2005 - שנה על גלגלים

יצרן בריטי ותיק נעלם מהמפה. נהג ספרדי גרם לסנסציה. פלחי שוק התעוררו לתחייה, מכוניות מובטחות לא עשו עלייה, הפתעות חדשות צבעו את הכביש, תאונות בשרשרת, יבואנים צעירים, קאמבקים וציטוטים נבחרים. תעשיית הרכב של 2005 העניקה לנו המון רגעי חסד, משעשעים ועצובים כאחד. סיכום השנה, בבקשה:

רובר: נפרדנו כך

 

זה בכלל לא נעים לראות שער של מפעל רכב סגור. בוודאי לא כאשר מדובר ברובר, יצרן ותיק ובעל מורשת אדירה, שידע בעבר ימי תהילה. אבל זה קרה השנה. אחרי תהליך גסיסה ארוך ומייגע, שהחל עם נטישת ב.מ.וו, הבעלים האחרונים. הכתובת הייתה על הקיר, ההנהלה הבריטית טעתה כמעט בכל החלטה, השותפים הסינים שהסתמנו כמושיעים נבהלו לאחר שראו את דוחות החברה. העסק קרס. יבואנים ברחבי העולם - כולל בארץ - נותרו ללא תמיכה, ולבעלי המכוניות נותר רק לגלות עד כמה צנח ערכן בשנייה אחת. שלא יקרה יותר.

 

האמר: הצטרף לכוח

 

לא בכל שנה נוחת בארץ מותג חדש לחלוטין, אך מוכר בכל בית בישראל. זה קרה להאמר האמריקני, שזכה לשירותי יחצנות מצוינים באדיבות צבאות ארה"ב וישראל. ל-UMI, היבואן המקומי, נותר רק להיזהר ולא לקלקל. הסבלנות השתלמה, וה-H3 הקטן מכולם - אך עדיין מפלצתי למדי במידותיו - הוביל את תחילת הייבוא. תראו לנו חובב רכב אחד שלא מוכן היה לעשות לפחות סיבוב על אחד כזה.

 

אלופי עולם, בסטייל

 

לסבסטיאן לואב הצרפתי, נהג ראלי מדהים, אין אפילו מאית מהכריזמה של חלק מאלופי העולם בעבר. אלא שלעומתם, לואב השתתף רק בשלוש עונות מלאות באליפות העולם הראלי. בראשונה שבהן סיים במקום שני סנסציוני, לפני שנה לקח את התואר באופן מרשים, השנה לקח את התואר תוך שהוא ממש משפיל את המתחרים. בשקט, בלי טענות ויללות על "אכלו לי שתו לי". הוא מרוכז כל הזמן, כמעט ואינו מבצע טעויות, יודע מתי להאט ומתי להאיץ, לוחץ כשצריך ומרפה כשלא חובה למהר. סיטרואן יכולה הייתה לבחור בכל אחד, אבל האמינה בו על-פני סוללה אדירה של נהגי-על. היא עשתה את עסקת חייה.

 

מהצד השני של הספורט המוטורי, על מסלול האספלט, זינק לפסגה נהג ספרדי צעיר בשם פרננדו אלונסו. רק בן 24, אבל עם בגרות שלא תיאמן, רצינות ללא תחרות והתנזרות מוחלטת ממה שאינו קשור להצלחה על מסלול המירוץ. אלונסו קיבל מכונית מעולה, את קבוצת רנו המרשימה, לא מעט מזל והרבה חוסר מזל של המתחרים העיקריים ממקלארן. והתוצאה - אלוף הפורמולה 1 הצעיר בהיסטוריה, האיש שנישל את מיכאל שומאכר ופרארי מהתואר. איזה הישג מדהים לבחור שרק לפני שנים מספר עוד נהג במירוצי קארטינג נידחים.

 

אמרתם מוטו-GP, אמרתם ולנטינו רוסי. עוד יותר מלואב, הרבה יותר מאלונסו, הרוכב האיטלקי הצעיר "סוגר" 26 שנים, וכבר יש באמתחתו חמש אליפויות עולם רצופות בקטגוריה הבכירה, זאת לאחר אחת ב-125 סמ"ק (בגיל 18), ואחת ב-250 שנתיים מאוחר יותר. רוסי לקח את האליפות השנה ארבעה מירוצים לפני סיומה, והוא מחזיק ביחס מירוצים-ניצחונות מדהים. ועוד עניין אחד קטן. במהלך העונה זכה רוסי לנהוג מספר פעמים במכונית הפורמולה 1 של מיכאל שומאכר, וקבע זמנים שהותירו את עולם המירוצים פעור-פה. לא במקרה הוא מסומן כנהג פורמולה 1 עתידי...

 

אפשר לקסוס, בכל זאת

 

שנת 2005 יכולה להיחשב כשנת הפריצה של היבוא המקביל. סוכנויות רכב שאינן קשורות ליבואנים רשמיים, ומציעות יבוא כלי רכב בעיקר מארה"ב. ואחת הבולטות שבהן היא סוכנות "סיטי-מוביל", זו שהחליטה לייבא ארצה בצורה חצי-רשמית את המותג לקסוס, שלא הגיע אלינו בעזרת יוניון מוטורס, נציגת טויוטה בישראל. עד כדי כך לקח על עצמו את התפקיד, עד שאפילו צייד אותנו ברכבי הדגמה לצורך מבחני דרכים מקומיים. ההצלחה עוררה כנראה משהו ביוניון, וכך התבשרנו שלקסוס תנחת כאן בגודל מלא ורשמי ב-2006. מצוין.

 

ואיפה הם בעצם?

 

איפה סוזוקי סוויפט? היפנים מצליחים נהדר באירופה, אבל לארץ לא מגיעה המכונית הקטנה. איפה ניסאן נבארה החדש, טנדר שצריך היה להפוך את שוק הרכב על ראשו ושגרם פיק ברכיים למתחרים? ובאותה הזדמנות, איפה המיקרה החביבה שלא מגיעה אלינו כבר שנים למרות ההבטחות? איפה סאאב ששקעה בתרדמת, איפה אופל שלא הצליחה לרכב על גבה של האסטרה המעניינת ולהרים סוף סוף את המותג בארץ? רגע, זוכרים שדצ'יה הייתה אמורה להגיע עם הלוגאן המסקרנת? "רק בשנה הבאה...".

 

ההופעה של החיים

 

הגרמנים לא ממש מפורסמים בחוש ההומור שלהם, בטח לא בהופעות מוחצנות ופראיות. אבל דיטר זטשה, שעבר בסוף השנה מראשות קרייזלר לתפקיד יו"ר דיימלר-קרייזלר, בהחלט יוצא דופן. לשיאו הגיע בתערוכת ז'נבה, כאשר ניפץ גיטרה חשמלית אל תוך קיר זכוכית כאילו היה פיט טאוסנד מהמי. נראה אם גם במרצדס ישמור על החיוך.

 

הצלחה מסחררת

 

יש מכוניות שמשנות לגמרי את התמונה בקטגוריה אליה הם שייכים בהינף תחילת-שיווק, מעוררות אותו לחיים חדשים. וזה בדיוק מה שעשה יונדאי טוסון בשנה שעברה לקטגוריית כלי השטח האופנתיים הרדומה, וזה בדיוק מה שעשתה מאזדה 5 לקטגוריית המיניוואנים הקומפקטיים הנעלמת. היא כמובן לא הייתה המכונית הנמכרת ביותר בארץ, והיא איתנו רק חצי שנה, אבל זה כנראה סיפור ההצלחה השיווקי של השנה. ה-5 הצליחה להעלות את מכירות שוק המיניוואנים בעשרות ואף במרות אחוזים (תלוי מה בודקים), והוכיחה שוב שעם מחיר נכון, אפשר הכל.

 

תרגיל העוקץ המושלם

 

לא לעיתים קרובות אנחנו נחשפים לתרגילי בעלות-עלות כה מתוחכמים כפי שביצעו אנשי פיאט עם ג'נרל מוטורס. בהסכם שיתוף הפעולה בין השתיים שנחתם לפני שנים, הכניסו האיטלקים "עז", סעיף שאמר כי פיאט יכולה לחייב את ג'נרל מוטורס לרכוש אותה. מי בדיוק הסכים לכך אצל האמריקנים, ספק אם נדע אי פעם. בכל מקרה, מדובר באחראי על חוזים שעלה לאחד הקונצרנים הגדולים בעולם המון כסף - שני מיליארד דולר שעברו לחשבון של פיאט תמורת שחרורם מההסכם. היום פיאט מתאוששת קלות, ואילו ג'נרל מוטורס, יצרן הרכב הגדול בעולם, יזדקק כנראה להרבה עזרה כדי לזחול בחזרה מהמצב הנוראי שהביא על עצמו. ללא קשר לפיאט, כמובן.

 

דייהטסו וקאיה: כן קאמבק, לא קאמבק

 

היו ימים שדייהטסו הייתה בארץ שם נרדף למכונית קטנה. ואז החליט היצרן הקטן להוריד פרופיל במערב, ולהתמקד ביפן, והמותג כמעט ונעלם מהשוק המקומי. אבל הסיריון החדשה, עם מראה נעים ותמורה טובה, הוכיחה כי דייהטסו לא שכחה איך עושים קטנות, ורשמה הצלחה גדולה בשוק המקומי. 

 

קאיה לעומתה הבטיחה לפני הקיץ שהקאמבק הגדול שלה מגיע. הפעם אפילו היה יסוד סביר להאמין שכך אכן יקרה עם ספורטאז' חדש, סראטו וריו ופיקנטו. אבל אחרי צעד ראשון בכיוון הנכון (יבוא הסראטו), המכונה נעצרה. הריו החמיץ הזדמנות פז להקדים את יונדאי אקסנט, הספורטאז הפסיד את השוק ליונדאי טוסון, הפיקנטו סתם אינה קיימת. בזבוז.

 

הם אמרו לנו, אנחנו כתבנו

 

פטריק לה-קוואמה, ראש מחלקת העיצוב של רנו מתייחס לסיטרואן C6 בצורה דיפלומטית: "פעם ראשונה בתעשיית הרכב שמכונית תגיע לכביש שש שנים לאחר שהוצגה. היא מזכירה לי ירקות קפואים. אני יודע שיש מי שאוהב אותם, אבל את שלי אני מעדיף טריים".

 

טום לה סורדה, יו"ר קרייזלר, מפגין שליטה מפוקפקת במכוניות התצוגה של החברה בזמן ראיון אבל לא מתבלבל: "סליחה, לא היה לנו קומפאס עם שלוש דלתות. בעצם, אני לא זוכר כזו".

 

המעצב טשיוקי אוקמוטו, האחראי לעיצוב סביבת הנהג בסיוויק החדשה, מפגין אופטימיות: "ההשראה הגיעה מספינות חלל"

 

ברנד פישטסריידר, יו"ר פולקסווגן, מכניס את עיכוב הבוגאטי ויירון לפרופורציה, ומחמיא למתחרים: "כל מה שהשקענו בפרויקט הזה קטן ממה שמרצדס מוציאה על עונת פורמולה 1 אחת. אתה שואל אותי מה תורם יותר למותג? קשה מאד לדעת".

 

שוב פישטסריידר, הפעם על לקוחות בוגאטי והבעיות עמן הם נתקלים ביומיום: "למבורגיני זו מכונית ממש זולה לעומת הוויירון העתידית. עם למבורגיני אנחנו מתחרים במכוניות אקזוטיות, בוגאטי תיאלץ להתמודד מול מטוסים פרטיים, יאכטות מפוארות, בתי קיץ יקרים. ברור לנו שהלקוחות לא ינהגו אלא ישתמשו בהן כיצירת אמנות"

 

ושוב פישטסריידר, הפעם על רובר רגע לפני שקרסה סופית, עם המון אופטימיות ופרגון: "אני מכיר היטב את רובר, ואת העובדה שאין להם שום יכולת פיתוח. חוץ מזה, אני מכיר מצוין גם את החברה הסינית השותפה, ולהם אין כושר פיתוח. אז לא ברור לאן יכול שת"פ כזה להתקדם".

 

טים ווטסון, ממנהלי אסטון מרטין, על אפשרות הגעה לישראל ועל השכנים: "אם נדע שאפשר למכור אצלכם 20 מכוניות בשנה, אנחנו יכולים להגיע לישראל תוך שלוש שנים. הרי אנחנו מקימים כעת רשת בכווית, סעודיה, עמן ודובאי...".

 

לפו אלקאן, מבכירי פיאט, מנסה לתאר את מצבה של יצרנית הרכב, רגע לפני אשפוז עקב מנת-יתר של סמים: "אני מודה,  נכשלנו בלנצ'יה וטעינו בפיאט, אבל נתקן זאת. לפיאט אין היום הרבה כדורים כמו לאחרים, ולכן צריך לירות אותם בצורה מדויקת".  

 

מורט גונק, ראש מחלקת העיצוב של פולקסווגן, חוזה את העתיד, רגע לפני שפורשה קונה מניות בפולקסווגן: "אני חושב שבתת ההכרה יש חיבור בינינו לבין פורשה. יש כאן חברות של שנים עם מסורת ארוכה. הרי פורשה תכנן את החיפושית. והקשר הזה הוא דבר שאני בודק כל הזמן בזהירות ומוצא דמיון".

 

דני גיירון, מעצב אודי Q7, מבהיר מי מחליט בבית: "שאלתי אנשים רבים למה הם קונים SUV, והתשובה הייתה מפתיעה. בדרך כלל זה היה משהו כמו 'אשתי מרגישה בטוחה ב-SUV. היא אוהבת את זה. היא רצתה'. מעט מאד פעמים שמענו גבר שאומר 'רציתי SUV אז קניתי'."