לא מספיק להסכים, צריך לקום ולעשות

האם אנחנו באמת זקוקים לטלטלה טרגית כדי להבין ששעתיים בשבוע יכולות להיות האור הקטן של מישהו שצריך עזרה? מכתב פתוח בעקבות מותו של אבי דגן במרדף אחר גנב החיפושית שלו

שמי אופיר צביק ואני בן דודו של אבי דגן. הייתם צריכים להיות מנותקים מהעולם על-מנת שלא לשמוע מה קרה לאבי, שקיפח את חייו לפני כשבוע במהלך מרדף אחר גנב הרכב שלו, חיפושית צהובה בשם "שולה".

 

אבל לא רק על אבי רציתי לכתוב, אלא גם על כמה 'אורחים לא צפויים' שהפתיעו אותנו במהלך השבעה עליו. ילד קטן ויתום מאב, שאבי לקח עליו חסות ובילה איתו חלק מזמנו הפנוי באופן קבוע, זוג קשישים להם הוא סייע בשיפוצים קטנים בדירה. עם עזיבתו של אבי אותנו, נוצר חסך במעשים טובים בעולם הזה.

 

בעקבות הנסיבות מצאתי את עצמי יושב בחניון המשטרה בפתח תקווה עם אחד הקצינים הממונים על חקירת מותו של אבי, לצד קרוואן של המשמר האזרחי. סיפרתי לקצין שהחלטתי להתנדב למשמר האזרחי אחרי גילוי המצבה. הוא חייך אליי, אמר שהוא שמח לשמוע והוסיף שחבל שבדרך-כלל אנשים עושים זאת רק לאחר שחוו חוויה טראומטית זו או אחרת. ניסיתי להסביר לו ששיגרת היומיום שלי לא משאירה לי הרבה זמן לעצמי. אבל בינינו, זה לא נכון.

 

הרי באופן אבסולוטי אף פעם אין, זמן צריך לפנות. המחסור בעולם הפוסט-מודרניסטי שלנו הוא לא בזמן, המחסור הוא באנשים טובים. לחלק גדול מאיתנו יש אידיאלים, חלקנו אומרים "כן, כשהלחץ יירד אני בהחלט מתכוון להתנדב לארגון זה או אחר". אבל מה, בעצם, מונע מאיתנו לעשות את זה כאן ועכשיו? למה אנחנו מחכים? מה יהיה שונה בעוד חודש, בעוד חודשיים, בעוד שנה?

 

האם אנחנו באמת זקוקים לטלטלה טרגית על-מנת להבין ששעתיים שבועיות, פרק זמן זניח יחסית עבורנו כל-אחד ואחת מאיתנו, לא משנה עד כמה אנחנו עסוקים, יכולות להיות האור הקטן של מישהו שצריך עזרה? הילד קטן שזקוק לדמות אבהית בחייו ינצור בלבו לעד את אבי. הוא אמנם לא בילה איתו איתו יומם וליל, אבל מעט הזמן שכן שהה במחיצתו עשה את ההבדל.

 

אז נכון, גם אני הייתי צריך לעבור טלטלה על-מנת להבין זאת. אבל אולי אתם לא, אולי לא נגמרו האנשים הטובים בעולם. הפעם אין טעם לקרוא את השורות שלפניכם, להנהן בראש ולהסכים. צריך גם לעשות משהו. כן, לקום ולעשות. ולטוב ולרע, מדינתנו הקטנטונת לא חסרה ארגוני התנדבות אליהם תוכלו לפנות.

 

הלוואי והצלחתי להגיע למי מכם. ואם מי מכם מסכים איתי, אל תתנו לזה להיגמר רק בהסכמה וללא מעשה.