לרוע המזל, הלקחים הסביבתיים השונים שהופקו במחקרים ועמל רב, לא יושמו כאשר האומות העשירות בעולם (למעט ארה"ב ואוסטרליה) הסכימו, במסגרת אמנת קיוטו לאקלים, לצמצם את פליטת גזי החממה שלהן תוך שימוש במערכת הסחר במכסות. בשנה שעברה, לאחר שבע שנות הכנה, התחיל לפעול "שוק הפחמן" החדש במלוא היקפו באיחוד האירופי.
הסיכונים הנשקפים מן ההתחממות הגלובלית הלכו והתבררו בשבע השנים האלה, אבל מכסות הפליטה שעליהן נשאו ונתנו ב-1997 הן אותן מכסות שיגבילו מדינות גם ב-2012 - אם סיבוכים נוספים שיתגלו בשוק הפחמן לא יתירו את האמנה לפני כן.
בדומה לתיקוני חוק האוויר הנקי, יצרה אמנת קיוטו, פשוטו כמשמעו, מצרך חדש מאוויר: אישור לפליטת גז חממה הגורם לחימום מקביל לזה שגורמת טונה אחת של פחמן דו-חמצני. הממשלות מחלקות בתחום שיפוטן אישורים כאלה לתחנות כוח, למפעלי מתכת ולתעשיות כבדות אחרות. למדינות מסוימות, כגון רוסיה, יש הרבה יותר אישורים מהנחוץ משום שכלכלתן הצטמצמה מאז 1990 (עם זאת, אישורים כאלה נחשבים "אוויר חם" ותו לא, ולעת עתה מוציאה אותם האמנה ממערכת המסחר). היצע האישורים הכולל באירופה קטן מהביקוש, ויצטמצם עוד יותר החל מ-2008.
אישור להפקת חשמל עולה יותר מפחם
מאז יריית הזינוק בינואר 2005 נוצרה בהלה בקרב מדינות וגופים עסקיים שרצו להשיג אישורי פליטה, בהלה שגרמה לנפחי המסחר להרקיע עד שני מיליון טונות ביום. מחירי האישורים המריאו מתשעה דולרים לטונה בתחילת הדרך עד ל-35 דולרים לטונה ביולי 2005, גבוה יותר ממה שציפו רוב הכלכלנים. לתעשיות מסוימות, מחיר האישור להפקת קילוואט-שעה של חשמל משרפת פחם היה כעת גבוה יותר ממחיר הפחם עצמו.
המחירים הגבוהים מעודדים את צרכני האישורים לנצל מאפיין חדש של שוק הפחמן: היכולת לרכוש "קיזוזים". הקיזוזים מייצגים את הזיהום המופחת באמצעות מיזמי פיתוח נקיים המוקמים בארצות מתפתחות. בתי חרושת יכולים להשתמש במספר מוגבל של קיזוזי פחמן כתחליף זול יותר לאישורים.
בוועידה שנערכה בפברואר 2005 באמסטרדם תיארו יזמים בעלי הון מגוון פרויקטים רחב ליצירת קיזוז המצויים בשלבי הקמה. פרויקט אחד בברזיל מפיק חשמל משרפת גז המתאן שפולטות שתי מזבלות גדולות. הדבר מפחית מדי שנה את פליטתם של גזי חממה בכמות שוות ערך ל-670,000 טונות פחמן דו-חמצני. יזם אחר מקים בסין חוות רוח להפקת חשמל נקי השקול להפחתת 51,000 טונות CO2 מדי שנה.
הונדורס מקימה שלושה פרויקטים הידרו-אלקטריים שימכרו קיזוזי פחמן בנוסף לחשמל עצמו. בעיקרון, הפרויקטים מאפשרים לכלכלתן של מדינות עניות יותר לצמוח מהר יותר ובדרך נקייה יותר, ולעזור לאירופים להיפגע פחות מבחינה כלכלית ועדיין לעמוד בהתחייבויות אמנת קיוטו.
אלא שאי סדר ביורוקרטי הביא את התהליך עד משבר. החל מתחילת יולי 2005 הגישו משקיעים כ-170 פרויקטים לאישור מועצת ההנהלה שמינה האו"ם והחלו להכין מאות נוספים, אך המועצה אישרה רק ל-12 יזמים להיכנס לשוק. אף אחד מהמיזמים עוד לא הנפיק "הפחתות פליטה מאושרות" - הקיזוזים עצמם - משום שהאו"ם לא הצליח להכשיר מנגנון כלכלי שיטפל בהם.
רבים ממנהלי הפרויקטים בוועידת אמסטרדם הזהירו כי המערכת תקרוס בקרוב, אלא אם כן יפעל האו"ם מהר יותר. "אילו פרנץ קפקא היה קם לתחייה, הוא היה יכול לכתוב ספר המשך מתוך התבוננות בנוהלי מועצת המנהלים," קונן מרקו ג' מונרוי מחברת MGM אינטרנשיונל, שבידיה פרויקט מאושר אחד ועוד 10 תקועים בתור.
בלי אספקה נרחבת של קיזוזים, ייתכן שארצות רבות ייאלצו לפנות למקומות אחרים כדי לעמוד ביעדי שהציבה להם אמנת קיוטו. חברת הייעוץ Natsource מעריכה כי האיחוד האירופי, יפן וקנדה יפלטו כ-3.5 מיליארד טונות יותר ממה שמתירה האמנה בתקופה שבין 2008 ל-2012. האנליסט קריסטיאן טנגן מחברת Point Carbon בנורווגיה מעריך שהפער יהיה קרוב יותר ל-5 מיליארדי טונות. החברה שלו מעריכה כי מיזמי פיתוח נקיים יפיקו אשראי סחיר שווה ערך ל-0.03 מיליארד טונות בלבד עד 2007, ופחות ממיליארד טונות עד 2012.
לחץ פוליטי בלתי ניתן לריסון
בלי השקעות ניכרות בהתייעלות לא יהיה אפשר לעמוד בלחץ הפוליטי במדינות אלה לשנות את החוקים כך שיוכלו לקנות "אוויר חם" מרוסיה. ולנוכח המצב, "אני עצמי אינני משוכנע שהאמצעי הזה יהיה יעיל באמת לטיפול בשינויי האקלים," אמר בכנס בפברואר, טושיוקי סקמוטו ממשרד הכלכלה, המסחר והתעשייה של יפן.
כדי ששוק המסחר יוכל להשפיע במידה ניכרת על התחממות העולמית, אומרים מומחים, ארה"ב חייבת להשתתף בו. הרעיון הזה צובר תאוצה. בדצמבר 2004, דחקה הוועדה הלאומית האמריקנית למדיניות אנרגיה במחוקקים בארה"ב לאשר מערכת מחייבת של סחר במכסות לפליטות גזים המחממים את האקלים. ביוני 2005 הצביע הסנאט על תכנית של שתי המפלגות הגדולות בארה"ב לביצוע דבר זה בדיוק. את התכנית הציעו הסנאטורים ג'ון מקיין מאריזונה וג'וזף ליברמן מקונטיקט, אך הסנאט דחה אותה, בפעם השנייה בתוך שנתיים. עם זאת, פחות מחודש לאחר מכן העביר הסנאט פתרון ללא אכיפה התומך ב"מגבלות חובה מבוססות שוק" על זיהום בגזי חממה.
בינתיים הבטיחו תשע מדינות בצפון מזרח ארה"ב ליצור שוק פחמן אזורי. המשתתפות מנסחות עדיין חוקים למסחר, אך לפי הדיווחים הן שוקלות לאפשר לחברות שבתחומן לרכוש הקצבות ממערכת המסחר בפליטה של האיחוד האירופי וכן אשראי קיזוז ממיזמי פיתוח נקיים.
ועם זאת, מומחים רבים מזהירים ששוק הפחמן הוא ניסוי רב סיכונים שלא עמד עדיין במבחניו הקשים ביותר. רות גרינספן בל, אנליסטית ב-RFF שעבדה באסיה, מורה על האישומים בהונאה רחבת היקף בסחר האנרגיה שהוגשו נגד חברת אנרון, ועל מקרים שבהם נתפסו חברות במעשי הונאה של מערכות אחרות של סחר במכסות בניו ג'רסי, קליפורניה ואנגליה.
"אם הונאה מסוג כזה מתרחשת בתוך מערכת חוק מפותחת היטב בהשגחתה של עיתונות חופשית, אילו הגנות מפני שחיתות מובטחות לשווקים במדינות שבהן זכויות הקניין מוגנות פחות ומוסדות החוק מפותחים פחות והפיקוח הציבורי בהן מועט?" שואלת בל. "השימוש בשווקים לשליטה בזיהום מציב דרישות גבוהות מתשתיות חלשות ומהרגלים רעים, והסיכונים גדולים אפילו יותר כשהסחורה היא ייחודית כל כך וקשה למעקב כמו אוויר מזוהם."