועוד היא תוהה אם הדפוס של הושטת יד לחפץ מוכר בחושך יימשך גם ברמות שונות של מוכרות. ייתכן שהחידוש אינו רמה נמוכה יותר של מוכרות אלא מקרה מיוחד העומד לעצמו.
רחל קין, פסיכולוגית מאוניברסיטת מסצ'וסטס באמהרסט מציעה אפשרות אחרת: תינוקות אינם מפחדים מחושך ולמעשה האפלה מעוררת בהם סקרנות נעימה. היא מניחה כי "חפץ מוכר בסביבה החדשה האפלה הוא חידוש במידה כלשהי." לדבריה, רמה בינונית של חדשנות מושכת יותר מחדשנות מוחלטת וגם ממוכרות מוחלטת. מונקטה אומרת כי היא עורכת ניסוי נוסף שיבדוק את ההסבר הזה, אבל גם ניסוי זה עלול שלא ליישב את הקושיה. לדבריה של קין "קשה להסיק מה מתרחש במוחם של תינוקות, למרות שאנו עושים זאת כל הזמן".