זה היה לפני כמה שבועות. תלמידה באחד מבתי הספר במרכז הארץ, בסך הכל בת שבע, הובהלה לאחות לאחר שבלעה גירים וכלי כתיבה. לחרדתה, גילתה האחות שהילדה תיכננה לשים קץ לחייה. מקרה זה, יחד עם רבים אחרים, היה בין אלה שעלו לדיון בישיבה מיוחדת של הוועדה לזכויות הילד בכנסת, שעסקה בהתאבדויות בני נוער.
במהלך הדיון דיברו חברי הכנסת על אלפי ניסיונות התאבדות של נערים ונערות, שאינם מדווחים. הם דיברו על חוסר האפשרות לפקח על הטיפול בבני הנוער בשל הסודיות הרפואית, על התורים הארוכים המשתרכים בדרך לטיפול המיוחל במחלקות לבריאות הנפש לנוער.
משרד הבריאות התייחס גם הוא לתופעה, ופירסם דו"ח מיוחד, "אובדנות בישראל" שמו, הסוקר את היקף תופעת ההתאבדויות בין השנים 1980 עד 2002. הנתונים שמציג הדו"ח מדאיגים במיוחד. מסקנתם: מאז שנות ה-80 ועד היום הוכפל מספר המתאבדים. ב-1980 התאבדו בישראל 211 בני אדם; בשנת 2000 עמד מספרם על 394.
בשנים 1996-2000 נרשמו בממוצע 350 התאבדויות בשנה, כחמישית מהן של בני נוער וצעירים מתחת לגיל 24, וכחמישית של קשישים מעל לגיל 65. בשנת 2000 לבדה נרשמו 400 מקרי התאבדות, והעלייה המדאיגה לא מספיקה. בשנת 2003, שנתוניה לא נכללו בדו"ח, התרחשו בארץ 417 התאבדויות, מהן 65 של בני נוער.
עוד עולה מנתוני הדו"ח כי התאבדות היא סיבת המוות השנייה בקרב בני נוער וצעירים, ישר אחרי תאונות הדרכים. אצל נערות וצעירות, זו סיבת המוות השלישית. נתון נוסף מצביע על כך שניסיונות ההתאבדות רבים יותר בקרב נשים, אך בסופו של דבר, גברים מצליחים לבצע את ההתאבדות בשיעור העולה על זה של הנשים. בשנת 2000, לדוגמה, התאבדו 307 גברים ו-87 נשים.
נתונים נוספים מצביעים על כך שגברים אלמנים וגרושים נוטים להתאבד יותר מחבריהם הנשואים. שיעור ההתאבדות הגבוה ביותר הוא בתל-אביב - יפו וחיפה. במחוז ירושליים שיעור ההתאבדות בקרב גברים יהודים נמוך יותר בהשוואה לשיעור אותה קבוצת אוכלוסייה במחוזות אחרים.
התאבדות נוער: כ-8,000 מקרים כלל לא מדווחים
בשנים 1996-2002 נרשמו בממוצע כ-3,600 ביקורים בשנה בחדרי המיון השונים בעקבות ניסיונות התאבדות. כ-1,500 מהמאושפזים היו גברים וכ-2,100 נשים. שליש מתוכם, כ-1,400 ניסיונות התאבדות, היו של בני נוער וצעירים. ה"שיא" של ניסיונות ההתאבדות נרשם בקרב נערות בנות 16-27, ועומד על 207 ניסיונות התאבדות ל-100 אלף נפש.
ד"ר חנה בן-יוסף, נציגת משרד הבריאות בוועדה לזכויות הילד, העריכה שלצד 1,400 ניסיונות ההתאבדות המדווחים של בני נוער, מספרם של המקרים הלא מדווחים גדול פי שבעה. זאת, אם משום שהמקרים לא מגיעים לאישפוז ואם משום שישנו ניסיון להסתיר את פרטי המקרה מהצוות הרפואי. מהדו"ח עולה כי רק פחות משני אחוזים מבני הנוער שמנסים להתאבד ומגיעים לבתי חולים מתאשפזים במחלקות פסיכיאטריות.
נציגי משרד הבריאות אמרו בדיון שהחיסיון הרפואי מונע מרופאי בית החולים לדווח על נער או נערה שניסו לשים קץ לחייהם, על-מנת שיוכלו להישאר במעקב בקהילותיהם. חבר הכנסת רן כהן, שנכח בדיון, אמר בתגובה: "אם הייתי שר הבריאות, לא הייתי ישן בלילה אם הייתי יודע שהמידע הזה נשאר חסוי עד שהילד יחזור וינסה להתאבד בשנית".
בהמשך הדיון התברר כי התמונה עגומה אף יותר, וכי גם כאשר הנערים מגיעים לטיפול פסיכיאטרי - הם נאלצים להמתין. בתל-אביב למשל ישנו תקן של פסיכיאטר וחצי לכל ילדי העיר, וזמן ההמתנה נמשך כשמונה חודשים.