קומרֵד עמיר

זמירותיו של פרץ אינן לקוחות מספרי הכלכלה של מדינת הרווחה, אלא ממקום רגולטורי, ביורוקרטי, ריכוזי ומולאם, השוכן הרבה שמאלה מעבר להרי החושך

בשחרו של יום ה', עם היוודע דבר זכייתו של עמיר פרץ בראשות העבודה, החלו עולים כפורחים תשדירי השירות לאיש, תחזיות "מדעיות" על ניצחונו בבחירות, ובעיקר דיבורים על היותנו עדים למהפכה המתהווה והנרקמת לנגד עינינו. כמעט שלא נמצא כלי תקשורת שנפקד מקומו מהפולחן למשופם. לנוכח זאת, אולי ראוי לומר כמה מילים ברוח קצת שונה.

 

פרץ הוא שְׁאֵר אותנטי של אידיאולוגיה סוציאליסטית מהסוג הממורטט והמהוהה, שכמעט פסה מן העולם - משום שכשלה וקרסה בכל מקום שבו נוסתה. הזמירות שהשמיע כמעט לכל אורך עשר שנותיו בראשות ההסתדרות (למעט בשבועות האחרונים) דומות להפליא לאלו שחילקו לכל דכפין ראשי האיגודים המקצועיים הקומוניסטים בבריטניה, עד שהוצמתו בידי מרגרט תאצ'ר. ובבקשה לא להתבלבל - אלה אינן זמירות הלקוחות מספרי הכלכלה של מדינת הרווחה, שאף היא אינה סיפור הצלחה מסחרר (בשבדיה, למשל, כבר נסוגו מאוד ממדיניות הרווחה הגורפת שהנהיג אולף פלמה מ-1970), אלא ממקום רגולטורי, ביורוקרטי, ריכוזי ומולאם, השוכן הרבה שמאלה מעבר להרי החושך.

 

כמעט שלא היה משהו מהכלכלה החופשית שהוא תמך בו - למן הרפורמות של נתניהו, עבור בהפרטות, בקיצוץ בקצבאות ובצמצום הגירעון, וכלה בהפחתות המסים. ואותה מתת אל שלא תסולא בפז של "ראיית הנולד" הביאה אותו, כמו את חבריו לדרך ולרעיון, להצליח לטעות כמעט בכל התחזיות לגבי המשק בימי נתניהו. הם הבטיחו שהאבטלה תעלה, ואופס - היא ירדה לה; הם ניבאו שהמיתון יעמיק, ואופס - הוא נעלם לו.

 

פרץ הוא גם חביבם האולטימטיבי של ראשי הוועדים הגדולים, ולא פחות - של רומנטיקנים סוציאליסטים וקומוניסטים, שמילותיו האלמותיות של האינטרנציונל "קום התנערה עם חלכה עם עבדים ומזי רעב" עדיין מעבירות בהם ריגוש ורטט. ומן הסתם גם סיסמת הבחירות שלו - "מי למהפך אלי" - כפראפרזה פרולטרית לקריאת משה רבנו "מִי לַיהוָה אֵלָי" מעלה בהם אסוציאציות נוסטלגיות למקטע מהפכני אחר מהאינטרנציונל ההוא: "עולם ישן עדי היסוד נחריבה". לכל אלה הייתה רינה ודיצה ביום היבחרו, משל היה כיבוש העבודה, לדידם, באחת גם כיבוש השלטון במדינה ביום הבוחר.

 

ואולי דווקא מהקורות את פרץ ב"ביתו-הוא" ניתן ללמוד משהו על הצהרותיו הבומבסטיות ודרכי מימושן. החבר עמיר הוא זה שחותם עם חברות כוח אדם על הסכמים להסדרת מעמדם של עובדיהן, ומיד אחר כך קורא לסגירתן. וזה אותו יו"ר שיוצא בשצף קצף נגד חוזים אישיים, ומתברר שגם אצלו מועסקים עובדים בחוזים כאלה. וכן, זה גם אותו טריבון חברתי שנלחם כארי בפיטורים במשק, אך עושה את אותו הדבר לאלפים מעובדיו בהסתדרות. וכן, זה גם אותו קומרד שמלין על מליני השכר, ואצלו בהסתדרות מלינים הרבה יותר טוב ומקצועי מהם. וכן כן, איך לא, זה אותו יו"ר של ארגון הנושא על גבו גירעון של כ-1.2 מיליארד שקל, מה שלא מונע ממנו להחזיק מנגנון מנופח עד להתפקע. על שאר מעלליו של המאחז הפרולטרי ברחוב ארלוזורוב מסופר בפרוטרוט בדו"ח סוארי שהוזמן בידי ההסתדרות עצמה.

 

בחיבור המיוחס לרוג'ר בייקון, "סוד הסודות" (Secretum secretorum), שבנוי כמעין מכתב שכביכול שלח אריסטו לתלמידו אלכסנדר מוקדון, אשר התקשה להשליט את מרותו על הפרסים לאחר שהביסם, ממליץ בין השאר הפילוסוף לשליט להימנע מזימה, להינזר מחטא הגאווה, ולא פחות חשוב - לסייע לעניים ולנזקקים. איני יודע אם ידו של פרץ הייתה במעל הזימות (וזה כמובן לא מענייננו) כפי שהייתה במעל השלטר, ובעיקר בהורדתו. אבל לפחות על פי הופעותיו האחרונות, מחטא הגאווה הוא לא התנזר, כפי שלא נמנע בשנות הסתדרותו מלהשיח בחרפתם של אביונים ונזקקים. אלא שלפחות סוגיית העניים, ברוח דברי בייקון, עשתה משהו למערכת - ובחירת "פטרונם המקצועי" לראשות העבודה הכניסה רוח תזזית גם בלשכת שרון. ובצוק העתים אץ אף הוא להשיח בשברם של חלכאים ונדכאים ולהבטיח את מזורם. עמיר הבטיח שאם יעלה לשלטון לא יהיו יותר ילדים עניים בארצנו, וגם אריק יצטרך שלא להיוותר מאחור בהבטחותיו. וברוח שדרוגי ההבטחות במקומותינו, הם עוד יהינו להבטיח לקיים את הבטחותיהם.

 

"מי שאינו סוציאליסט כשהוא צעיר אין לו לב, ומי שהוא סוציאליסט כשהוא זקן אין לו ראש", אמר פעם ביסמארק - ואם תיושם המדיניות הסוציאליסטית ממין סיסמאות היו"ר, אז באמת אבוי לראשנו. אז כנראה גם "שימון עזור לי" לא יושיע, ונזדקק לאותן מכונות הנשמה שאמורות להתפנות אחרי שעמיר שלנו ינתק מהן את השד העדתי.