מעון טיפולי לגברים? לא בחצר האחורית שלנו

תושבי הר אדר לא שמחו לגלות שבהוסטל הטיפולי השוכן ביישוב נמצאים גם עברייני מין. אבל לאחרונה הם העבירו את חוסר שביעות הרצון לפסים אלימים: כתובות נאצה, השחתת רכוש ואיומים. מנהלי ההוסטל, שקצו בהתנכלויות, כבר מוכנים לצאת מהיישוב אם תושביו ישאו בעלויות המעבר

כתובות נאצה, ניקוב צמיגים, זריקת אבנים, שיסוי כלבים, איומים, הפגנות, תלונות במשטרה - זוהי מציאות יומיומית ביישוב היוקרתי הר אדר ליד ירושלים, שתושביו החליטו לצאת למאבק כנגד הוסטל טיפולי בשכונה, בו שוהים גם עברייני מין. מייסדי ההוסטל קצו בהתנכלויות, והסכימו לאחרונה לצאת מהיישוב, אם תושביו ישאו בעלויות המעבר. הבעיה היא שהאיבה בין הצדדים גדולה כל-כך, שהם אפילו לא מצליחים לשבת יחד על-יד שולחן המשא ומתן כדי לסגור את הסכומים הנדרשים לעזיבה.

 

תחילתו של הסיפור לפני שנתיים, כשאנשי עמותת "שעת רצון" שכרו מתושבת היישוב בית פרטי. "הבנו שהולכים להקים שם הוסטל לנערים בעלי בעיות שונות, והיינו מוכנים לעזור", אומר אחד מחברי ועד הפעולה של היישוב נגד ההוסטל. "הכל זרם על מי מנוחות עד שגילינו כי אחד ה'נערים' הוא פדופיל בן 34. ברגע שהבנו שרימו אותנו, הקמנו ועד פעולה והחלטנו לעשות כל שביכולתנו כדי לסלק את ההוסטל מהמקום. לא ייתכן שבתוך יישוב בן 400 משפחות עם מאות ילדים קטנים יוקם מוסד לטיפול בפדופילים. התיישבנו כאן כי רצינו שהילדים שלנו ישחקו בלי פחד ברחובות. היום זה לא קורה. אנחנו חיים בבית כלא, ולא נותנים לילדים לצאת החוצה".

 

כשנסיונות ההידברות בין שני הצדדים עלו בתוהו, החליטו בשבועות האחרונים תושבי היישוב לנקוט פעולה נמרצת. אחת למספר ימים נערכת הפגנה קולנית מול ההוסטל, ולאחרונה נערכה הפגנת תושבים גם מול ביתה של בעלת הבית, רופאה במרכז רפואי גדול, החיה בתל אביב. על קיר ההוסטל רוססו לא פעם, באישון לילה, כתובות נאצה שונות, ואנשי ההוסטל מדווחים גם על אבנים

שנזרקות פנימה, ריסוס כתובות על מכוניותיהם ואיומים. "אנחנו נגד אלימות", אומר איש הוועד, "אבל האנשים כאן מתוסכלים מאוד, ולעתים זו התוצאה".

 

"מה שנעשה לדיירים בביתי המושכר הוא התנהגות לא אנושית שפוגעת בבני אדם חסרי ישע", אומרת בעלת הבית. "מדובר בהתקפות פיזיות ומילוליות שאינן מקובלות בסטנדרטים של עולם מודרני. הבית מושכר כבר שנתיים, ולא היה כל אירוע יוצא דופן שרמז על סכנה מצד האוכלוסייה הזו. נהפוך הוא. נדמה שאוכלוסיית הר אדר מהווה סכנה לאוכלוסיית הבית".

 

סירוס כימי

 

"כל הסיפור מתחיל ונגמר בחוסר ידע ובחוסר רצון להקשיב", טוענת טל ורד (26), המנהלת את ההוסטל במשותף עם הפסיכולוג תמיר שפיצר. "עמותת 'שעת רצון' הוקמה לפני שלוש שנים על ידי אנשים טובים שהחליטו לטפל באוכלוסייה שחוותה טראומות קשות בחייה. ההוסטל מאפשר לגברים הסובלים מהתמכרויות שונות לרכוש מיומנויות חיים תוך כדי טיפול פסיכולוגי אינטנסיבי, במטרה להחזיר אותם אל החברה כאנשים מתפקדים. החיים בתוך האוכלוסייה הם חלק בלתי נפרד מהטיפול. אנחנו הרי לא גרים באוסטרליה, תמיד נהיה קרובים לאיזשהו יישוב".

 

עמותת "שעת רצון" אינה מוכרת על ידי שלטונות הרווחה. "בקשותינו להכרה מתגלגלות זמן רב ממשרד ממשלתי אחד לאחר", אומרת ורד. "זו הסיבה שעלות הטיפול נופלת על המטופלים עצמם, כשמחיר הטיפול נע בין 1,000 שקלים ל-1,500 דולר לחודש. לא כל מי שמבקש להתקבל לטיפול אכן מתקבל. אנחנו בוררים את המקרים".

 

כשהיא נשאלת מי בדיוק הם המטופלים במקום, עונה ורד כי אסור לה לחשוף אותם בשל חיסיון רפואי. "מיעוטם הם עברייני מין שנשלחו אלינו מבתי המשפט בשלבי מעצר שונים", היא מסכימה לומר. "כחלק מהטיפול הם עוברים במקום סירוס כימי המנטרל את נושא המיניות. אין פדופילים בהוסטל, ומעט עברייני המין שעוברים טיפול לא יכולים להזיק לאף אחד".

 

"עבריין מין המקבל זריקה חודשית לדיכוי המערכת המינית אינו מסוכן לציבור כלל", מאשר פרופסור אריאל רסלר, אנדוקרינולוג בעל שם עולמי מבית החולים "הדסה", ומאבות טכניקת הסירוס הכימי. "גם אם הוא ירצה לעשות משהו הוא לא יצליח. כיוון שהכל נמצא בשליטה, קשה לי להבין את הבהלה והסקנדל שיצרו אנשי המקום".

 

בצע כסף

 

את היחסים בין תושבי היישוב לתושבי ההוסטל בשנה וחצי הראשונות לקיומו ניתן היה להגדיר כשלום קר. "היישוב לא חיבק אותנו, ואני גם לא חשבתי שאנחנו זקוקים לחיבוק", אומרת ורד. "עם זאת, הדברים התנהלו על הצד הטוב ביותר עד שהשוטר הקהילתי קיבל פקס מהפרקליטות, בו התבקש לשים לב לאחד המטופלים שנמצא אצלנו במעצר בית. הוא הדליף את המידע הסודי הזה לתושבים, ומחול השדים החל".

 

שיחת הבירור הראשונה בין נציגי התושבים לנציגי ההוסטל החלה בטונים גבוהים. "אנחנו באנו להרגיע", מספרת ורד. "רצינו להגיד לתושבים שאין להם סיבה לדאגה, אבל הם התנפלו עלינו בכעס ואנחנו עזבנו את המפגש. גם שיחה

שהיתה לנו עם ראש המועצה הסתיימה בכעס גדול. בשלב מסוים נאמר לנו שאם לא נעזוב מרצון - נעזוב שלא מרצון".

 

כיוון שההסתה, האיומים וההטרדות לא פסקו, החליטו אנשי ההוסטל שלא להישאר במקום בו אינם רצויים. הם הודיעו לתושבי הר אדר כי יעזבו את המקום, אם תושבי היישוב ישלמו את עלויות המעבר. "התושבים הראו נכונות להקשיב להצעה, אלא שבשלב שבו טרם נזרקו מספרים, התפוצץ המשא ומתן", אומרת ורד. "כעת מבחינתנו יש נתק, ומבחינתם מלחמה".

 

בימים האחרונים הסלים המצב. אנשי ההוסטל סובלים מהתנכלויות יומיומיות, ולכן לראשונה בתולדות המאבק הם מוכנים לנקוב במספרים. "עלויות המעבר נעות בין 20,000 ל-30,000 שקל", אומרת ורד. "אנשי הר אדר חייבים להבין שאין לנו כסף מיותר לבזבז. אחרי שהשקענו לא מעט כסף בבית הזה, נצטרך להחזיר אותו למצבו הקודם וגם להשקיע בבית הבא. אם אנשי המקום יסכימו להשתתף בעלויות, נצא מכאן. אני מציעה לחזור ולהידבר".

 

"מעולם לא שמעתי על הסכומים האלה", אומר בתגובה חבר הוועד. "אני מארגן להם את הסכום הזה על המקום, רק שיילכו מפה". אבל נדמה שחבר הוועד מדבר רק בשמו. אבירם כהן, ראש מועצת הר אדר, נלהב הרבה פחות לשלם את הסכום. "מחר יגיע לכאן מישהו נוסף, יקים פה מוסד אחר, ושוב ידרוש מאיתנו כסף כדי להתפנות", הוא אומר.

 

"האנשים שמנהלים את העמותה אינם אמינים. אני זימנתי אותם לפגישה במועצה לפני שלושה חודשים, וניסיתי להגיע לפשרה כי אנחנו קהילה שמבינה שיש אנשים שכשלו בחיים וזקוקים לטיפול. הצעתי שיוציאו את עברייני המין מההוסטל, אבל הם לא היו מוכנים לשמוע. היום אין לי שום רצון שהעמותה תישאר ביישוב, אבל אני לא מוכן לתת יד לעמותה שמוכנה לצאת מהמקום רק תמורת בצע כסף".