בקרוב: משחק על פי "עשרה כושים קטנים" של כריסטי

עשרה אנשים לכודים על אי. כל רגע אחד מהם עלול לעוף מהתחרות, והמתח עולה מפרק לפרק. זו אינה "הישרדות", אלא עלילת הספר And Then There Were None של אגאתה כריסטי, שכעת הופך לקווסט בסגנון קלאסי

אגאתה כריסטי היתה סופרת המותחנים הבלשיים הפופולרית ביותר בעולם למשך תקופה ארוכה, ויותר משני מיליארד עותקים מספריה נמכרו מסביב לגלובוס.

 

כמו ארתור קונן דויל, גם היא הפכה לתופעת תרבות בתחום, וכל ספר שהוציאה זכה ליחס שמקבלים היום רק כרכי "הארי פוטר" החדשים. הסוד היה בעלילה: בכל ספר היתה נרקמת תעלומה - בדרך כלל תעלומת רצח - והבלש (או הבלשית) היה עובר בין כל הדמויות, פוסל אותן לעתים ולפחות פעמיים בעלילה חוזר אליהן בעקבות רמז חדש.

 

ברוב המקרים לא היה לכם חצי מושג מי הרוצח עד הרגע האחרון ממש, וכמעט תמיד הייתם אוכלים את הלב אחרי שגיליתם שוב שהרמזים היו שם לכל אורך הדרך. המכורים לספריה הקימו מועדוני מעריצים נלהבים; מבקריה הרבים טענו שהדמויות שלה הן פלקט מוחלט, והספרים הם לא יותר ממשחק היגיון מעוות.

שניהם, אגב, צודקים.

 

עשרה כושים קטנים

 

הספר האהוב עלי מבין עשרות ספריה היה "מסתרי ארבעת הגדולים" (קריאת חובה), אבל רבים טוענים שהספר הכי טוב שנכתב אי פעם על ידי כריסטי היה Ten Little Indians בעל השם הלא פוליטיקלי-קורקט בעברית "עשרה כושים קטנים", שלאחר זמן מה הונדס ל-"And Then There Were None".

 

הספר תיאר עשרה אנשים הנקראים לאי מבודד, בו מיליונר עלום שם עורך להם סעודה. כל אחד מוזמן באמתלה אחרת, וברגע שהם מגיעים מושמעת בפניהם הקלטה: קול מעומעם קובע שכל אחד מהם רצח והצליח להתחמק מעונש, ולכן כולם ימותו. כפי שבושר, אחד אחר השני הם צונחים כזבובים.

 

כדי להגביר את תחושת חוסר האונים, ברקע נשמע שיר הילדים האנגלי המפורסם "עשרה כושים קטנים", שמתאר כיצד כל אחד מהם ימות.

 

השורדים מנסים נואשות למצוא את המארח הקטלני באי, רק כדי לגלות שהם בוודאות לבד - כלומר, הרוצח הוא אחד מהם. לקראת הסוף המתח הופך לבלתי נסבל, ותחושת הפרנויה של הקורא מזכירה את ימי "תיקים באפילה".

 

הפרק האחרון - נו, ספויילר - נפתח בגילויין של 10 גופות על ידי המשטרה. וורה קליית`ורן היתה האחרונה למות - וכגיבורה הראשית, היא בוודאות אינה הרוצחת. הפתרון היה כה שטני עד שסירבתי להאמין לו; אבל כהרגלה של כריסטי, הרמזים אליו היו מונחים מול עיני הקוראים כל הזמן.

 

זה היה עניין של זמן עד שמישהו יהפוך את ההישרדות באי לסדרת טלוויזיה - או לקווסט. לי שלדון, מחבר קווסטים שוברי שיניים כמו The Riddle of Master Lu העתיק, עומד מאחורי העיבוד לספר.

 

הוא בחר לשנות את העלילה: על מנת להשאיר את עשרת המשתתפים כחשודים, הסיפור אינו מתואר ממבטה של דמות אחת מהעשר, אלא ממבטה של דמות שלא היתה שם במקור: איש המעבורת, פטריק נאראקוט, שהביא את האורחים לאי. בספר הוא נעלם לשקיעה, בקווסט הוא נשאר תקוע איתם. כעת עליו למצוא את הרוצח במהירות, פן יהפוך הוא לכושי האחד-עשר.

 

ארבעה סופים אפשריים

 

כל זה לא נותן מענה לבעיה העיקרית: "עשרה כושים קטנים" הוא ספר מפורסם, שמסתיים בצורה ידועה היטב. אם לא קראתם את הספר, אולי ראיתם את המחזה. אם לא המחזה, אולי צפיתם בסרט. האפשרות שרבים מהשחקנים יידעו היטב מי הרוצח לא נעלמה מעיניו של שלדון, והוא הודיע חגיגית: שיניתי את הרוצח. חברת Chorion, שמחזיקה בעזבונה הרוחני של הסופרת ומנוהלת על ידי נכדה של כריסטי אישרה את החריגה, מה שלא מונע בוודאי מהסופרת להתהפך בקברה. לטובת העניין מציע שלדון 4 סופים אפשריים - תלוי איזו דמות תבחרו להציל מהמוות שיועד לה.

 

הקווסט דרש תוספות רבות למה שכריסטי כתבה בספרה. שלדון דאג לפיכך לעבד את רוב הדיאלוגים, להוסיף להם פרטים שמתאימים לדמות החדשה, לשנות את המילים כדי ליצור ליניאריות הכרחית - אבל לטענתו, רוב השיחות לקוחות ישירות מהספר עצמו. הדמויות עצמן שונו מעט - כל אחת מהן מגיעה כעת עם היסטוריה יותר מפורטת, כולל פרטים שכריסטי עברה עליהן בחטף בלבד.

 

נאראקוט, הספן, עוצב על ידי חברת הפיתוח Awe Games, שניסו לבנות דמות כריסטית אמיתית - מלאכה לא קלה. כתוצאה מכך הוא קיבל היסטוריה שכלל לא התקיימה במקור, אם כי נטולת התחמקות מרצח - מה שלא מבטיח כלל שהוא יוותר בחיים. גם האי עצמו, שממוקם בסיפור מול רצועת חופי דבון, זכה לפירוט גיאוגרפי שלא הופיע מעולם, כולל תרשימים מדוייקים של כל חדרי הטירה ורוב חלקי האי.

 

כקווסט, המשחק נשאר נאמן לנוסחה הקלאסית, המאובנת במקצת: הרקעים הם תלת ממדיים מנקודת מבט סטטית (לא מרהיב מהתמונות, אבל ריאליסטי), ועליהן נעה דמותו של איש המעבורת, בעודו מרים חפצים ואוסף אותם במצאי מרווח בצורה חשודה, משלב חפצים ופותר חידות.

 

הממשק הוא בסיסי ביותר: קחו את סמן העכבר, וכשתציבו אותו על חפץ רלוונטי הוא יהפוך לאייקון מתאים: למשל עקבות רגליים כשניתן לעבור ממסך אחד לאחר, או סימן דיבור כשמציבים אותו על דמות.

 

המשחק מתבסס בעיקר על חקירת הדמויות והצלבת הרמזים - אין כאן עדיפות ל"ציד פיקסלים" כדי למצוא סיכה שנפלה בין חגווי סלע או כפתור שאבד מתחת לשידה, אלא למציאת עדויות בשטח ובדיקה של מי היה איפה כשהתרחש הרצח האחרון. "עשרה כושים קטנים" היה המודל של משחק הלוח המפורסם Clue! - עליכם רק לדעת שהקולונל שתה בספריה בשעת הרצח, ולא דווקא לזרוק גבינה לתוך הר-געש בתקווה להתפרצות.

 

רקע מצוין לסיפור הרצחני של כריסטי

 

המראה הגרפי של המשחק מתאים היטב לאופיו: כשנאראקוט מגיע למזח בלב הסערה ומגלה שמישהו חיבל בסירתו, הים סביבו גועש והגשם ניטח על קרשי העץ המבריקים. כשהוא חוזר לטירה, הוא עובר שבילים מוארים באור ירח ושטופי גשם, קודרים כראוי. גם הטירה עצמה, על חלונותיה הרבים והמבנה הכבד, מהווה רקע מצוין לסיפור הרצחני של כריסטי. למרבה הצער, לא נראה שהסביבות השונות אינטראקטיביות יתר על המידה, והסרטונים ששוחררו עד כה מגלים שעיקר האנימציה (העתיקה למראה) נתונה בסרטוני המעבר.

 

נקודה שנראית חלשה יותר בינתיים היא הסאונד. פרט למוזיקת רקע משעממת ואפקטים נאים של סופה, לא ניכרת השקעה בסרטונים ששוחררו עד כה. כל הדמויות אמנם מדובבות לחלוטין - תוספת נאה שלא היתה קיימת בקווסטים עד אמצע שנות התשעים - אבל הדיבוב חיוור, והמבטאים הבריטיים מעט צולעים וחסרי אופי. כל זה, כמובן, יכול להשתפר משמעותית בגרסה הסופית.

 

And Then There Were None הוא צעד נוסף בחזרתם האיטית והמהוססת של משחקי ההרפתקה הקלאסיים לחזית. הוא מתבסס אמנם על יצירת מופת ספרותית, אבל יש לו עדיין הרבה מה להוכיח. כרגע נראה שכל ההימורים בטוחים: הממשק הוא אותו "הצבע והקלק" מוכר ללא כל חידושים, הדיאלוגים עדיין נתונים בעץ שיחה רגיל, הגרפיקה עודה סטטית ואפילו הסיפור לא יפתיע איש. ועדיין, עם שינויים בעלילה, מספר סופים אפשריים ואולי אפילו כמה פיתולים לא צפויים בנוסחה המוכרת, המשחק עוד פתוח. לכל חובבי אגאתה כריסטי, כדאי לחכות לחודש הבא.

 

הכתבה פורסמה במקור ב-vgames.co.il