אין ספק, הטרנד הפוליטי הנוכחי הוא הטרנד החברתי. להיות חברתי זה IN. להיות חברתי פירושו להראות שאכפת לך מהעניים, מהחלשים, מהמסכנים, אפילו ממעמד הביניים המתבוסס בביצת האוברדרפט הבלתי מתכלה. אך האם מדובר בטרנד בלבד? האם יכול להיות שבאמת מדובר בשינוי מחשבתי, במהפך פוליטי העובר על נבחרי הציבור? האמנם יהפוך פוליטיקאי את עורו, הביטחוניסט יהפוך למגן העניים וחסיד ההפרטה ישתנה לנגד עינינו לסוציאל-דמוקרט?
מי שמכיר את המפה הפוליטית יכול היה מזמן להתבונן במועמדים כהווייתם, כפי שהם בחרו להציג את עצמם בהתנהלותם בשנים האחרונות. בשאול מופז, שעכשיו נושא על גבו את משא המצוקה של מעברת ילדותו. בסילבן שלום, בסך-הכל אוהד מושבע של הפועל באר שבע בכדורגל, ולא שר חברתי. בפואד בן אליעזר, הביטחוניסט שהודיע בזמנו שהוא עוזב את ממשלת האחדות על רקע המצוקה הכלכלית, רק כדי לרוץ אליה בחזרה. ומה עם היו"ר החדש של מפלגת העבודה? וראש הממשלה המכהן? אולי הגיע הזמן להזכיר את העשייה החברתית האמיתית של המועמדים לראשות המפלגות השונות, ובעיקר של אלו הרואים את עצמם כראשי ממשלה בפוטנציה.
ראשון לראשי הממשלה העתידיים הוא ראש הממשלה המכהן אריאל שרון, האיש שאפשר את ההשתוללות הכלכלית של שר האוצר הקודם. הוא זה שתמך בכל הגזירות והקיצוצים מבית היוצר של סילבן שלום, קודמו של נתניהו בתפקיד. ראש הממשלה אמנם הודיע על החזרת מפעל ההזנה לבתי הספר, אך אני בספק אם הפער בין ההחלטה לביצוע היו מתקבלים על דעתו אם היה מדובר, למשל, במבצע ההתנתקות.
אחריו שר האוצר לשעבר סילבן שלום, האיש שקיצץ את קצבאות הביטוח הלאומי, חתך בלא רחמים את כספי הסיוע לתשלום שכר הדירה, ביטל את ההנחות בארנונה ובתחבורה הציבורית. בקיצור, האיש שהתחיל את מחול השדים שהביא לפערים חברתיים כה גדולים.
ובל נשכח את פואד בן אליעזר, שר התשתיות לשעבר. הלה הכריז לפני שנתיים וחצי כי הוא עוזב את הממשלה בגלל התקציב האנטי-חברתי, אך בחודש ספטמבר האחרון, בתשובה לדרישה ליצור מערך תעריפים סוציאליים כפי שנעשה ברבות ממדינות אירופה, כתב: "ההצעה אינה עומדת בקנה אחד עם העקרונות שבבסיס חוק משק החשמל, דהיינו מניעת סבסוד צולב". השר התנגד גם להקמתה של קרן חשמל שתסייע לצרכנים החלשים, ואשר בסיסה יהיה אחוז מזערי מרווחי חברת החשמל המועברים כדיווידנד לממשלה.
ומה עם שר הביטחון לשעבר שלנו שאול מופז? השר אשר לא נולד עם כפית של זהב או כסף בפה, האיש אשר לא הצביע בעד חוק ההזנה, הפוליטיקאי שהעניק הבטחת שווא לתמיכה באלמנת צה"ל וסירב להצביע נגד התקציב האנטי-חברתי שהעבירה הממשלה בישראל בשנתיים האחרונות.
והנה הגענו לתקווה הגדולה של החברה הישראלית, היו"ר החדש של מפלגת העבודה. להזכירם, מדובר במי שנתן לעובדי הרשויות המקומיות לאבד צלם אנוש במאבקם לקבלת שכרם בטרם בחר לסייע להם. מי שלא טרח להגיע להצבעה על החוק המטיל אחריות שילומית על מזמין שירותים מחברת כוח אדם במידה וזו לא שילמה לעובד את כל השכר המגיע לו.
הפוליטיקאים, כמו פוליטיקאים, מחויבים להבטחות אך לא למימושן. אנחנו כציבור מחויבים להיגיון בריא וקצת אמונה. כדאי לזכור שהשנה כולם מתחפשים לחברתיים. השאלה היא כמה מהר התחפושת תרד לאחר הבחירות.