כל האמריקנים קופצים עכשיו

שוטי הנבואה נמצאים במסע הופעות בקמפוסים הכי נחשבים בארה"ב. איתן שוורץ התלווה אליהם

 

 

לפני כמה ימים, בעיצומו של מסע ההופעות שלהם בארצות הברית, עצרו חברי להקת "שוטי הנבואה" במסעדה בעיירה וסטל שבצפון מדינת ניו-יורק. המלצרית החביבה טרייסי, שהגישה להם תפריטים, שאלה אותם מאיפה הם. החברים חששו בהתחלה להגיד. אתם יודעים, הם שמעו כל-כך הרבה סיפורים על רגשות אנטי-ישראליים. בסוף הם אמרו לה. טרייסי התעניינה, "שוטי הנבואה" סיפרו להם על הארץ וגם נתנו לה דיסק, האוכל היה טעים ובסוף הארוחה הם נסעו לדרכם, לעוד הופעה בפני סטודנטים אמריקאים. ולמה אני מספר את זה? עוד מעט תבינו.

 

הסיפור של מסע ההופעות הזה מתחיל לפני כמעט שנה. להקת "שוטי הנבואה" שמעה על ארגון "ישראל בלב" מהתוכנית "השגריר" ופנתה לראש הארגון ג'ואי לואו בהצעה: בוא נארגן משלחת מוזיקלית בקמפוסים, ודרך המוזיקה נציג להם את הפנים היפות של ישראל. עד אז "ישראל בלב" שלח רק סטודנטים ישראליים לקמפוסים, אבל ג'ואי נדלק על הרעיון ועל הלהקה, והפך את המשרד שלו בחודשים האחרונים למעין חברת הפקות. השבוע יצא מסע ההופעות לדרך והנה לכם יומן מסע קצר, או אם תרצו – זהו הטור על ה-Tour.

 

יום רביעי, ה-27 באוקטובר. בוסטון.

 

חברי הלהקה נוחתים במסצ'וסטס היישר לצנטרום של הפיילה האקדמית – הקמפוס של הארווארד. האוניברסיטה הוותיקה ביותר בארצות הברית כבר הנפיקה 7 נשיאים, יותר מ-40 חתני פרס נובל, וכעת גם יכולה להתהדר ב-500 מעריצי "שוטי הנבואה", שלפי כתב

של ה"בוסטון הראלד", "רקדו בהיסטריה". למחרת, יום חמישי, חברי הלהקה נכנסים לשיעורים בקמפוס כדי לדבר על ישראל, ובערב גם נותנים הופעה בקמפוס השני החשוב באיזור בוסטון – ייל.

 

יום שישי, ה-29 באוקטובר. ניו-יורק.

 

שוטי הנבואה מקבלים את השבת עם הסטודנטים של NYU ואוניברסיטת קולומביה. מאות הסטודנטים מעניקים להם אווירה משפחתית: גם זמירות מהבית, וגם עוף עם אורז בנוסח מחנה 80. אחרי האוכל מגיע תור השאלות והתשובות: מה מקורות ההשראה שלכם? איך הכרתם? והשאלה הנצחית שעולה בכל שיחה ומפגש: מה פירוש "שוטי הנבואה"? מה שיותר מעניין ממה הסטודנטים שאלו – לדעתי – הוא מה הם לא שאלו: שום דבר על ההתנתקות, אף מילה על פיגועים, כלום על העדפות פוליטיות. אקדים את המאוחר ואומר שזה היה מוטיב חוזר בביקור: הקהל צמא לשאול שאלות, וכמעט לא נוגע בפוליטיקה. זה, אם תשאלו אותי, המדד האמיתי להצלחת מסע ההופעות: העובדה שאפשר לארגן אירוע שקשור בישראל, בלי להתעסק בטרור ובקונפליקט.

 

שבת, ה-30 באוקטובר. ניו-יורק.

 

היום הגדול של המסע. מועדון ה"ספיריט" ממוקם ברחוב קצת הזוי - מצד אחד מסיבת האלווין פרועה, מהעבר האחר מועדון החשפניות המפורסם "סקורס", והקומבינציה מושכת לרחוב קהל, איך נקרא לו בעדינות – ססגוני. ההופעה נקבעה לשעה 8:30 ועשרה חבר'ה מארגון "ישראל בלב" מתייצבים שעתיים לפני כדי לעזור בהכנות. עבדכם הנאמן מתפקד על תקן סלקטור-כרטיסן: בפעם הראשונה בחיי אני הוא זה שעומד בצד הנכון של החבל ונותן לאנשים להיכנס, ולא להיפך. האמת, היה פחות כיף משחשבתי.

 

מה שכן היה כיף, זה לראות את כמות האנשים העצומה שנהרה להופעה: בערך 950, הרבה יותר ממה שהעזנו לקוות. במשך שבועות ארוכים עבדו במשרד הבנות המדהימות ליאל, יעל ומור על השיווק; אף ארגון סטודנטים לא נותר בלי פלייארים ואף חומוסייה בעיר לא כוסתה בפוסטרים. והתוצאה – סטודנטים ומבוגרים, אמריקאים וישראלים, וגם כמה סלבס ישראליים שנתנו לאירוע ניחוח גיא-פינסי: עדי נוימן ועדי עזרוני, בר רפאלי בתחפושת פיה, והג'ודוקא אריק זאבי. כיף.

 

יום ראשון, ה-31 באוקטובר. מרילנד.

 

"שוטי הנבואה" מגיעים לאולם הנשפים המרכזי של אוניברסיטת מרילנד, הכוללת רצפת פרקט ושנדלירים. 600 סטודנטים מגיעים להופעה, חלקם נסעו שעה ויותר באוטובוסים. במרילנד מתחילים לזהות מגמה: הצלחת אירוע ישראלי בקמפוס תלוייה רק בדבר אחד: בסטודנטים עצמם. שליח ישראלי עם פלפל וארגונים פרו-ישראליים עם מרץ יכולים לתת בראש בלי קשר לכסף או גודל האוניברסיטה. במרילנד זה היה המקרה. כישראלי, מרגש מאוד לראות איך סטודנטים אוהבי-ישראל עם ברק בעיניים והתלהבות עצומה יכולים להוציא מאות מהבית כדי לרקוד שעתיים. 

 

יום שלישי, ה-2 בנובמבר. קורנל.

 

אחרי נסיעה מפרכת ביותר בוואן (12 שעות), חברי הלהקה מוצאים את עצמם בקמפוס שנראה קצת קצת כמו הוגוורת' ב"הארי פוטר". בבוקר מדברים עם סטודנטים על הדשא, וגם פוצחים בג'אם אנפלאגד. בערב הם מנגנים במועדון המקומי, שידוע בזכות הלהקות המשובחות שהוא מביא וגם בזכות פיצה קטלנית עם בצק עבה והמון תוספות. עברנו בדיוק חצי מהדרך, ועכשיו הזמן של חברי הלהקה לסיכום ביניים.

 

גלעד: "מרגש לראות את הקשר שקיים ביננו לבין אחינו בגולה. זו פעם ראשונה שאני מרגש שהמושג הזה, 'עם ישראל', זה לא סתם קלישאה. זה דבר אמיתי. אנשים חושבים ש'הסברה' זה אומר שצריך לבוא לפה ולהילחם בארגונים הפלסטינים. לא באנו לעשות מלחמה, אלא להראות את כל הצבעים שיש בישראל".

 

רואי: "אין להם ממש מושג מה זה ישראל, זה משהו בטלוויזיה, וירטואלי, מעבר לאוקיינוס. אנחנו באים משם, וחשוב לספר להם מה זה באמת ישראל".

 

אברהם: "נכון שבאותו מחיר יכולת להוציא 6 מיליון פלייארים לכל היהודים בארצות הברית. זו חוויה יקרה, אבל גם הרבה יותר חזקה, היא יכולה לשנות הסתכלות על ישראל. אנחנו מסתכלים לא על כמות אלא על איכות, איכות של לבבות שאנחנו מצליחים לגעת בהם. כשנוגעים במישהו, אז הוא מעביר את זה הלאה. וזו המטרה שלנו".

 

יום רביעי, ה-3 בנובמבר. בינגמטון 19:55.

 

ההופעה עומדת להתחיל, חברי הלהקה מתלבשים ואני מסיים לכתוב את הטור כדי לשלוח במייל. הדלת נפתחת ונכנס שליח, בידיו סלסלות עם דונאטס וסיידר תפוחים, וגם מכתב קטן. מתברר שזו מתנה מטרייסי המלצרית. טרייסי כותבת באותיות מסולסלות שזה היה לה לכבוד להכיר את "שוטי הנבואה", שהיא כבר יומיים שומעת את הדיסק באוטו ושהיא נרגשת לקראת המופע. עכשיו היא יושבת בשורה הראשונה ומחכה שהערב יתחיל.

 

• איתן שוורץ זכה בתוכנית "השגריר" והוא עוסק בהסברה מטעם ארגון "ישראל בלב"
• האתר של שוטי הנבואה