ממילא אף אחד לא מסתכל?

כנראה שזה מה שחושבים ב"ישראל 10", אחרת לא היו מעזים לשדר את קשקוש הטלפתיה של נמרוד הראל בפריים-טיים

מה זה השטויות האלה: מחשבות נסתרות: זכרון, ערוץ 10, 21:00

 

במילון אוקספורד מסבירים, שטלפתיה היא העברת מחשבות מאדם אחד לשני. נמרוד הראל, מנחה וכוכב התוכנית "זכרון", הסביר אמש למישהו, שטלפתיה היא קריאת זכרון. לאחר שצפיתי בתוכניתו, הרשו לי להמליץ: העדיפו את אוקספורד.

 

להראל יש את הלוק האופייני ללהטוטני קסמים, קריאת מחשבות, ניחושי שמות האב ותאריכי הלידה במהופך. אין לי הגדרה מדוייקת ללוק, למעט זה שמדובר במשהו במבט. הוא מסתכל לך ישר בעיניים, אבל בעצם איננו מישיר מבט. סביר להניח שלא הייתי קונה ממנו מכונית משומשת. עכשיו לך תבין למה בערוץ 10 קנו ממנו תוכנית שלמה.

 

מדובר באוסף של להטוטים, שחלקם באמת מרשימים, בתנאי שהם מבוצעים עליך ממש. כאשר אתה בבית והוא בתוך המסך, זה כבר מרתק הרבה פחות. האם באמת למד בעל-פה את כל מילון הסלנג? יכול להיות. האם באמת הוא זוכר את כל סדר הקלפים בחמש חפיסות המונחות לפניו? מן הסתם. החלק השני של יכולותיו של הראל שייך לתחום האפור המזכיר קוראות בקפה שחור. זה היה בשש אה, לא, בשש וחצי, זהו כן, שש וחצי. בוודאי.

 

החלק השלישי הוא הבלים של ממש. כייס מיומן מדגים זריזות ידיים בלובי של מלון, או שהראל צד עוברים ושבים כדי לנחש באיזו יד הם מחביאים שטרות כסף. מה זה השטויות האלה? מה זה עושה בפריים טיים? האם השבועיים הראשונים של ערוץ 2 החדש גרמו לערוץ 10 לחשוב, שלא משנה מה ישימו, ממילא אף אחד לא מסתכל? האם זה לא מוקדם מדיי להיפרד מיאיר ניצני? האם זהו בידור?

 

יש מחיר לחופש: 4.7 מיליון, יס דוקו, 22:00

 

עוד טיפת מאמץ, והיה יוצא ללימור פנחסוב סרט בסגנון אמיר קוסטוריצה. סרטה, העוסק בכאילו תחקיר על שכונת הולדתו של אילן סגל-קופרמן, שודד הברינקס, היה בעיקר סרט אווירה, הווי ובידור. שכונת נווה יוסף, אחת העגומות בחיפה, על שלל יושביה ועוברי הבטל שלה, כולם עברו בסך מול המצלמה ובעצם עשו את הסרט לדוקו-לוקו, קומדיה פנטסטית, צבעונית, קצת מצחיקה, קצת עצובה.

 

במכוון ככל הנראה בחרו היוצרים להתעלם מכל כללי הדוקו. לא היה תחקיר על ילדותו של השודד, לא נמסרו פרטים על עברו, תחביביו, אהובותיו. אפילו שחזור השוד היה קצרצר ומגוחך. נדמה שהיוצרים מיהרו להגיע רק לנקודה אחת, זו שתקפיץ אותם מעל משוכת הדוקו, היישר ללב הקומי של הפרשה, או בשמו השני, איפה הכסף.

 

על מנת להקטין עוד את האלמנט התחקירי, לא נמסרו גם שמותיהם של הדוברים והמרואיינים בסרט. ניחשת מי מדבר, בדיוק כמו בסרט רגיל: מתוך ההקשר. האם זה השותף לפשע? לא, זה דווקא הבלש. האם זו האם? לא, זו השכנה. כך או אחרת המסר עבר: עד שסוף סוף מישהו מצליח לבצע שוד בלי ירייה אחת, מתברר שהוא שלומיאל מוחלט. שלומיאלים ממנו הם, ככל עולה מן הסרט, רק החוקרים שלו.

 

הגישה שהעדיפו יוצרי הסרט התגלתה כנכונה במקרה הזה, בו עסקו בסיפור טרי מדיי, קרוב מדיי לזכרון, סיפור שעוד לא תוייק בארכיון הלאומי. לפני שנתיים, סגל-קופרמן כמעט הפך לשודד הראשון שהיה יכול להוכיח שהפשע משתלם. היו לו לפחות 24 שעות לקחת סירה מהקישון ולצאת עם הכסף לעולמים. הדייג שהתראיין אמש נראה כמי שעדיין לא מאמין שסגל לא הגיע לנמל.

 

אבל ההיסטוריה ייעדה לשודד הברינקס תפקיד אחר. הוא כנראה יהיה הראשון שיוכיח שיש מחיר לחופש: 4 מיליון שקל, זה מה שהוא הולך לשלם על 6 שנות מאסר.