הספורט הלאומי: מיליון ישראלים רשומים במכון כושר

הפעילות הגופנית תפסה אותנו חזק. כמיליון וחצי ישראלים הפכו בשנים האחרונות את ההליכה המהירה לחלק מחייהם וקרוב למיליון רשומים במכוני הכושר. בבית או בחוץ, לבד או בקבוצה, על מכשירים או על גלגיליות – כולם פעילים עכשיו. אם עדיין לא הצטרפתם, עכשיו בדיוק הזמן

אם היו אומרים לי אי-אז בשנות לימודי בתיכון, שיבוא יום ואעלה על אופני הכושר בבית גם בחצות הלילה, הייתי מבטלת את הדברים בבוז גדול. אם היו אומרים לי אז, בין התחמקויות משיעורי ספורט, שיבוא יום ולא אהיה מוכנה לוותר על האימון היומי שלי ויהי מה, לא הייתי מאמינה. אבל הכניסה לעשור הרביעי לחיים גרמה לי, כמו לרבים אחרים, להבין שספורט צריך, ולמרבה הפלא יכול, להפוך לחלק מהחיים. אפילו חלק מהנה מהם.

 

כמיליון וחצי ישראלים הפכו בשנים האחרונות את ההליכה המהירה לחלק מחייהם וקרוב למיליון אחרים רשומים במכוני הכושר. אמנם, נתוני הארגון הבינלאומי לבריאות וספורט מועדונים מלמדים כי כ-40 אחוזים מהנרשמים למועדוני כושר פורשים מהם במהלך השנה הראשונה לפעילותם, אבל עדיין אין ספק שהישראלים לוקחים עצמם בידיים ומתחייבים לפעילות גופנית. ההתפתחות הטכנולוגית של השנים האחרונות, אומרים המומחים, תרמה ללחץ, לתחרות ולשחיקה הנפשית. בצד המאפיינים האלה של אורח-החיים המודרני עלה הצורך בפיתוח תרבות פנאי, המתבטאת בין השאר בפעילות גופנית, בשל המודעות הגוברת לשמירה על הבריאות והרצון להיראות היטב.

 

"בשנות ה-60, כשענף הכושר בארצות-הברית התחיל לתפוס תאוצה ולהתפתח, רוב לחדרי הכושר היו גברים", אומר אילת, פיזיולוג מאמץ ומנכ"ל משותף ברשת המכונים "גו אקטיב". "היום כ-55 אחוזים ממנויי המכונים הם דווקא נשים, בארה"ב וגם אצלנו, ורוב המנויים והמנויות הם בטווח הגילים שבין 35 ל-54. זה התחיל בספורטאים, שרירנים ונשים ממעמד סוציו-אקונומי גבוה שרצו למלא את הזמן, והיום מדובר בטרנד חוצה מעמדות. יש מכונים יוקרתיים ויש מכונים פשוטים, ויש גם אנשים שמעדיפים לנצל את החוץ כדי לשמור על כושר. שלא כבעבר, רבים מאוד מתעניינים בזה ועוסקים בזה".

 

חלק משיגעון הרזון

 

לדברי יאיר קרני, מאמן ומנהל ההרזיה "דרך הכושר", אצל רובנו הוטמעה הידיעה כי פעילות גופנית חייבת להיות חלק מתוכנית הרזיה, וכיוון שרבים רוצים כל הזמן להפחית ממשקלם, העיסוק בכושר הופך עם הזמן לנחלת הכלל. "כל פעילות גופנית היא טובה", הוא אומר. "העיקר לעשות אותה, אפילו בלי לקרוא לזה ככה. בחוץ אפשר לעשות הליכות, ריצות, אפשר לרכוב על אופניים, לשחק כדורגל, טניס, כדורעף חופים, או אפילו מטקות. אנשי המכונים מעדיפים אותם בגלל העניין החברתי והיכולת לבצע עבודה מדוייקת יותר".

 

מאמן הכושר ברק צור, המתמחה בעבודה עם ילדים ובני-נוער הסובלים מעודף משקל, מחדד את ההבדלים בין האימון בחוץ לבין העבודה בחדר הכושר: "הרבה אנשים מחפשים את הפרקטיות. הם לא אוהבים ספורט. הם רוצים שהעיסוק בספורט לא יטריד אותם, לא יגזול הרבה מזמנם. להם, מכון הכושר יכול להתאים, כי הוא לא מושפע ממזג-האוויר וכי אפשר להסתובב תמיד עם תיק מוכן באוטו ולקפוץ למכון אחרי שמורידים את הילדים בגנים, בדרך לעבודה או אחריה.

 

"אבל לוקח זמן להיתפס לעבודה במכון הכושר, וקל יותר להתחבר לעבודה בחוץ. אולי כי זה נותן איזה 'רילקס', הופך לאיזה זמן איכות עם עצמי, כמעט בלי להרגיש שמדובר באימון כושר. אימוני חוץ מתחברים מאוד למגמת ה'אקטיב לייף סטייל' – יורדים לים, צועדים, רצים ואז נשארים לראות שקיעה, שותים כוס קפה או בירה ונהנים. הפעילות בחוץ מצריכה יותר משמעת עצמית, אבל היא מאפשרת ניקוי ראש. זה יכול להיות מתוקתק ומהיר כשצריך, בניגוד למכון, שבו מטיילים בין סט לסט, מפטפטים עם מכרים ובוחנים כל הזמן את הסביבה ואת עצמנו במראות הגדולות".

 

את הריצה המסורתית על חוף הים יכולות להחליף פעילויות אחרות, בהן חתירה בקיאק, רולר-בליידס, מסלולים הכוללים גם קירות טיפוס ועוד ועוד. פעילויות אלה, כמו רכיבה על אופני שטח או כביש, שחייה וטריאתלונים, הן אינדיווידואליות ומתאימות במיוחד למי שזקוקים לזמן עם עצמם ויכולים לשאוב הנאה מהאלמנט המדיטטיבי הנלווה.

 

הפעילויות בחדר הכושר, טוען צור, לעולם ייתפסו כחד-גוניות בעיני טיפוסים מסויימים. "החוגים וגם המכשירים לא מספיק מגרים לאנשים סקרנים ואוהבי גיוון", הוא אומר. "גם הגוף שמגיב לאימון זקוק לגירוי חדש מדי כשלושה חודשים. גירוי חדש יכול להיות מושג באמצעות שינוי קצב ההליכה, הוספת שיפוע למסלול או מעבר מספינינג לקרוס-טריינר במכון, שילוב בין פעילויות אירוביות ליוגה, למתיחות וכו'. בכל מקרה, חייב להיות באימון גם מרכיב של פאן. כשנהנים מהפעילות הגופנית, גדלה ההסתברות שהיא תהפוך לאורח-חיים. כשהפעילות נתפסת כסיוט, זה לא עובד".

 

כושר אישיותי

 

כיוון שברור לכל כי הסוד הוא בהתמדה, צריכה הפעילות גם להתאים לאישיותו של האדם. ד"ר רון גולן הוא רופא ספורט, פיזיולוג מאמץ ומרצה במכללה האקדמית תל-חי ובבית-הספר לתזונה בפקולטה לחקלאות ברחובות. "אופי הפעילות צריך להיות מוכתב בראש ובראשונה מהאישיות", הוא אומר. "האם מדובר באדם שמעדיף מסגרת או עבודה עצמית ועצמאית בתנאים של חופש פעולה, האם הוא אוהב טבע או סביבה מלאכותית, איך הוא מרגיש לגבי חדרי הכושר ומה עושה לו התדמית לפיה את חדרי הכושר מאכלסים אנשים חטובים. חשובה גם רמת הצורך החברתי שלו – האם הוא מעוניין במפגשים החברתיים שיוכל המכון להציע. הרווח הברור בעבודה במכון הכושר הוא ביכולת לעבוד על קבוצות שרירים ספציפיות מאוד בעזרת מכשירים מתאימים.

 

"זה נכון במיוחד לגבי נכים, לגבי אנשים שסובלים מבעיות אורתופדיות שונות, לאנשים אחרי אירועי לב ומוח, ולאנשים לא מיומנים שזקוקים להדרכה. שיפור הכושר הגופני הוא פונקציה של התמדה בפעילות, ומרכיב ההתמדה תלוי בתוכנית האימונים ובקצב ההתקדמות שלה. עבודה עצמאית בחוץ יכולה לגרום לאדם לא מיומן לרוץ, לעשות מיד אחר כך שכיבות סמיכה ואז להרגיש מפורק. ההרגשה הזאת תגרום לו, מן הסתם, לא לחזור על זה. במכון, אם יש מדריך מיומן וערני, הוא ימנע את ההגעה לתחושת הסבל, ואז אין סיבה שהאדם יפסיק את הפעילות".

 

בידור במכון

 

שון פורטל, פיזיולוג מאמץ במרכז לרפואת ספורט במכון וינגייט, המנהל המקצועי של רשתות "שייפ" ו"הולמס פלייס" ומנהל פורום פיזיולוגיה של המאמץ בקהילת וינגייט, ב-ynet, מונה בין יתרונותיו הברורים של מכון הכושר את הגישה הנוחה לציוד, את אפשרויות הכוונון וההתקדמות האישית, את האפשרות לשלב בין תרגילי כוח לפעילויות אירוביות ואת היכולת לגוון בפעילות, למען הגוף והנפש כאחד. בנוסף, הוא מזכיר, מאפשרת הפעילות במכון לצפות בטלוויזיה, לקרוא מיילים ולפגוש אנשים.

 

את המגמה הזאת מתאר גם שלומי ויינבאום, מנכ"ל "אוני ספורט". לדבריו, בשנים האחרונות מושם דגש על פיתוח נושא הבידור במכוני הכושר, במקביל לנסיונות הרגילים לשפר עוד ועוד את מכשירי האימונים. למשל, מסכי טלוויזיה אישיים, עמידים במים ובלחות, כחלק ממכשירי הכושר. המסכים האישיים מאפשרים גם שידור פרסומות פנימיות, ברכות אישיות והודעות רלוונטיות בכל מכון.

 

"בקרוב מאוד נציע, בעזרת חברת 'קלאב קום', אימונים אישיים דרך המסך", אומר ויינבאום. "כל מתאמן יוכל לבחור מדריך ולהתאמן בצורה כמעט אינטראקטיבית על בסיס תוכניות מובנות. השיעורים הפרטיים האלה קיימים ברמות שונות והמדריכים מנחים לגבי מהירות, מעבר בין מכשירים, עצימות הפעילות וכו'. המכון לא בא במקום העולם שבחוץ, אבל זה נחמד לבוא למקום וגם לעשות כושר איכותי, גם לפגוש אנשים, גם לעשות עסקים".

 

יורם אילת אומר כי בעלי המשמעת העצמית יכולים ליהנות מהמכשירים המוצעים במכונים לשיפור סבולת לב-ריאה, בהם מסלול ריצה, אופניים, מדרגות, קרוס-טריינר וכו'. הזקוקים לחברה יעדיפו את השיעורים האירוביים, בעלי הכושר והאתגריים ילכו על הספינינג, התחרותיים במיוחד יעדיפו את הסוויצ'ינג (אימון קבוצתי המשלב פעילות לב-ריאה ופעילות לחיזוק השרירים), מפתחי הגוף עובדים עם משקולות ואילו הרגועים וחובבי הגמישות ילכו על פילאטיס.

 

פורטל ממליץ לנשים לפני גיל המעבר ובעיצומו להקפיד על פעילות בונת עצם או פעילות שתסייע בבלימת דלדול העצם, כמו ריצה והרמת משקולות כבדות. גברים בני 40 ומעלה צריכים לבצע פעילות שתהיה מכוונת למניעת השמנה, יתר לחץ-דם, שומנים בדם וכו'. "כאלה צריכים ללכת על פעילות אירובית משמעותית ומשך זמן ארוך יחסית", אומר פורטל. "זה יכול להיות ריצה, קרוס-טריינר או הליכה – אבל למינימום 25 דקות בכל אימון. אצלם הפעילות עם משקולות צריכה להיות זהירה ובהתנגדות נמוכה. בזמן הפעילות האירובית, ההמלצה היא להגיע בגילאים האלה ל-65-75 אחוזים מהדופק המרבי".

 

למעדיפים אימון עצמאי הרחק מהמכון, פורטל מציע את מבחן הדיבור: כל עוד אפשר להשלים כמה משפטים בעת פעילות גופנית בלי "להוציא את הנשמה" – הכל בסדר. אם הדיבור קשה פתאום, צריך להפחית את עצימות האימון. ובאשר לדופק המרבי: נשים צריכות להפחית את גילן מהמספר 226 וגברים צריכים להפחית את גילם מהמספר 220. ד"ר גולן ממליץ לשלב באימון העצמאי אימון מנטלי, ולהקדיש את זמן הפעילות לנשימת אוויר צלול, למחשבות מחזקות על המשפחה ולהנאה מהנוף.

 

נשארים בבית

 

בבית אפשר לעשות ספורט גם כשהילדים ישנים, גם כשאין בייביסיטר, בלי קשר למזג-האוויר ותוך התעלמות מכוונת מבגדי הספורט המעוצבים. חיוני מאוד לעבור קודם כל בדיקות רפואיות ועם תוצאותיהן לגשת לייעוץ אצל איש מקצוע, כדי לבנות באופן בריא ונכון את תוכנית האימונים.

 

המכשירים הביתיים מחולקים לשתי קטיגוריות – מכשירים לפעילות אירובית ומכשירים לדחיקת משקל. אנשי חברת "טכנוג'ים", יצרנית ציוד ספורט, מסבירים כי במכשירים לדחיקת משקל יש חשיבות רבה להנדסת האנוש, כלומר, להתאמה המיטבית של המכשיר לאדם המתאמן – נוחות השליטה בזווית, במשקל, במרחק ובתנוחת האימון וכן בהתאמת ידית האחיזה לגודל כף היד. ספה לדחיקת משקל של החברה עולה 700 דולר, והמולטי-טריינר שלה, המאפשר עבודה על שרירי ידיים, רגליים, חזה וגב, עולה 4,000 דולר. בתחום הפעילות האירובית מציעה "טכנוג'ים" הליכון מתקפל וקרוס טריינר ב-4,000 דולר כל אחד, ואופני כושר ב-1,900 דולר.

 

קובי מויסה, מנכ"ל רשת "מגה ספורט", מספר כי כ-70 אחוז מהמכירה השנתית של מוצרי הכושר הכבדים מתרחשת לקראת החורף וכי השנה נרשמה עלייה של כ-15 אחוזים במכירות בתחום הכושר הביתי. הפריט הביתי הנמכר ביותר בארץ הוא מכשיר הריצה ואחריו מכשירי הכושר האליפטיים. איך בונים חדר כושר ביתי יעיל? לפניכם העצות של שוקי גודורוב, מנהל תחום מוצרי הספורט ב"מגה ספורט":

• השטח הרצוי הוא תשעה מ"ר, אבל אפשר להסתפק בפחות, ואפילו להקצות פינה בסלון. כדאי שהפעילות תתבצע בחדר ממוזג, או לפחות עם חלון שיאפשר זרימת אוויר.
• אם המטרה היא הרזיה ושיפור סבולת לב-ריאה, מומלץ להשקיע בהליכון טוב. אם העניין הוא פיתוח שרירים, אפשר להסתפק בהליכון פשוט ולהשקיע במולטי-טריינר משוכלל יותר.
• ככל שהתקציב מצומצם יותר, יש להשקיע בעזרים נלווים כמשקולות לידיים וכדורי פיט-בול.
• חשוב לראות את המכשיר ולא להסתמך על תמונה בקטלוג, ולהקפיד על שירות ללקוח ועל שנת אחריות אחת לפחות.
• כדאי להתייעץ עם המוכרים ולקנות מוצרים של חברות גדולות ובעלות שם, שיהיו כתובת במקרה של תקלות.
• ברכישת מסלול הליכה, יש לוודא שהוא בולם זעזועים, שיוכל לשאת את משקלכם, שהמסילה ארוכה ורחבה ושניתן לקבוע את זוויות השיפוע.

 

חדר כושר ביתי יכול לכלול מיני סטפר, גומיות מתיחה, דלגית עם מונה, שק איגרוף, מזרן, הליכון (או אופני כושר, או אלפטיקל – קרוס טריינר) ומכשיר כוח דוגמת ספת כושר או המולטי-טריינר. מחיריהם של המכשירים הכבדים נעים בין 1,500 ל-26 אלף שקל. הטרנד הבא שאותו צופים הוא אופני ספינינג ביתיים (2,500 שקל).

 

"השינוי הראשון בגוף יורגש תוך שלושה חודשים מתחילת הפעילות, כל פעילות", מסכם ד"ר גולן. "הפיכתה להרגל מתרחשת תוך לא פחות משנה".