שתי בשורות גדולות הציגה השנה הממשלה בהקשר החברתי: הכפלת תקרת הסכום של תרומה המזכה ממס והעלאת מחיר הלחם. על הצעד הראשון ישלמו העשירים, על השני - העניים, ובשניהם גם יחד רוחצת הממשלה בניקיון כפיה; היא מצידה מסירה כל אחריות על מה שמתרחש תחת אפה.
בעוד שסילבן שלום ובנימין נתניהו, שרי האוצר הקודמים של הליכוד, הטילו את האחריות לעוני ולמצוקה על העניים, בחר השר הנוכחי (שכבר הפך ליכודי לשעבר) שלא להתייחס לגורמים לעוני או להטיל רפש בקורבנות המצוקה. אולמרט מצא פתרון נוח: הוא הטיל את האחריות לפתרון המצב על העשירים. כאשר הכריז על הכפלה מיידית של תקרת גובה התרומה המזכה בפטור, רק הכפיל את האחריות המוטלת עליהם: ככל שהמצב מידרדר, כך הם צריכים לתרום יותר. את השר אני מבינה - בדרך זו הביע אמפתיה למצוקה וגילגל את האחריות למישהו אחר. את בעלי ההון, לעומת זאת, קשה לי להבין. מדוע הם מסכימים לקחת על עצמם לפתור מצב, שלכולם ברור שרק מדיניות ממשלתית יכולה לשפר?
התשובה נעוצה, כנראה, בתואר "ראשי המשק" שממקם אותם לצד השר, פקידי משרדו הבכירים ונגיד בנק ישראל. לפני תקציב 2003, אחד התקציבים הקשים שידעה החברה הישראלית, התכנסו בעלי ההון ומנהלי העסקים הגדולים בסלון ביתו של סילבן שלום. כותרת הצילום הייתה: "ראשי המשק בפגישה עם שר האוצר". התואר ביטא את התפישה לפיה הם אלה שלגמרי לבדם מניעים את גלגלי המשק. אבל אנשי העסקים, שיודעים לנצל כל שקל תרומה למסע יחסי ציבור מרשים וכל דיון תקציבי לקבלת הקלות והטבות מס, הרי מבינים כי בנושאים כמו בריאות, חינוך ורווחה, אין תחליף למעורבות הממשלה. לעתים הם אפילו דורשים מעורבות ממשלתית בעידוד תעשייה וייצוא - נושאים שעל פי תפישת השוק החופשי, אמורים היו להיות נקיים מהתערבות. בסופו של יום, כדי לנהל חברה בריאה ולתת מענה לצרכי האזרחים, מתברר שאי-אפשר לסמוך רק על כוחות השוק.
אילו הייתה הממשלה באמת מעוניינת לתקן ולשנות את המציאות הקשה, כי אז הייתה מודיעה מיד על שינויים במדיניותה,
בהכפלת התקרה אין לשלטון מה להפסיד: אם יצליח המהלך - יקטוף את פירות הצלחה, ואם ייכשל - האשם ייפול על בעלי ההון. אם האחרונים חפצי חיים טובים ורווחים, עליהם להתנער מיד מהאחריות הזו ולקרוא לשינוי משמעותי במדיניות הממשלה. אם יסכימו ליישר קו, עליהם לדעת שלצד התואר המפואר מגיעות גם מטלות בלתי אפשריות. הלא גם הציבור יראה בהם אחראים וידרוש מהם לשלם את מחיר התהילה. כדי שתהיה לנו חברה בריאה וכלכלה בריאה, אסור להם ולנו להסכים לכך.