למה ה-Wi-Fi לא מאפשר לנו להיפטר מהסלולר?

איך זה שה-Wi-Fi עדיין לא מאפשר לנו להיפטר מהטלפון הסלולרי, ולמה ספקיות הסלולר ממשיכות לצחוק בדרך לבנק

השילוב בין טלפוניית אינטרנט (VoIP) לבין רשתות Wi-Fi נראה, על פניו, שילוב מנצח. רבים סבורים, כי מהשילוב הזה, או דומה לו, עומדת לצאת מהפכת התקשורת, שתביא לקצו את עידן הספקיות הסלולריות.

 

Wi-Fi הייתה אמורה להדאיג את ספקיות הסלולר. הרי מה מתבקש ופשוט יותר מלנצל את "הנקודות החמות" הפזורות ברחבי הערים כדי להתחבר בחינם לאינטרנט האלחוטי ולבצע שיחות טלפון דרך האינטרנט? אלא מה? מתברר שה-Wi-Fi לא מפריע לספקיות הסלולר להמשיך ולצחוק כל הדרך אל הבנק. יש לכך כמה סיבות מרכזיות:

 

• טווח מצומצם: הראשונה היא טכנית במהותה. Wi-Fi הוא אמנם תקן אלחוטי, אך אינו תקן נייד. אם אתם מדברים באמצעות WiFi תוכלו לעשות זאת רק בטווח הכיסוי המצומצם של הנקודה החמה שדרכה אתם מחוברים, ומדובר בטווח של כ-40 מטר בסך-הכל. אין שום דרך לעבור מנקודה אחת לנקודה סמוכה מבלי שהקשר יתנתק.
  
  במילים אחרות: רוצים לדבר בחינם? אל תזוזו יותר מדיי. התקן עצמו לא מאפשר כיום להתגבר על הבעיה הזו. אם תימצא טכנולוגיה שתזהה נקודות חמות ו"תדלג" ביניהן כאשר אנו נמצאים בתנועה, הבעיה תהיה מאחורינו – אבל רק בתנאי שלא נשמע רעשים על הקו כתוצאה מהמעבר בין נקודות התקשורת.

 

• תשתית יקרה: הטווח המצומצם מעורר בעיה נוספת. מכיוון שכל נקודה חמה מאפשרת לנהל תקשורת ברדיוס של כ-40 מטר בלבד, הרי שכדי לאפשר תקשורת זמינה בכל מקום באמצעות Wi-Fi יהיה צורך להקים מארג צפוף שיורכב מאלפי נקודות חמות ויתפרס על-פני ערים שלמות.
  
  העלות של התקנת רשת שכזו, שתשתרע לאורך מאות קילומטרים של צירי תחבורה, היא לא הגיונית. לא נראה סביר שמישהו ימצא דרך להצדיק השקעה שכזו כאשר כבר קיימת תשתית סלולרית, שמציעה כיסוי בכל מקום.

 

• איכות ירודה: Wi-Fi ה"חופשי" נתמך בהרבה מקרים על-ידי ספקים קטנים ומקומיים, כמו בתי קפה. בהרבה מקרים, אותן נקודות חמות מתבססות על חיבור ADSL רגיל לרשת האינטרנט. החיסרון של חיבור כזה הוא קצב העלאה (UPLOAD) נמוך מאוד. לצורך גלישה באינטרנט זה מספק, שכן גלישה דורשת קצב הורדה גבוה יחסית ואילו קצב העלאה זניח, אבל שיחות קוליות דורשות קצב עולה ויורד זהה.
  
  ערוץ ADSL יכול אולי לספק שתיים שלוש שיחות במקביל באיכות המניחה את הדעת, אבל לא יצליח לעמוד בעומס סביר של עשרה דוברים בו זמנית. ספקי הנקודות יכולים לרכוש קווים בעלי "ערוץ עולה" נדיב במיוחד, אבל ערוצים כאלה נמכרים במסגרת חבילות עסקיות, ומחירם לא תמיד יצדיק את הכדאיות של שירות חינמי, שניתן לקהל הרחב.

 

• תדרים עמוסים: Wi-Fi אמנם מסתמך על תדרים חופשיים, שלא צריך לשלם כדי להשתמש בהם, אבל ביתרון הזה טמון גם חיסרון: בטווח התדרים שבו הוא פועל משתמשים גם תקן בלוטות' וטלפונים אלחוטיים. התוצאה: פגיעה אפשרית באיכות הקליטה.

 

• צריכת אנרגיה גבוהה: יחסית לשידורים הסלולריים, תקשורת Wi-Fi זוללת אנרגיה. "דוקומו" היפנית פיתחה מכשירים משולבים, שפועלים גם ב-WiFi, אך הם מתחממים מהר ובקושי מצליחים לשרוד יום ללא הטענה.

 

המגבלות הטכניות ימנעו אמנם מ-WiFi להחליף באופן מלא את הסלולר בעתיד הנראה לעין, אבל הן לא מונעות ממנו להציע אפשרות תקשורת נוספת וזולה במקומות שבהם החיבור זמין. Wi-Fi יכול לשמש אלטרנטיבה מצוינת במקום בו יש חיבור איכותי, והמתקשר מעוניין לחייג, למשל, בעזרת תוכנת "סקייפ" למשתמש "סקייפ" אחר. במקרה כזה, השיחה בחינם. אם רוצים לחייג לטלפון קווי או נייד – צריך לשלם.

 

פתרון זול

 

עד שלא יהיה מספר משמעותי של משתמשי "סקייפ" זמינים רוב הזמן, יעילות התוכנה תישאר מוגבלת. כדי לקבל שיחות מבוססות Wi-Fi ממשתמש בטלפון רגיל, צריך מספר טלפון של ממש. יש כמה אפשרויות להשיג מספר כזה לקבלת שיחות דרך הרשת, אך המספר שנקבל (בתשלום) יהיה שונה ממספר המנוי הסלולרי שלנו. נצטרך מספר אחד עבור אזורי הכיסוי של WiFi ומספר אחר כשנימצא מחוץ לאזור הזה ובכיסוי הרשת הסלולרית. מסורבל ומרגיז.

 

כדי לשמור על מספר טלפון אחיד לשיחות נכנסות ולאפשר נדידה של המכשיר מחוץ לתחומי הנקודה החמה חייבים להיעזר במפעיל הסלולרי. כשמשתמש הסלולר ייכנס לתחום כיסוי ה-Wi-Fi, המפעיל הסלולרי יבחין בכך וישלח אליו את השיחות על גבי רשת האינטרנט. ברגע שהמשתמש יתרחק מטווח הכיסוי של הנקודה החמה, הטלפון יעבור באופן "חלק" לרשת הסלולרית, והמשתמש ימשיך את השיחה ללא הפרעה. המשתמש לא צריך לבצע שום פעולה מודעת. הרשת תחפש את החיבור המתאים בכל מצב, והעדיפות תינתן תמיד לחיבור המקומי (Wi-Fi) שיהיה תמיד זול יותר.

 

בשוק כבר קיימים פתרונות שמאפשרים נדידה בין Wi-Fi לרשת סלולרית, ומיועדים ללקוחות עיסקיים. מוטורולה הציגה פתרון עובד כזה בתערוכת GSM 3 אשתקד. אך בכל מקרה, גם הצלחה שלו אינה אומרת, שמעמדן של הספקיות הסלולריות יתערער. במקומות מסוימים נקבל אולי תחליף זול יותר לתקשורת הסלולרית, אבל עדיין נהיה תלויים בספק הסלולרי ונצטרך לשלם לו על כך.