לא מקצועי, כן שערורייתי

שר התחבורה משך את הצעת חוק הרשות הלאומית, וחבר הכנסת אילן לייבוביץ כועס. "משיכת הצעת החוק הממשלתית להקמת הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים על-ידי שר התחבורה עצמו, מעידה על שיא חדש של התנהלות ממשלתית לא מקצועית ואף שערורייתית בטיפול בתאונות הדרכים"

454 אנשים נהרגו בתאונות דרכים בשנת 2005, עד היום. עשרות אלפי פצועים, אלפים מהם קשה. זאת המציאות בה אנו חיים, שנה אחר שנה, הרוג אחר הרוג. ממשלות ישראל לדורותיהן הקימו אמנם, חדשות לבקרים, ועדות למלחמה בתאונות הדרכים - ללא הועיל. ב-1997 הוקם אפילו גוף מיוחד שתפקידו היה להיאבק בתאונות - "הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים". ללא תוצאות של ממש.

 

בשנת 2004 הוקמה ועדה נוספת, ועדת שיינין. זו אמורה הייתה להגיש לממשלה המלצות כיצד צריך להילחם טוב יותר בתאונות. אלה אכן הוגשו ביולי

2005, ואומצו על-ידי הממשלה. בעקבות המהלך הזה הוגשה לכנסת "הצעת חוק הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, התשס"ו- 2005".

 

על-פי המלצות ועדת שיינין, יש להקים רשות סטטוטורית עצמאית שיהיו לה סמכויות אכיפה - מעין רשות לאומית חדשה לבטיחות בדרכים, כגוף בקרה וייעוץ, בדומה לרשות הקיימת היום. גוף עצמאי, בעל סמכויות פיקוח מלאות על בטיחות מערכת הכבישים. עם סמכות להגדיר תקני בטיחות, לאשר פתיחת כבישים חדשים, לסגור כבישים לא בטיחותיים, לנקוט פעולות להגברת הבטיחות בכבישים כמו חיוב לימודי בטיחות בדרכים בבתי הספר, הגדלת היקף הניידות והשוטרים במשטרת התנועה, עריכת חקירות עומק של תאונות דרכים.

 

חוץ מזה, הומלץ כי הרשות תקבע לעצמה את התחומים אותם תממן באופן עצמאי ובמימון ישיר. לכל זה צריך כסף, שלבטח לא יספיק בהתחשב בתקציב הנוכחי. איך בכל זאת יהיה ממון? אגרה בגובה 9% מפרמיית ביטוח החובה של כל רכב תועבר ישירות לרשות.

 

נכון, קשה לקבל הטלת מס נוסף על הציבור במקום בו המדינה נכשלה. גם לי קשה היה. אך אם הצעת החוק הממשלתית הייתה מאמצת את כל המלצות ועדת שיינין, ניחא. קיומה של רשות עם סמכויות ממשיות שתביא למהפך בטיחותי מיוחל בכבישים, להצלת נפשות רבות בישראל, שווה את הכסף. אלא שראו זה פלא. במהלך הדיונים בוועדת הכלכלה התברר כי הצעת החוק כמעט אינה נותנת ביטוי להמלצות ועדת שיינין, זו המפורסמת.

 

למרות שהכריזה כי היא מאמצת את המלצות הוועדה, הממשלה הגישה לבסוף הצעת חוק שכלל לא נותנת ביטוי להמלצות עצמן. על-פי הצעת החוק שהוגשה ועליה הצביעו היום חברי הכנסת, תפקידה העיקרי של הרשות יהיה קיום והפעלת מערך בקרה וייעוץ בתחום הבטיחות בדרכים. לא סמכויות אכיפה. כל שנותר לה הוא לבדוק אם הנחיות המפקח על התעבורה אכן מתקיימות.

 

הרשות תייעץ אמנם לגופים ממשלתיים שונים כולל משרד החינוך, אך לא תחייב קיום נהלים או תוכניות לימוד כלשהן. מבחינת מימון הרשות, הצעת החוק דווקא נותנת ביטוי מלא להמלצות הוועדה, ומאמצת בשתי ידיים את ההיטל הנוסף על הציבור.

 

ולזה חברי ועדת הכלכלה התנגדו. אם זה כך, דרשנו שהאוצר יממן ישירות את תקציב הרשות, המוערך ב-550 מיליון שקל. ושוב הופתענו. ההתנגדות למהלך הגיוני זה לא באה מנציגי האוצר, אלא דווקא מצד שר התחבורה עצמו, מאיר שטרית. השר טען שתקציב הרשות לא צריך להיות תלוי באוצר, ויש לגבות את ההיטל מהציבור. טענת השר היא בעייתית, ודווקא בתקופת בחירות עלולה להעיד על הרבה מעבר לכך.

 

שימו לב לכך - בהצעת החוק נקבע גם כי הרשות תגבש אמות מידה למימון פעולות בתחום בטיחות בדרכים ברשויות מקומיות, שיאושרו על-יד שר התחבורה. זאת בניגוד להצעת הוועדה שביקשה כי הדבר יהיה בסמכות בלעדית של הרשות. סמכויות השר לאשר מימון פעולות ברשויות המקומיות, עלולות לגרום לאפליה פוליטית בין ראשי רשויות המקורבים יותר או פחות לשר, בחלוקת התקציב האמור. האם השר פועל ממניעים לא כשרים?!

 

לסיכומו של דבר, הצעת החוק שונה בעליל מהמלצות ועדת שיינין כפי שד"ר שיינין בעצמו העיד בוועדה, כאשר אמר כי הצעת החוק הופכת את הרשות לגוף

מייעץ ללא חופש הפעולה. כך גם העיד פרופ' דוד מהלאל שאמר כי "דו"ח הוועדה המליץ על מנגנונים שנועדו לתת שיניים לרשות הלאומית לבטיחות בדרכים. חלק מן השיניים נשרו בדרך להצעת החוק". אם כך, מה הצעת החוק הזו באה לחדש למעט שליחת יד בוטה אל כיסו של האזרח?

 

יתרה מכך, תפקידה העיקרי של הרשות הנוכחית הוא תיאום ויצירת שיתוף פעולה בין משרדי ממשלה. מסתבר שהצעת החוק המוצעת לא רק שאינה מוסיפה דבר, אלא אף גורעת מסמכויות הקיימות כבר בחוק. יוצא שלרשות המוצעת תהיה פחות עוצמה מהרשות הקיימת, גוף בלי שיניים, שאינו מסוגל להביא שינוי מיוחל ויגרור הקמת ועדה נוספת, אך תזכה בתקציב נכבד ומשוריין.

 

ומה קרה לפני זמן קצר בכנסת? שר התחבורה משך את הצעת החוק, ולא העלה אותה כלל להצבעה. מבחינתי, משיכת הצעת חוק ממשלתית להקמת רשות לבטיחות בדרכים על-ידי שר התחבורה עצמו, מאיר שטרית, מעידה על שיא חדש של התנהלות ממשלתית לא מקצועית ואף שערורייתית, בטיפול באחת המלחמות הקשות של ימינו, זו בתאונות הדרכים.

 

משיכת הצעת החוק מעידה שמה שבסופו של דבר קובע זו אינה טובת האזרחים והמלחמה בתאונות הדרכים, אלא התעקשותו הילדותית של השר לשלוט בתקציב הרשות לפי הנוסח המקורי של החוק, ולא תחת השינויים שחברי הוועדה ערכו.

 

אמנם, הצעת החוק לא הייתה מביאה בשורה חדשה. אולי רק לכותרת טובה בעיתון שתשבח את השר ותפיח בנו תקוות שווא, תקווה שתסתכם באותו כאב, בעלויות נוספות, בדיבורים מיותרים ובהקמת עוד ועדות. שם כבר היינו. ולמרות כל האמור לעיל, צריך היה לאשר אותה במימון מתקציב המדינה במתכונתה הנוכחית. כך שלאחר הבחירות, ועדת הכלכלה של הכנסת תצטרך לבצע "מקצה שיפורים" לחיזוק הרשות.

 

כאמור, זה לא קרה. 

 

ח"כ אילן ליבוביץ הוא חבר ועדת הכלכלה של הכנסת מטעם סיעת שינוי