פאי דלעת אמריקני

בסוף חודש נובמבר יציינו מיליוני אמריקאים את חג ההודיה, שבסעודה החגיגית שלו שמור מקום של כבוד לדלעת הצנועה. אז אולי לנו אין צורך לחגוג את קליטתם המוצלחת של המהגרים הראשונים לארה"ב, אבל את הפאי הטעים שלהם כדאי לטעום

צריך הרבה דמיון כדי להבין כיצד הצמיחה הדלעת הצנועה גלגלים ודלתות זהב והפכה במגע של קסם לכרכרה מפוארת בסיפורה של סינדרלה. פרי המקשה בעל הגודל המרשים, הקליפה המעוצה והפנים החלול, שימש בתרבויות רבות הרבה מעבר למאכל. הכינו ממנו כלי קיבול ואיחסון ואפילו כלי נגינה. באמריקה, ארץ הולדתה, זוכה הדלעת למקום של כבוד לפחות בשני חגים – הלואין ("ליל כל הקדושים") – חג מסכות הדלעת שנחגג ביום האחרון של חודש אוקטובר וחג ההודיה, החל ביום חמישי הרביעי של חודש נובמבר.

 

תודה על הדלעת

 

את מקומה על שולחן הסעודה של חג ההודיה תופסת הדלעת בדרך כלל כקינוח, כמו הפאי היפה והטעים שלפניכם. הסעודה נועדה להעלות על נס את עלייתם החלוצית של מאה המתיישבים הראשונים בניו-אינגלנד, וסיפור הקליטה

המוצלח שלהם על אדמת העולם החדש. החבורה שירדה מעל סיפון הספינה "מיי-פלאוור" ב-11 בנובמבר 1620 למפרץ ניו-פלימות' היתה עדת בדלנים דתיים מאנגליה, איכרים, פועלים וסוחרים זעירים. לרשותם עמד ציוד מועט וניסיון אפסי בחקלאות אך גם זיכיון להקים מושבה על האדמות הפוריות מצפון למושבה האנגלית וירג'יניה.

 

כמו בכל סיפורי החלוצים, היו גם לאבות האומה האמריקנית לא מעט קשיים. הם סבלו ממחלות ומרעב, שגבו מחיר יקר בנפש. אך בזכותו של אינדיאני בודד, שלימד אותם לזרוע תירס ולדוג דגים, הם הגיעו כבר בשנה הראשונה להישגים חקלאיים מסויימים. וכך, כשמלאה שנה לבואם, הכריזו על פסטיבל שנמשך שלושה ימים.

 

לכבוד החגיגות צדו המתיישבים עופות מים ותרנגולי הודו, ומכאן מקומו של התרנגול ההדור הזה בראש תפריט החג. לסעודה הם אירחו 92 אינדיאנים שאיתם קשרו קשרי ידידות בשנה החולפת. המתיישבות החרוצות אפו לחם מקמח תירס, והגברים יכלו להתגאות ביין ומשקאות מתוצרת בית. האינדיאנים, כאורחים מנומסים, תרמו לסעודה חמישה צבאים. מאז נחוג החג, שזכה לכינוי "חג ההודיה" מדי שנה בסתיו, ביום חמישי הרביעי של חודש נובמבר. זהו חג אזרחי, כמו יום העצמאות, המאחד את כל תושבי ארצות-הברית ללא הבדל גזע ודת, באירוע שהפך ברבות השנים למסמל קליטה מוצלחת.

 

נחזור לדלעת הענווה. היא גודלה על- ידי המתיישבים הראשונים ליד מטעי התירס והפכה עד מהרה לחלק בלתי נפרד מהתפריט האמריקני והקינוח המסורתי לארוחת חג ההודיה. המתכון שלפניכם מבוסס על מתכון המופיע בספר הבישול האמריקני הראשון, שכתבה אמיליה סימונס והופיע בקונטיקט בסוף המאה ה-18.

 

פאי דלעת ופקאן

 

החומרים:

לבצק:

250 גרם קמח

100 גרם חמאה קרה

 3-2 כפות מים קרים

למלית:

1 ק"ג דלעת

4 ביצים

3/4 כוס סוכר חום בהיר

1/2 כוס דבש כהה

2 כפות קורנפלור

1/2 כפית מלח

1 כפית תערובת של אגוז מוסקט, זנגביל ופלפל אנגלי טחונים

100 גרם אגוזי פקאן

סוכר, לקישוט

 

אופן ההכנה:

1. להכנת הבצק, מניחים את הקמח בקערה. חותכים את החמאה לקוביות קטנות ומעבדים עם הקמח לתערובת דמויית פירורים גסים. מטפטפים את המים על פני התערובת, מפזרים בעזרת מזלג כך שהתערובת תהיה לחה ואוספים בבת אחת לכדור בצק אחיד.
2. מרדדים את הבצק לעלה ומרפדים בו את התחתית והשוליים של תבנית פאי בקוטר 25 ס"מ. מצננים במקרר 30 דקות לפחות.
3. להכנת המלית, מסירים מהדלעת את הקליפה וחותכים לקוביות קטנות. מבשלים במעט מאוד מים עד שהדלעת רכה מאוד ומתפוררת למגע מזלג.
4. מסננים את הדלעת היטב מהנוזלים ומועכים למחית (אפשר במזלג או במעבד מזון). מוסיפים את הביצים, הסוכר, הדבש, הקורנפלור, המלח והתבלינים ומערבבים היטב.
5. מחממים את התנור ל-180 מעלות. דוקרים את הבצק שבתבנית וממלאים במלית. אופים כ-20 דקות, עד שפני המלית יציבים. מוציאים את הפאי, מסדרים על פניו את אגוזי הפקאן ומחזירים לתנור 30-20-ל דקות נוספות או עד שסכין הננעצת במרכז המלית יוצאת נקייה.
6. מגישים את הפאי אחרי שהצטנן לחלוטין. ממש לפני ההגשה אפשר לזרות מעט סוכר.

 

טיפים:

• סוג הדלעת המומלץ להכנת הפאי היא הזן הגדול, שנמכר כנתחים טריים ולא דלורית או דלעת אחרת.
• התוספת המסורתית המתבקשת לסוג זה של פאי היא קצפת אוורירית, לא ממותקת.
• מי שיש לו דרך קבע תערובת תבלינים תימנית לקפה ('חוואייג) ישמח לגלות שכפית ממנה תתאים לתבל את הפאי, במקום תערובת התבלינים המצויינת במתכון.