Myst V: End of Ages - סוף עידן המיסטיקה

בפעם החמישית, אם לא השישית, אנחנו מגיעים ליקום Myst, ומוצאים שהפרק הסוגר של סדרת ההרפתקאות ממשיך בדרכם של קודמיו, ומספק סיום הולם לסיפור

בפעם האחרונה שפגשתי אותה, בתו של אטרוס הייתה ילדה חיננית בת 12 לערך,

עם עיניים מלאות שמחה וסקרנות. היה זה ב-Myst IV: Revelation. ועכשיו, כשאני חוקר בפעם החמישית והאחרונה את העידנים שיצרה תרבות ה-D`ni המפוארת לשעבר, אני פוגש אישה שנשאה את העול שנים רבות מדי: חרושת קמטים וסבל, מיוסרת, אדם שראה את תקוותיו מתנפצות, את כוחו כושל, את חוכמתו מכזיבה.

 

רק הולכים לרגע והכל מתפרק?!

 

שנים רבות עברו על צאצאי ה-D`ni מאז הפעם האחרונה שנפגשנו עם משפחתו של אטרוס בביתה-מקלטה ב-Tomaha. אולי רק מי שחקר את Uru: Ages Beyond Myst, שמתרחש מספר שנים לפני Myst V: End of Ages, יכול להיות מוכן לגורל שהמשיך לרדוף את המשפחה גם לאחר מות שני האחים, סיירוס ואקנור: אטרוס נעלם, אשתו קת`רין איננה עוד,

ומשקל הציפיות והחובה על כתפיה של הילדה סחט מתוכה כל זיק של אור.

 

האם אטרוס לא פשע כשהעביר את המשימה המשיחית שלו לשיקום ה-D`ni אל בתו התמימה?

 

שתי תעלומות

 

Yeesha ו-Esher. שני אנשים, שתי תעלומות. ראשונה פוגשים את Yeesha, שמדברת על כשלונה, על "אלו ששירתו זמן רב מדי". היא מראה לי את לוח האבן שנושא בתוכו את העוצמה שבעזרתה היא קיוותה להחיות את תרבות ה-D`ni. "לכשתחזור", היא אומרת, "הלוח יהיה שלך. כשהלוח יהיה שלך... אל תיתן אותו לי".

 

בתנועת יד היא שולחת אותי לבקע במדבריות ניו מקסיקו, איפה ש"המסע שלי החל, המסע של אבי אטרוס החל, המסע של סבתי טיאנה החל". שם אני אמצא את הפתח שמוביל מטה מטה, אל אחת מערי ה-D`ni הנטושות.

 

זהו העידן המרכזי, במסורת סדרת Myst, בו אני אמצא את הספרים שיקשרו אותי אל ארבעה עידנים ראשיים אחרים: עולם של גלות וקרח עד, עולם של כוכבים ומגדלי סלע, עולם של איים שלווים עם עבר ברברי, ועולם של יופי וגשם, שבמרכזו מקדש לטירוף ולתאוות הכוח של אדם אחד. Myst V יוביל אותי למספר עידנים נוספים, אבל משניים בתפקידם.

 

אשר יגורתי בא לי

 

לפני שניתן להתחיל לחקור את עיר ה-D`ni,

ולנסות להרכיב את סיפורה של Yeesha בעזרת דפי יומנה הפזורים בחדרים ובאולמות הדוממים זה מאות שנים, פוגשים אנו את אשר (Esher). גם הוא איש D`ni, גם הוא רוצה להחזיר את אנשיו לתקופת תפארתם. הוא מציב את עצמו בקוטב הנגדי ל-Yeesha, ומסכים איתה רק על דבר אחד: "אסור לך... ויהי מה, לתת לה את הלוח".

 

מעתה והלאה נפגוש את Yeesha רק דרך יומנה, וקטעי הקלטות שניתן לשחזר במכשירים המפוזרים בעיר התת-קרקעית. Esher, לעומת זאת, ילווה אותנו במהלך המסע, ויסייע לנו עם חומר רקע וברמזים דקים אך חשובים.

 

אני לא בטוח בשפיותה של Yeesha, עד כמה היא קרובה להתרסק, והיא עצמה הזהירה אותי שלא לשים בידיה את הכוח של לוח האבן. Esher מציג את עצמו כידידותי, ומציע לי להביא את הלוח ל-Myst, העידן שבו הכל החל, שם הוא יהיה מוגן מניצול לרעה. ההצעה נשמעת סבירה, אבל במהלך המסע אני מתחיל לגלות על Esher, בעקיפין, פרטים מטרידים. האם מניעיו כשרים? בסופו של המשחק יהיה עלי לבחור: Yeesha או Esher? או שמא ישנה אפשרות שלישית?

 

עולם ישן מופלא

 

Myst V יהיה מוכר לכל מי שביקר את הסדרה בעבר. העולמות המופלאים, הריקים ברובם מחיים. הפאזלים הקשים אך ברובם הוגנים, שלא מבוססים על הרמה ושימוש בחפצים, אלא על פענוח קשרים וסמלים. האווירה הבודדה, המכושפת.

 

הפעם העולם בנוי בתלת-ממד מלא. מי שרוצה יכול להסתובב בו בחופשיות בשילוב מקלדת-עכבר, כמו במשחק פעולה מגוף ראשון – רק חבל שאין אפשרות להפוך את השליטה בציר האנכי, בשביל מי שרגיל לשליטה דמויית סימולטור. חבל גם שמסיבה כלשהי לא ניתן להטות את המבט לגמרי למעלה ולמטה, עד זווית של 90 מעלות ביחס לאופק – כאילו המנוע הגרפי שייך לדור של מנועי ה-2.5D של תחילת מהפכת התלת-ממד.

 

מי שמעוניין בתחושת Myst הקלאסית מקבל את הממשק המסורתי, ויכול לנוע בעזרת העכבר בלבד מנקודת תצפית אחת לאחרת. אין לממשק השפעה משמעותית על המשחקיות, למרות התחושה השטחית בעיקרה של חופש גדול יותר שמציע ממשק ה-FPS.

 

דרך טובה להבין את Myst V היא להשוות אותו ל-Myst IV. בכל מקרה מומלץ להיות שחקן Myst ותיק כדי לקבל ממנו את המירב. זאת מאחר שכמו בכל משחקי Myst, הסיפור נמצא שם, והוא עמוק, אבל נוכחותו נרמזת בלבד. הארכיאולוג שחוקר את העידנים מוצא עדויות, כתובות, שרידים של דברים שהתרחשו, ולא צופה בהם ישירות. זה מעניין, מעניין יותר מאשר סיפורים שמאכילים אותך בכפית (חטאם של משחקים רבים), אבל סדרת Myst קצת מגזימה בזה.

 

כדי ליהנות מהמיתוס העשיר של Myst צריך לשחק את כל המשחקים בהקפדה, להרהר על הכרונולוגיה והקשר בין העדויות וקטעי הסיפורים שמרכיבים אותם, ולקרוא את שני הספרים שיצאו. במהלך המשחק, רוב ההתרחשויות מוצגות רק בדמיונו של ההרפתקן. זה מתאים למי שזה מתאים, אבל אני חושב שאפשר להגיע לאיזון טוב יותר בין החבוי לגלוי, בין אווירת הארכיאולוג החוקר אנדרטאות של עולם שחלף לבין הדינמיקה-דחיפות-דרמה של ההווה הסיפורי.

 

מתנסח היטב, הופעתו טעונת שיפור

 

הכתיבה של Myst V מצויינת, טובה מזו של IV. היא מחוזקת על ידי דיבוב איכותי ושפת גוף דרמטית. הבעות הפנים של הדמויות התלת-ממדיות (המשחק כבר לא מנסה לשלב בעולם המשחק וידאו של שחקנים אמיתיים) מינימליות, אבל מאחר והמצלמה לא מתקרבת לקלוז אפ, הדבר מפריע פחות מהצפוי.

 

לעומת זאת, רובו של הצד האודיו-ויזואלי, חלק חשוב מכל חווית Myst, מרשים פחות. Myst V פותח על ידי Cyan, יוצרת הסדרה, בתקציב נמוך בהרבה מזה של Myst IV, שפותח באולפן פנימי של Ubisoft.

 

לצד המעבר למנוע תלת-ממדי במקום נופים מרונדרים בפירוט מרבי, התוצאה היא טקסטורות פחות טבעיות, רקעים פחות מרשימים, אפקטים פחות גרנדיוזיים. בעידנים של Myst V עדיין יש רגעים קרובים לעוצרי נשימה ונופים שעוטפים אותך בשלווה גדולה, אבל הם פחותים ונדירים מאלו של המשחק הקודם.

 

אותו דבר בנוגע לסאונד. מעבר לדיבוב, המצויין, End of Ages סוחף פחות באודיו שלו. האפקטים שישנם יעילים, אבל יש פחות מהם, ורובם סטנדרטיים – גשם, רוח, קריאות של ציפורים, רעש מכונות. ב-Myst IV היו גם קולות מקוריים יותר. ל-Myst IV גם הייתה הפקה מוזיקלית יוצאת מן הכלל, כולל מקהלה אלוהית, מה שבמשחק החדש מתמתן לפס קול איכותי, נפרד לכל עולם, אבל יותר מסונתז והרבה פחות מרגש.

 

אחת התופעות שפוגעות בקרבתו של ההרפתקן למשחק, ונובעת ישירות מהצוות הקטן יותר שעבד עליו, היא החוסר הבולט באינטראקטיביות משנית. מעבר ליכולת לגעת בחפצים רלבנטיים להרפתקה, Myst IV איפשר לנו לנקוש על משטחים וחפצים שונים כדי לקבל פידבאק על החומר והמבנה שלהם, ולתת להם תחושת מוצקות; הגיב להליכה שלנו על פני קרקע שונים, אם זה חול, אבן, עץ או מתכת, באפקט מתאים; ובאותו אופן מעברנו השפיע על העולם שמסביב, אם ביצירת שובלים במים או בהסטת צמחים הצידה. ב-Myst V העולם כמעט ולא מגיב אלינו, ומספר הדברים שחורגים מקיום ויזואלי גרידא הוא מועט.

 

אפשר להיעזר בחבר טלפוני?

 

Myst V הוא מיסט קלאסי, וככזה הוא חולק חסרון אחד נוסף, מלבד עקיפותו של הסיפור, עם אבותיו – אטימות הפאזלים. אין בכוונתי לומר שהפאזלים חסרי הגיון, או קשים מדי, אלא שהמשחק כמעט ולא נותן לך סימנים אם אתה בדרך הנכונה או לאו. יש אנשים שיכולים להסתדר עם זה, ואף יאהבו את העובדה שהם עצמאיים בשטח, ושהתגברותם על אתגרי המשחק נעשתה ללא הכוונה.

 

אבל, מהיכרותי עם אוכלוסיית ההרפתקנים, רובנו מעדיפים שפאזל, בעיקר אחד שמורכב ממספר צעדים, יעודד אותנו בכיוון הנכון בעזרת פידבאק חיובי או שלילי מתון. בהיעדר פידבאק שכזה, אתה יכול להיות מילימטר אחד מהפתרון, למעשה עם הפתרון הנכון בראש, אבל לקפוץ מוקדם מדי למסקנה שמדובר במבוי סתום ולבזבז את זמנך בכיוונים לא פרודוקטיביים כלל.

 

מצד שני, הפאזלים ברובם איכותיים וטבעיים במבט לאחור. הם מגוונים, אפילו יותר מהרגיל למשחקי Myst, בזכות מרכיב סיפורי-משחקי חשוב שנוסף לפרק הזה בצורתם של הבארו. הבארו הם גזע אניגמטי של יצורים, בעלי היכולת לעבור בין עידנים כרצונם ויכולות מדהימות אחרות.

 

דרך לוח האבן שהוא מטרת המשחק הם נעשו משועבדים ל-D`ni, שהשתמשו בכוחות הבארו כדי לעזור להם לבנות ולתחזק את עולמותיהם. לוחות אבן משניים שהשחקן אוסף במהלך מסעו מאפשרים לו לתת פקודות לבארו על ידי חקיקת סמלים שונים לתוך האבן וזריקתה. למידת הסמלים הללו ושימוש נכון בהם משתתפים בכמה מהפאזלים המהנים ביותר ב-End of Ages, במהלכם הבארו מחוללים ניסים כמו להאיץ את הזמן מאה מונים ולהוריד גשם.

 

אז מה בשורה התחתונה? פשוט: נהניתם מ-Myst IV? אין ספק שאתם רוצים את Myst V, שנותן הצצה מסקרנת אל דמותה החשובה של Yeesha, וסוגר את הסיפור של אטרוס אל אמצעו נכנסנו ב-Myst המקורי. רק דעו שהגרפיקה והסאונד, סולידיים ככל שהם, לקחו צעד לאחור. לא שיחקתם עוד ב-Myst? זה לא המקום להתחיל. פתחו ב-Myst המקורי, או לכל הפחות ב-Myst III: Exile. הפרק האחרון יחכה לכם. 

 

הכתבה פורסמה במקור באתר vgames.co.il