יותר ויותר חוקרים יוצאים נגד הממשל האמריקני ונגד רשויות הבריאות של ארה"ב ומאשימים אותם ואת אמצעי התקשורת בהטעיית הציבור לגבי ההשלכות הבריאותיות של עלייה במשקל הגוף. האם האינטרסים הפוליטיים והכלכליים השתלטו על המדע?
חוקרים רפואיים נוטים להזהיר מפני התרחבות קו המותן כמפני אסון הממשמש ובא. "זה מעלה את מעמדם ומאפשר להם לקבל יותר מענקי מחקר. סוכנויות בריאות ממשלתיות משתמשות בזה כנימוק להקצבות כספיות," כותב אוליבר. (מכוני הבריאות האמריקניים (NIH) הגדילו ב-2005 את המימון למחקר השמנת-היתר ב-10%, ל-440 מיליון דולר.) "חברות מסחריות להפחתת משקל ורופאים-מנתחים משתמשים בזה כדי ששירותיהם יכוסו על ידי הביטוח," הוא מוסיף ואומר. "וחברות התרופות משתמשות בזה כדי להצדיק פיתוח של תרופות חדשות."
"המלחמה על השומן," אומר קמפוס, "נועדה בעצם להפוך כמה מאתנו לעשירים." והראיה לכך היא התמיכה הכספית מתעשיות התרופות והדיאטות שמקבלים חוקרים רבים ובעלי השפעה בתחום השמנת-היתר. אליסון, פרופסור באוניברסיטת אלבמה בבירמינגהם, גילה שהוא מקבל תשלום מ-148 חברות וגם היל הודה ששימש כיועץ של כמה מהן. (המדיניות הפדרלית בארה"ב מונעת מפלגל, וממדענים אחרים במרכזים לבקרת מחלות ולמניעתן לקבל שכר שאינו ממשלתי.) ואולם, כל בעלי המחלוקת אינם מביאים עדויות המרמזות על יותר מניגוד אינטרסים לכאורה.
אותן מחלות ארורות
אפילו מחקרי התמותה הטובים ביותר סיפקו תמונה לקויה וחסרה של ההשלכות הבריאותיות הצפויות ממגפת השמנת-היתר. שלוש סיבות לזה: ראשית, המחקרים שספרו את כל מקרי המוות שנגרמו מהשמנת-יתר התעלמו עד כה מכך ששונות בגודל הגוף היא תופעה נורמלית ולכן בכל אוכלוסייה הניזונה כראוי יש כמה אנשים בעלי שומן-יתר. המילה "מגפה" מכוונת אפוא לעלייה הפתאומית בהשמנת-היתר ולא לעצם קיומה. בחישוב נכון של התמותה שמקורה במגפה יש לאמוד רק את מספר המתים מהשמנת-יתר שמעל לרגיל.
שנית, בניתוח הנתונים השתמשו החוקרים במדד מסת הגוף ככלי הערכה נוח לכמות השומן בגוף, אך אין זה קבוע אמין במיוחד. ושלישית, למרות שכל אחד מאתנו מוטרד מן המוות, אין זה הדבר החשוב היחיד - התמודדות עם מחלות ושאיפה לאיכות החיים חשובות גם כן.
הכול מסכימים שהשמנת-יתר חריפה מעלה במידה רבה את הסיכון לחלות במחלות רבות. אך השמנת-יתר חריפה - המאופיינת במדד מסת גוף של מעל 40 - תקפה רק לאדם אחד מכל 12 אמריקנים הנמנים עם 130 מיליון הבוגרים שמשקלם גבוה מהטווח ה"בריא". השאלה אם סתם עודף משקל או השמנת-יתר קלה עד מתונה מכבידים אף הם על הנטל הלאומי של מחלות לב, סרטן וסוכרת, היא עדיין שאלה פתוחה.
לגבי מחלות לב, התשובה היא, כנראה, לא - או, עדיין לא. סוכנויות הבריאות בארצות הברית אינן אוספות נתונים שנתיים לגבי שכיחות מחלות לב וכלי דם, ולכן לצורך קביעת המגמות בשיעורי התמותה ובגורמי סיכון, נעזרים החוקרים בנתונים הנמדדים בסקרים תקופתיים. ובשני משתנים אלה חלה ירידה דווקא.
באותו גיליון שבו התפרסם מאמרה של פלגל, התפרסם גם מחקרם של אדוארד ו' גרג ועמיתיו מה-CDC שמצא ששכיחות מקרי לחץ דם גבוה בארה"ב ירדה בחצי מ-1960 עד 2000. גם בשכיחות המקרים של כולסטרול גבוה נמצאה מגמה דומה - ושתי התופעות ירדו בתלילות גדולה יותר בקרב בעלי עודף משקל ושומן-יתר מאשר בבעלי משקל בריא. וכך, אף על פי ששכיחות לחץ הדם הגבוה באוכלוסיית בעלי שומן-היתר עדיין כפולה משכיחותו בקרב הרזים, המאמר טוען ש"פרופיל הסיכון שלהם היום טוב יותר (לגבי מחלות לב וכלי דם) מזה שהיה לאנשים רזים לפני 30-20 שנה."
ממצאים אלה מחזקים את המחקר מ-2001 שערך ארגון הבריאות העולמי במשך 10 שנים בקרב 140,000 אנשים ב-38 ערים בארבע יבשות. החוקרים, בראשותו של אלוּן אוונס מאוניברסיטת קווינס בבלפסט, מצאו עלייה בהיקף נרחב בערכי מדד מסת הגוף ובמקביל ירידה בהיקף נרחב לא פחות במדדי לחץ הדם והכולסטרול. "קשה ליישב את הנתונים האלה," הם כתבו.
גרג מציע שייתכן שהשיפור באִבחון ובטיפול בעודף כולסטרול ובלחץ דם גבוה פיצה על כל עלייה בשכיחות המחלות האלה הנובעת מהעלייה בהשמנת היתר, ואף יותר. ייתכן גם, הוא אומר שבעלי שומן-יתר מתאמנים היום יותר משהתעמלו לפנים. פעילות גופנית סדירה נחשבת כאמצעי מניעה יעיל נגד מחלות לב.
ההשמנה כתופעת לוואי
אוליבר וקמפוס מעלים עוד אפשרות: במידה מסוימת ההשמנה עצמה היא רק סימן חיצוני של גורמים אחרים, חשובים אף יותר, שקשה להבחין בהם. הרכב התזונה, כושר גופני, רמות מתח נפשי, הכנסה כספית, היסטוריה משפחתית ומיקום השומן בגוף הם רק כמה מבין יותר מ-100 גורמים נוספים ו"בלתי תלויים" למחלות לב שהוגדרו בספרות הרפואית.
המחקרים התצפיתיים שקישרו בין השמנת-יתר למחלות לב התעלמו כמעט מכל הגורמים האלה, וכך קבעו את הסיבות לכאורה להשמנת-היתר. "באותה מידה שאנחנו מאשימים את השמנת-היתר כאחראית למחלות לב," כותב אוליבר, "יכולנו להאשים את הבגדים המסריחים, את השיניים הצהובות או את הנשימה הלקויה כגורמים לסרטן ריאות במקום להאשים את הסיגריות."
ובאשר לסרטן, דוח שפורסם ב-2003 וסיכם שש-עשרה שנות מחקר שבהן נבדקו 900,000 אמריקנים בוגרים הראה עלייה בשיעור התמותה מסוגים אחדים של גידולים בקרב בעלי משקל עודף או בעלי משקל-יתר מתון. רוב סוגי הסרטן האלה, הקשורים כנראה להשמנת-יתר, הם סוגים נדירים ביותר - מתו מהם לכל היותר כמה עשרות אנשים בשנה מתוך כל 100,000 משתתפי המחקר.
בקרב נשים בעלות מדד מסת גוף גבוה, נמצאה עלייה קלה בסיכון מסרטן השד לאחר גיל הפסקת המחזור, ומסרטן המעי הגס. בגברים בעלי משקל עודף או שומן-יתר נמצאה עלייה ברמת הסיכון בעיקר מסרטן המעי הגס ומסרטן הערמונית. לעומת זאת, נמצא שגם נשים וגם גברים בעלי משקל עודף או שומן-יתר נהנים דווקא מהגנה מפני סרטן הריאות, שהוא ללא ספק הסוג השכיח ביותר של סרטן ממאיר קטלני. הממצא תקף גם אם מורידים את גורם העישון.