בדרך למטה

בגלל הלוק המשובח סלחנו ל"בסימן ונוס" על הרבה פגמים, אבל ככל שמתקרבים לסוף מתברר שיופי זה לא הכל בחיים. ועוד טענה לסיום - למה יודה קיבל פטור ולא התפשט לגמרי כמו כולן?

סדרות ישראליות סובלות לעיתים קרובות ממחסור תקציבי שבא לידי ביטוי במראה כללי מרושל ואביוני, זאת בניגוד גמור לפרסומות ואפילו לכמה מהטלנובלות שנוצרו כאן לאחרונה. מגמת שיפור מרשימה ניכרת ב"בסימן ונוס", המיני-סדרה שביים גור בנטביץ' ושבשבת ישודר פרקה השלישי והאחרון ב-HOT. הסטים אמינים, העריכה צלולה, השחקנים נראים טוב. לו הייתי משתיקה את

הווליום הייתי מאמינה שמדובר בסדרה חו"לית. אמנם סוג של בי מובי, אבל גם זה הישג מעולה. נכון שהפתיחה מתקפלת בפינה למול הפתיחה של הסופרנוס (שתיהן כוללות נסיעה מתמשכת במכונית), תל-אביב אינה ניו ג'רזי, טוני הוא כריזמה, יהודה לוי הוא דוגמן, אבל היא נראית טוב בכל קנה מידה וכמוה גם הסדרה כולה.

 

"בסימן ונוס" נראית מבטיחה ממבט ראשון, אבל מהר מאוד מתגלים בה חטאים קטנים: סקסיזם, רפיון יצירתי לקראת הסוף, שבלוניות. כך שבסופו של דבר, העטיפה אולי נוצצת, אבל התוכן סתמי, כמו פרסומת.

 

המלך לא ערום

 

בראשית היה התסריט. לא. בראשית היתה סצינה וולגרית בתסריט. כוכב הסדרה, ג'וּב נוימן (לוי), ממחיז אורגזמה זחוחה ורעשנית מול חוקר משטרה. ג'וב הוא סוג של כוכבן אהוב תקשורת בסגנון אגם רודברג: עושה הכל, בינוני בהכל ומטפח כינוי מוזר כשם פרטי. ג'וב משתמש בדירתה של ידידתו, שירי נבו (טינקרבל), כמתקן שעשועים עליו הוא מסובב בנות מתחלפות. שירי, שמצלמת את העסקים הלחים במצלמת רשת, דגה עבורו מכרה, נגה כוכבי (נטע גרטי), סינדרלה שבורחת באמצע האקט ומותירה את ג'וב "מאוהב". שירי כועסת, התצלומים מועלים לאתר אינטרנט, שירי נגוזה לסטאטוס גופה וחוקר המשטרה ינון הראל (גורי אלפי) פוצח בחקירת הרצח הראשונה שלו. מעתה משתרגים שני נראטיבים זה בזה. את האחד מוביל חוקר המשטרה הצעיר, את השני מוביל ג'וב.

 

כל השחקניות, חוץ מאלה המשחקות אימהות, נדרשות להסתובב בתחתונים ולהראות ציצים. סקס הוא ציר חלוד אבל מרכזי בעלילה, כך שעירום, כך אולי הסבירו למעורבים, נחוץ. באמת? הרי הזכר הוא שמכור לסקס מזדמן, אם כך למה לא נחוץ לעלילה שיערטל הוא את ציוד העבודה שלו? כל הבנות שעוברות עליו חייבות ורק הוא פטור מחשיפת הפרוסטטה? גם כאן, מתברר, אנחנו מחקים את האמריקאים יפה.

 

מיהו ג'וב? שמו האמיתי יואב. יש לו 2.5 הבעות שכולן מניירות. חוקר המשטרה לא טוב ממנו בהרבה, אבל לפחות הוא גורי אלפי. האחרים גם הם לא מרביצים משחק שייקספירי. הפרק הראשון סוחף והכל נסלח, בשני מוגבלות העלילה נגלית במלוא חיוורונה: האהבה בין ג'וב ונגה לא אמינה. הידידה מתה? למי אכפת, זה לא שזכינו להכיר אותה. אמא של החוקר מהבהבת לפרקים ותפקידה כמקדמת עלילה לא מצדיק את בזבוז קסמה של נורית גפן.

 

עטיפה זה לא הכל

 

מפרק לפרק הסדרה מאבדת מכוחה: בפרק הראשון הדיאלוגים שומרים על מיומנות סבירה, למרות "פאקינג" מיותר פה ושם. בשני חלה הידרדרות ובשלישי כבר לאף אחד לא אכפת והקלישאות משולחות כל רסן. גם העלילה מתפרעת בחוסר קוהרנטיות וחוסר תשומת הלב לפרטים גוברת.

 

למען האמת, אין לכם למה לחכות לסוף. הוא צפוי ונראה כמו משהו שראינו כבר מאה פעם לפחות. אורי אדלמן ראה בספרו עליו מבוססת הסדרה את אחד החלשים שלו. הבנאליות משתלטת, האישה פאם פטאל, הגיבור אבירי. ג'וב, כצפוי, עבר תהליך שהחל כבר בפרק השני, במהלכו הוא הופך ממניאק למואר. הצרה היא שכשם שהוא לא הצליח לעצבן באמת, הוא גם אינו מצליח לעורר חיבה.

 

יתכן שאיכות ההפקה תדרבן הפקות אחרות לדמות לה. טוב יעשו הכבלים אם יאמצו את הלוק המשובח של "בסימן ונוס" כסטנדרט, אבל לא ישכחו להשקיע בתסריט מצטיין ובשחקני איכות. סדרה פעוטת תקציב כמו "בטיפול" עשתה פי אלף באזז מזאת, כי התוכן הוא הוא חותמת האיכות של מכון התקנים. בלעדיו אין על מה לדבר. העיצוב, למרות חשיבותו, הוא בסופו של דבר רק הטבה. עליו בלבד לא בונים סדרה.