כשנינט עושה פלייה

אולי הם אמורים לדעת לרקוד, אבל כדאי להודות שכולנו מקווים יחד עם צביקה הדר שהם יוכלו להשתתף גם בטלנובלה או שתיים. מירב קריסטל מסמנת את הסקעת והנינט הבאים של "נולד לרקוד"

 

הסתיים שלב האודישנים הראשון. רק על בחירת 100 רקדנים בעלי יכולת, מי יותר מי פחות, מגיע לתכנית צל"ש. ברם, נראה שבמהלך החיפוש אחר טכניקה, מראה, אישיות ודרייב (כשרון הכרחי, אבל אינו מספיק), סובב לו עולם הריקוד המצומצם סביב עצמו ושולה את נבחריו מתוכו.

 

הנבחנים בני ה-20 פלוס הם כאלה שעדיין לא השתלבו בלהקות, אבל טעמו במה ואכלו סטודיואים במשך שנים. כולם עברו תחת ידם של השופטים אם כמורים אם כמעבירי סדנאות לרגע. גם בני ה-20 מינוס הם גוזלי ריקוד מוכרים, שמייחלים אף הם לחוויה ולפרסום בקרב העם.

 

התקווה לתגלית שתפתיע יכולה, אם כך, להגיע מכיוון אנשי הפריפריות, שהם לרוב עולים המפגינים יכולות מצוינות. אם יזכה מי מביניהם יהיה לתכנית ערך מוסף אמיתי. למרות זאת, בסופה של עונה, אם הדבר תלוי בצביקה הדר, יהיה הרקדן הנבחר מי שיוכל לככב גם באיזו טלנובלה בע"מ ולהנחות פסטיגל ולא רק לרקוד מעולה.

 

לכל תוכנית יש את הסקעת שלה

 

מה למדנו מפרק מספר 2? למשל, שבירושלים-מבשרת ציון מקננת אוכלוסיית רקדנים צעירים מבטיחה. מחולה והאקדמיה למחול הן כור מחצבתם. אלמוג בן חורין הצעיר והרגיש הוא הסקעת של המתנ"ס המקומי. לירן זכריה היא הנינט שלנו, כולל האקססוריז הנכונים: ירוק בעיניים, חיילוּת, גוף שחורג מהנורמה הגבעולית וסיפור חיים בעל ניחוח אבי ביטרי שזכה לכיסוי חוץ אולפני. יעל "יש לי פשוט לוק רומני" דובר, בת ה-17, מסתמנת כבעלת האמביציות הקלאסיות. כל אלה ועוד הם תוצרים, מגוונים יש לומר, של הסצינה הירושלמית שלפני היות התוכנית הייתי צוחקת בקול על מי שהיה מעז לטעון בפני שהיא קיימת בכלל.

 

הפרק השני הביא עמו גידול במספר אנשי ההיפ-הופ. דיוויד מרקוביץ, לדוגמא, שהצליח לתחוב אוטוביוגרפיה סוחטת תשואות בפרק זמן של דקה וקצת. הבחור גדל בגרמניה ורקד מאחורי בריטני ולצדו של טימברלייק. מרקוביץ מסתמן כרקדן מוכשר, אבל לא כחכם גדול, שהרי מי עוזב את ג'סטין עבור סוזן דלל? מה תיתן לו השתתפות בתחרות הציונית? ובכל זאת, מרקוביץ, מגיס בירסאו מנתיבות ולירון אפרתי, היפ-הופיסט מרמת השרון, הפיחו רעננות בתפריט הריקודים שהחל לחזור על עצמו מעט.

 

הצמדים הסלוניים טופטפו למסך גם הפעם, אבל נדמה היה שהפכו קיקיוניים יותר, כולל שני בחורים בהומאז' לפסיבי ואקטיבי מ"ארץ נהדרת". בסקציית ה"תופעות": צילומי חוץ במרכז התרבות והמחול באשדוד. עוללים בני עולים מרהיבים בתנועות שהיו שיא האופנה בימי הזוהר של סבתא-רבא שלהם. באולפן – אחד רקד פופ אסטוני, שתיים על תקן נערות גומי: נערה מבת ים וסינית אורגינל. ולקינוח מר-מתוק: מיכל ניצוצי, אישה קטנה שהגדילה לעשות והביאה שופטת לידי דמעות, אבל קרוב לוודאי שהלאה לא תצליח לעלות.

 

שיגעון המחול?

 

בפרק הראשון תהיתי מה יעשה הזוכה עם הטייטל ומה תרוויח מכך כבוּדת מעריציו העתידית. בפרק השני אני תוהה מי הם צופי התכנית. האם תצליח להדביק אליה גם צופים קצרי גפיים, מאותגרי חוש קצב וצרפתית? האם תרשם עליה תלולה בנרשמים לחוגי הריקוד שאינם סלסה הפופולארית דיה? ימים יגידו.

 

בפרק הבא יתאמנו שפני הריקוד בזוגות. יתאמנו נא השופטים בשיפור חוש ההומור ובחידוד ההיגדים. אם ידו של בן לאדן לא במעל, אין סיבה שהאתנחתא הקומית היחידה של הצופים תהא צביקה הדר. זה לא מגיע לנו. אני לא שוגה בחזיונות שווא ולא מייחלת לרמה של התגלות אלוהית אה-לה סיימון קאוול. אבל פנטזיות בצד, בכל זאת השופטים אמורים לתפקד כסוג של תבלין מבדר, אז אנא.