"בחירות", סרטו התיעודי של רונן עמר, עוקב אחר דודו של הבמאי, תושב נתיבות, המתמודד מול ראש העיר המכהן בבחירות המוניציפליות של 2003. במקביל, משרטט עמר – שסרטו המעולה, "פיצה משפחתית", משודר מפעם לפעם בערוץ הדוקומנטרי של yes – את דיוקנו של חבר ילדות שלו, קוקו שהרבני, מין ביג ליבובסקי מקומי, המצוי בחיפוש מתמיד אחר דרך בחיים. עמר, סטודנט במכללת "ספיר" בנגב, לא רק ניחן בחושים חדים של מתעד אמיתי המסייעים לו לברור גיבורים ראויים, אלא שהוא אף מיטיב לטוות באמצעותם את התמה המרכזית של "בחירות", ששודר אמש ב"yes דוקו" – חוסר היכולת להשתנות, להפוך דף.
גיבוריו של עמר רוצים לשנות או להשתנות, אבל הסוף הוא שמה שהיה הוא שיהיה. זה מתחיל בדיווחו האישי של הבמאי בתחילת הסרט, איך רצה להיות טייס קרב, אבל בגיל 29 הוא עדיין חי בנתיבות אצל הוריו (ועושה את הסרט השני שלו). לדודו, אייל מסיקה, לא באמת בוער להיות ראש העיר הבא. הוא בסך הכל רוצה להחליף את זה הנוכחי, ולשם כך מוכן להיות מספר שתיים של אחד, טוויטו, יריבו העיקרי ומי שמאיים על המשך כהונתו של יחיאל זוהר. ואילו קוקו, אותו "דוּד", מצויד בחברה תוצרת צ'כיה, ממשיך לרקום חלומות גדולים בעיר הקטנה, עוזב לתל אביב (שמעולם לא נראתה רחוקה יותר), חוזר, ולא מאמין ביכולת לחולל שינוי אמיתי, בעיר כמו בחייו.
"בחירות" – השם, כמובן, מתייחס למישור האזרחי והאישי כאחד – עוסק בהשפעה של הפרט על חייו. הוא חף על כן מכל צקצוק לשון דידקטי, ואינו שולח אצבע מאשימה אך ורק כלפי "הממסד". בעיקר הוא נהנה מהקסם האישי הרב של הבמאי שלו, עמר, שכמו ב"פיצה משפחתית" משכיל לגולל בנימה קומית, אנושית ומלטפת סיפור של כישלון (כמעט ידוע מראש).
יופיים המפתה של עלי הטבק
כישלון הוא גם נושאו של הסרט התיעודי האישי "עלים בהירים", שריצד אמש במקביל בערוץ "HOT פריים" של הכבלים. הבמאי, רוס מק'לווי, מי שב-86' יצר את האפוס המופתי "מצעדו של שרמן", שתיעד את מסעו בעקבות הגנרל הצפוני המפורסם ממלחמת האזרחים האמריקאית – שב כאן למדינת הולדתו, צפון קרוליינה, ומהרהר על האופן שבו היו מתנהלים חייו לו היה מהלך ההיסטוריה מעט אחרת. מסתבר, שאבי סבו של הבמאי, תעשיין הטבק ג'ון מק'לווי, היה יריבם המר של בני משפחת דיוק, אילי טבק אף הם. אך רצה הגורל, ומשפחת דיוק (שייסדה לימים את האוניברסיטה המפורסמת הקרויה על שמה) נודעת היום כאצולה מקומית, ואילו בני מק'לווי אינם יותר מהערת שוליים בספר דברי הימים של גידול הטבק.
נחמת מה מוצא הצאצא הקולנוען רוס בסרט נידח בשם "עלה בהיר" שביים מייקל קרטיז ב-1950, בכיכובם של גרי קופר, לורן באקול ופטרישה ניל. הסרט, שעל דבר קיומו נודע לו מפי מי מדודניו, אספן אובססיבי של כרזות סרטים וקדימונים, מגולל, כך נוטה רוס להאמין, את סיפור היריבות ההיא שניטשה בין סבא מק'לווי למשפחת דיוק. לא זו אף זו – הדמות שמגלם שם קופר מבוססת, כך נראה, על לא אחר מאשר הסבא רבא שלו. סרטו של מק'לווי מתעד אפוא את המפגש המשעשע הזה שבין מיתולוגיה להיסטוריה משפחתית, שבמרכזו ניצב – איך לא – הקולנוע עצמו. כך הוא פוגש בחוקר הקולנוע, ולדה פטריץ', שבסצינה מזהירה מצווה על הבמאי לצלם את הראיון עמו תוך שהוא – מק'לווי – יושב בכסא גלגלים שאותו גורר פטריץ', או בניל הקשישה בכבודה ובעצמה המתוודה אל מול מצלמתו על אהבתה לקופר.
התוצאה אינה סרט מעמיק במיוחד, אבל הוא מהנה כל זמן שהוא נמשך; ועל אף נטייתו המסוימת לדידקטיות – מק'לווי מהרהר לרגעים על יופיים המפתה של עלי הטבק, ובה בעת מזהיר מפני קטלנותם – יש בו כדי להעיד על ייחודיותו של מק'לווי כדוקומנטריסט לירי, מחויך ושנון. והנופים היפהפיים של צפון קרוליינה עושים, כמובן, את שלהם.