ביקורת: Dragon Ball Z: Budokai Tenkaichi

סדרת Dragon Ball Z: Budokai הפופולרית מאוד, גם בארץ, חוזרת לסיבוב קרבות נוסף עם Tenkaichi, שמתאים גם למי שאינו מחובבי הסדרה המצויירת - ומוכן להשקיע באימונים

Dragon Ball Z: Budokai היא אולי הסדרה הפופולרית ביותר מסוגה היום, אי שם בין פוקימון לאינוישה. בהתאם, לא חסרים כאלו שיזלזלו מיד בכל מוצר שלה באשר יהיה.

 

סביר להניח שרוב מי שנולד לפני 1985 סבור שמדובר בשילוב של דמויות מצוירות רע, קרבות לא הגיוניים, דיבוב מוזר ועלילות הזויות לחלוטין. אותם "זקנים" שוכחים שכאשר הם היו ילדים, הם צפו בשקיקה בסדרות מופת כמו “כוח המחץ", "חתולי הרעם", הרובוטריקים או דובוני איכפת-לי - ונהנו מכל רגע, מופרך ככל שיהיה. חבר`ה, דרגון-בול זי היא סדרה מופתית לא פחות מכל אלו. למעשה, יותר.

 

בסדרה כמו Dragon Ball Z נהוג שיש עלילה, אשר עוסקת בנושאי מדע-בדיוני כמו אפוקליפסות ולוחמי-על חיזריים, אך רובה-ככולה קרבות. אלה, בהתאם למסורת אנימה ארוכת שנים, תכופים ומלאי קווים מקבילים חדים, פיצוצי ענק, וגיבורים שמובסים רק כדי להנחית מכת ענק בשניה האחרונה, עם עדיפות עזה לכדורי אנרגיה מבהיקים. 

 

השחקנים יכולים לקחת את הדמויות המוכרות של וג`יטה, גוהאן וגוקו, ולהלחם בכוחותיו של פריזה ושאר נבלים. המשחק האחרון בסדרה, עם הסיומת טנקאיצ`י, מוסיף לחוויה המוכרת כמה שיפורים.

 

DBZBT (נקצר מעתה) הוא לא משחק מקורי במיוחד, והוא דומה למדי לקודמיו – אבל הוא עדיין מצליח לעמוד במטרות שהציב לעצמו: הוא נותן לכם תחושה שאתם נמצאים בסדרה עצמה, עם כל המהלכים המופרכים של הקרבות הגדולים, כולל קרבות מלאי בעיטות וקוים שנמתחים מאה מטר באויר.

 

אין כמעט מעצורים במשחק – ניתן להכות בעשרות צורות שונות, להיעזר בחפצים, בחולשות של היריב ואפילו להשתמש בשטח עצמו כדי לרסק אותו לאבק.

 

הקרב מתקדם עם אפקטים מצויינים של בעיטות, הטחת כדורי אש ופיצוצים, והגיבורים שלכם יצברו כוחות ויכולות חדשות עם כל קרב. אפילו לאלו שאינם אוהדי DBZ, קל להרגיש שהם נמצאים ממש בתוך הסדרה.

 

מכות במגוון צורות

 

כבר במסך הראשי ניתן לשים לב לגיוון הרחב. יש חמישה מצבי משחק: הראשון שבהם, ואולי העיקרי, הוא "שערי קרב ה-Z". מיסטר פופו השחור (אני חושד שהוא פליט מ"ברבאבא") מספר לנו שהוא שומר המקדש, בו חצובים שערי זיכרון המכילים את כל הקרבות הגדולים של לוחמי כדורי-הדרקון.

 

חלק מהשערים עדיין נעולים. על מנת לפתוח אותם יש לחוות מחדש את הקרבות הגדולים, וכיוצא בזה. לפני כל קרב מופיעה שיחה ארוכה (כך הבנתי למה גוהאן לא משרת את פריזה, מלבד שיש לנבל זנב ורוד), ולכל קרב יש מטרה שונה – לשרוד זמן מסוים, לנצח תוך זמן מסוים וכך הלאה.

 

מצב נוסף הוא "אליפות עולמית": ניגשים לטורניר קלאסי בשיטת הסולם, שנערך בזירת גלדיאטורים ענקית. בניגוד לקרבות בשערי-הקרב, כשלון אחד מוציא אתכם מהתחרות – מה שהופך את המצב למאתגר הרבה יותר. למי שרוצה להתכונן, יש כמובן מצב "אימונים" שבו ניתן לערוך את אותו קרב עשרות פעמים, לשלב יריבים וללמוד טכניקות. מצב משחק נוסף הוא מצב סולם: התחילו ברמה המאה, וצברו והפסידו נקודות נסיון עם כל קרב.

 

הצלחתם להביס את היריב הנוכחי? קבלו ניקוד ועברו הלאה. שוב, כל קרב יכול לקחת זמן מה, כך שלהגיע ממקום מאה למקום הראשון היא משימה לשבועות וחודשים. הזירות משתנות בהתאם ליריב, מה שדואג לשמור על גיוון יפה.

 

בלבו, DBZBT הוא משחק מכות בסגנון המוכר, כך שעיקר הכישורים הנדרשים הם שינון קומבואים, ותגובה זריזה למתנהל בקרב. המהלכים שניתן להשתמש בהם אינם פשוטים, ומי שרוצה ללמוד את כולם יכול לעבור למעלה מעשרה (!) שלבי הדרכה נפרדים, מתנועה בזירה, דרך נשקי קי ותעופה, ועד הטחת עלבונות ביריב.

 

אפשר לומר שכאן מסתתר החיסרון העיקרי של המשחק: הוא מסובך. על מנת להיכנס אליו ולהצליח לעבור את הקרב הראשון צריך להכיר מקרוב את המכניזם המפורט והמדוקדק שלו, מה שלרוב השחקנים עלול להיראות טרחני. אם תנסו פשוט למעוך כפתורים במרץ, הנבל מולכם (נניח, פריזה המזונב והורוד) יהפוך אתכם לגוש חסר צורה ואז גם ישגר שורת עלבון יפנית מחוכמת, שתדובב ל"הא לך!”. אבל לא הכל רע – אחרי שלומדים את כל התורה כולה, מגלים שמדובר במערכת משחק מתוחכמת וגמישה מאוד, שמאפשרת למעשה משחק מכות כמו שלא ראיתם בעבר.

 

לחימה בשלושה ממדים

 

בתחילת כל קרב, הדמויות נמצאות במרחק מה זו מזו. חלק מהקרב עצמו הוא למצוא את הדרך הכי נכונה להתקרב ליריב. לחיצה על כפתור הכנף השמאלי ועל X תביא אתכם לשעטה במהירות מטורפת,

או אם תמתינו תוכלו לטעון את כוח הקי שלכם למכות מיוחדות עם כפתור L2.

 

במקום סתם להישאר על הקרקע אפשר לעוף (כפתור כנף, איך אחרת) ולהנחית מכה מלמעלה. הקרבות יכולים להתרחש בכל רמה של הזירה: אפשר להלחם בבעיטות מהירות גם מתחת לפני המים, וקרבות רבים נערכים גבוה באוויר, כשהלוחמים נמצאים זה מול זה.

 

לחיצה על כפתור המרובע נותנת מכות תגרה רגילות ומהירות, המשולש נותן מכה מיוחדת (כמו כדור אש, נניח) וטוב בדרך כלל לטווחים ארוכים, בהתאם לדמות ורמתה. העיגול משמש לקומבואים ולחסימת מכות בעיקר.

 

בקרב עצמו תצטרכו לנהל במקביל את שני הסטיקים האנלוגיים (על מנת לכוון את המכות ולנוע), ואת כל ארבעת המקשים – בסדר מושכל. בין לבין יש שימוש בכל 4 כפתורי הכנף. ניסיון להיצמד למערכת פשוטה יחסית כמו משולש-משולש-שעיטה-ריבוע ייגמר בצחוקו המר של הנבל הצבעוני הנוכחי.

 

הקרבות של DBZBT נוטים להיות ארוכים כמעט כמו שמו. בניגוד למשחקי מכות רגילים, בהם הזירה קטנה יחסית והיריבים מוצבים זה מול זה, המשחקים בסדרת DBZ נטו לתת הרבה יותר חופש פעולה. כתוצאה מכך, חלק מהקרבות תבלו בהתחמקות מהירה מהאויבים, שימוש במסתור זמני כמו הר או בניין, וחיפוש אחר אויבים נסתרים. כל הטקטיקות האלו יוצרות קרבות יותר מעניינים, אבל גם מאריכות את זמן כל שלב.

 

תן לו בשיניים!

 

הקרב יכול להתנהל כך: גוהאן שלי צובר קי בתחילת השלב ומתחיל להכות את פריזה ששועט לעברו. התפלץ הורוד מכה בגוהאן סדרה של 12 מכות, חלקם אני מגן, ואז אני לוקח את הקרב למעלה ומנסה להנחית עליו כמה מכות מיוחדות לפני שהוא ינסוק לגובה שלי. אז מופיע קלוז-אפ של היריב המפחיד (והמשעשע), הוא צווח בדיבוב מושלם איומי מוות ומנחית עלי מכה קולנועית ממש, שבה המסך כולו הופך קווים-קווים, ואין לי אפשרות אלא לראות את הלוחם שלי סופג במשך חצי דקה מכות מפחידות.

 

אבל כל האורות והברקים רק הורידו לי עשירית ממד החיים – ואני הודף את פריזה לתוך הר, שובר אותו לרסיסי גבעות. על מנת להגיע ל-KO סטנדרטי מול יריב ממוחשב תצטרכו לבלות כעשר דקות ברמות הקלות, בניגוד לשתיים-שלוש. ברמות הקשות יותר, שם כבר צריכים להיעזר בטקטיקות, קרב ממוצע יכול לקחת יותר מרבע שעה ולהשאיר זירה הרוסה כמעט לגמרי.

 

כל הקרבות הללו נערכים בזירות ענק, שרובן לקוחות מתוך הנופים המצוירים של הסדרה. מדובר בשטחים עצומים, וכל כולם ניתנים ללחימה ולהריסה. אם השלכתם את היריב למרחק מאות מטרים לתוך הר, ההר יתמוטט לגושי סלע ואדמה; אם הכיתם במישהו והוא התנגש בעץ, העץ יהפוך לנסורת. ניתן להלחם בכל מקום:

הגיבורים כולם יכולים לעוף ולצלול, כך שכמעט שום מקום בזירה אינו בלתי נגיש. כשתגיעו לקיר בלתי נראה (יש כאלו, זו PS2 אחרי הכל) תראו ברק עדין בצבעי הקשת, כשהנוף מעבר לו מרונדר כולו בצורה אמינה.

 

מדובר בחווית קרבות יפה יחסית לחומרה עליה היא רצה. הזירות רחבות הידיים לא מאוד מפורטות, הנופים לא מרהיבים כמו במשחקי תפקידים ממוחשבים – אבל הם לא צריכים להיות. גם בסדרה המצוירת לא היה יותר מדי דגש על פרטים קטנים, ותחושת האנימה נשמרת היטב.

 

אין ספק שאם אתם חובבים נלהבים של Dragon Ball Z, המשחק הזה יספק לכם את מנת הקרבות שאתם מחפשים. הוא אמנם דומה למשחקים קודמים בסדרה, אבל הוא מכיל את כל מה שתצטרכו: 4 מצבי משחק לסינגל פלייר, ומצב אחד (דו-קרב) שיתן לכם לשחק מול חבר בכמעט כל הדמויות שהופיעו בסדרה. אם אתם לא מכירים את הסדרה כלל, DBZBT עדיין נותן קרב יפה למשחקי מכות מתחרים.

 

הזירות גדולות יותר, המדריכים מפורטים ברמה יוצאת דופן, ניתן להוסיף לדמויות אביזרים שונים לתוספת הגנה או פגיעה, והאפשרות לעוף ולצלול הופכת את הלחימה לתלת-מימדית במובן אמיתי הרבה יותר. יש כמה חסרונות עדיין למשחק - הוא מאוד מאוד יפני, כולל דיבוב שלעתים ישמע מגוחך ואפקטים גדולים מהחיים, והוא מסובך עד מאוד לשחקן המתחיל. אבל אחרי שתשלטו עליו, הוא יציע לכם חוויה מאוד ייחודית. 

 

הכתבה פורסמה במקור באתר Vgames.co.il