למי נמכר החזון הציוני
סרברוס לא עונה על הקריטריונים שהיו צריכים לשמש נר לרגלי הממשלה במכירת בל"ל
סבר פלוצקר
פורסם: 15.11.05, 11:54
ספק אם מישהו במשרד האוצר הרים לפנות בוקר (יום ג') כוסות שמפניה, כשנודעה זהותו של הזוכה במכרז על מניות המדינה בבנק לאומי. המניות אומנם נמכרו במחיר פנטסטי, אבל תעודת הזהות של הקונה המאושר לא תואמת את הפרופיל המועדף של מי שהיינו רוצים אנחנו - אזרחי המדינה והבעלים של בנק לאומי - לראותו כבעל השליטה בבנק.
קבוצת סרברוס, אשר זכתה במכרז, היא קרן השקעות סודית, שאינה שקופה לציבור, אינה רשומה באף בורסה ואין לה אפילו אתר באינטרנט. מייסדה הוא אומנם בחור יהודי נמרץ וג'ינג'י מפיטסבורג, צנחן במיל', סטפן פיינברג שמו; מדובר באחד מהגאונים הפיננסיים החדשים של אמריקה, תומך גלוי של המפלגה הרפובליקנית. אך בכך אין כדי לעשות את הקבוצה לראויה לגרעין שליטה בבנק לאומי.
מדובר בקבוצת השקעות שאין לה מיקוד עסקי, אין לה כיוון כלכלי מוגדר ואין לה התמחות בניהול בנקים או בניהול ענפי אחר. בחמש השנים האחרונות היא רכשה חבילות של מניות בעשרות חברות בקשיים, או אפילו בהקפאת הליכים; בחלק מהשקעותיה הצליחה, בחלק כשלה. נכון להיום, שולטת קבוצת סרברוס, במישרין או עם שותפים, ב:
- רשת חניות ביגוד זולות מארווינ'ס
- רשת המבורגרים ברגר-קינג
- רשת להשכרת מכוניות נאשיונל-אלאמו
- רשת באביס להשכרת והחכרת מטוסים
- רשת רכבות ובתי מלון יפנית רדופת שערוריות סאייבו
- רשת מגרשי גולף יפנית קויגו
- רשת לשיווק חומרי בניה בלולינקס
- עסקי נדל"ן בארצות-הברית וגרמניה
- תאגיד הנפט והאנרגיה אקסקו
- חברת התעופה הקנדית אייר קנדה, שנכנסה לקשיים ונחלצה מהם
- מפעלים ליצור אופנה, טקסטיל, בגדי ספורט, מזוודות, מסגרות לתמונות, סירים, מיכלי זכוכית, חלקי חילוף לרכב, ציוד למחנות צבא ארה"ב, תחביבים ומוצרי בריאות
- חברת תוכנה אס.אס.אי וחברת שירותים לטלפונים ניידים וולוסיטה
- בנק יפני אאוזורה, בעבר "ניפון קרדיט בנק", העובר תהליך של שיקום
- ארבעה קרנות גידור
ועוד חברות רבות, ששמותיהן ועיסוקיהן בלתי-יודעים.
לפי רשימת חברותיה והשקעותיה, קבוצת סרברוס היא תשלובת פיננסית-ניהולית מפוזרת ומוזרה למדי, האוספת תחת כנפיה מכל הבא ליד והממנה מנהלים נמרצים שיתעסקו בחברות שהיא רוכשת. בקשת השקעותיה ובתאבונה הבלתי-מרוסן היא מזכירה - לרעה - אי-אלו קונגלומרטים שפרחו וגאו בנוף האמריקני בעשרות השנים האחרונות, עד שנפלו. גם על הקונגלומרטים הנ"ל, שקרסו ברעש, נאמר בעבר כי הם "מביאים רוח של השגיות ורווחיות" לחברות בהן הם משקיעים; למעשה, ההנהלות של תשלובות-העל לא הצליחו לבסוף למצוא ידיים ורגליים בסבך הצפוף של עסקיהן - ולכן נפלו.
על פניה, קבוצת סרברוס לא עונה על הקריטריונים שהיו צריכים לשמש נר לרגלי הממשלה במכירת השליטה בבנק לאומי. אין לה שקיפות מלאה של העסקים (הונה של הקבוצה לא ידוע ומאזניה לא פורסמו מעולם), אין לה התמחות בבנקאות אמריקנית ובינלאומית ואין לה מוניטין מהסוג המאפשר קבלה מהירה של היתר מרשויות הפיקוח על הבנקים בניו-יורק (להזכירנו: הקבוצה שרכשה את השליטה בבנק דיסקונט עדיין לא קיבלה את ההיתרים הדרושים) ואולי אפילו לא מבנק ישראל בירושלים.
יו"ר הקבוצה והאיש המייצג אותה כלפי חוץ הוא דן קוויל, מי ששימש סגן נשיא בממשל בוש האב, ומי שנחשב אחד האנשים הכי-פחות-חכמים בהיסטוריה של הפוליטיקה האמריקנית. הוא היה והינו נושא לבדיחות אינספור. קוויל, על פי הדיווחים בתקשורת, הציג את קבוצת סרברוס לשר האוצר דאז בנימין נתניהו, והביע התעניינות ברכישת בל"ל.
כן, החבר'ה של סרברוס שילמו למשרד האוצר מחיר גבוה, מחיר מדהים. אבל האם זהו באמת האינטרס הטוב ביותר של אזרחי ישראל - שהבנק שלהם, בנק רווחי ומנוהל היטב, ששירת עשרות שנים את התנועה הציונית, יהיה מעתה בבעלות של קונגלומרט השקעות מסתורי, מסובך ומסורבל? אני בספק; ספק גדול.