מושגים במחול

סמי הורי ואליענה בקייר בקושי מזהים את עצמם בטלוויזיה. פתאום הם חזק בפירואטים ובקוויק סטפ, מרחפים מול המצלמה ומתמודדים עם השופטים הקשוחים. "רוקדים עם כוכבים" לימדה אותם שיעור חשוב בריקוד, ושיעור יותר חשוב על החיים. רגע לפני תוכנית הגמר מגיע שלב הסיכומים

סמי הורי ואליענה בקייר לא חלמו בפנטזיות הכי פרועות שלהם שאת דרכם לפריים טיים של ערוץ 2 הם יפלסו דווקא בצעדי קוויק סטפ. אבל הורי, 37, קזבלן אולטרה מודרני ושחקן עם תעודות, ובקייר, 23, פליטת ריאליטי בעברה וכוכבת בהתהוות, יהיו הראשונים להודות שאין על האדרנלין של רחבת הריקודים. מדי שלישי במהלך החודשיים האחרונים הם תרמו את גופם לניסוי עתיר הרייטינג הזה, שגבה מהם אינסוף שעות עבודה על טכניקות, הצמיד את בני הזוג האמיתיים שלהם למסך אכולי חששות, ולבסוף גרם להם מבוכה פומבית מול פאנל שופטים חובב מטקות.

 

אך בניגוד לחוקי התחרות הבריאים, קשה למצוא בהורי ובבקייר תכונות של פיינליסטים מחרחרי ריב ותאבי ניצחון. את הדרייב לכתר המנצחים, כך הם לפחות טוענים, הם משאירים לאנה ארונוב ולאורון דהן, בני הזוג המקצועיים. אם תשאלו אותם, הם פה בשביל הספורט, ההתנסות, ההתמודדות עם אתגרים. ובאמת, מאחורי הקלעים של סט הצילומים הסקסי שלפניכם מתנהלים שני הזוגות כאילו יצאו לדאבל דייט פסטורלי בבגדי נשף ולא לצ'יק פייט עקוב מדם עד אחרון ה- SMSים.

 

אליענה ואנה, שביחד, ויש שיאמרו גם לחוד, מייצגות התגשמות של פנטזיה גברית אולטימטיבית, הן כבר מזמן החברות הכי טובות. "מאמי, את הורסת", "לא, את הורסת", הן מפריחות אחת לעבר מחשופה של השנייה, מתעלמות מהאינטרס התחרותי של ההפקה. אנה מספרת שדווקא היום היא כבר הרבה יותר רגועה. "אולי זה לא נורמלי, אבל מבחינתי הלחץ הגדול ירד ואני לא כל כך נלחצת מזה שאולי לא ננצח", היא מנסה להסביר כיצד חתולת צ'ה צ'ה פרפקציוניסטית שכמותה מרגישה שהיא את שלה בתוכנית הזאת עשתה. עם כל הכבוד לפרטנר הסקסי ולדרך הארוכה שעבר, היא דווקא מפרגנת לעבודה הקשה של אליענה. "כשאנשים כל כך רוצים את זה, בסוף זה מגיע", היא אומרת.

 

דהן, הפרטנר של אליענה, דווקא רואה את התמונה בעין קצת אחרת. חוץ מזה שהוא שמח למטר תשומת הלב שלה הוא זוכה בחודשים האחרונים, ומסתדר מצוין עם המייק-אפ ואור הזרקורים, הוא נמצא כאן למען מטרה אחת בלבד: לנצח. טוב שיש כאן מישהו עם קצת אחריות, אני חושבת לעצמי, רגע אחרי שהורי, סוס הפרא הלא מבוית של ההפקה, מנפנף מעליו את הרצון לנצח בכל מחיר. בריקוד, היה מסכים איתו המורה שלי לבלט, אין באמת מנצחים ומפסידים. העיקר שיכניסו את הבטן וייראו כאילו הם נהנים.

 

רגע לפני הגמר הגדול של פצצת הרייטינג "רוקדים עם כוכבים" שני הפיינליסטים מפרטים מה הם למדו בתוכנית.

 

משמעת עצמית

 

סמי: "כשהציעו לי להשתתף בתוכנית הייתי בטוח ששבוע שלם להתכונן לריקוד אחד זה ימבה זמן, כי כאילו כמה צעדים כבר אפשר להכניס בדקה וחצי. אבל מהר מאוד הבנתי שטעיתי, ודי סבלתי בהתחלה. אבל מתרגלים לזה, אין ברירה. גם כדי ללמוד טקסטים צריך המון משמעת עצמית".

 

אליענה: "אני הכי בן אדם של משמעת עצמית, ומאוד מאמינה בעבודה קשה. זה מה שמחזיק אותי. אנחנו עושים חזרות ארבע שעות ביום, לפעמים חמש. אבל כשרואים תוצאות, זה גם חלק מהסיפוק".

 

אינטימיות

 

אליענה: "אורון רואה את זה כאילו אנחנו יוצרים תינוקות. כל ריקוד הוא תינוק שנולד, במיוחד מבחינתו, כי הוא גם הכוריאוגרף. כשאני רוקדת איתו אני משתדלת לא לראות אף אחד על הבמה חוץ ממנו. גם מחוץ לבמה נהיינו חברים נורא טובים וקרובים".

 

קואורדינציה

 

סמי: "לזוז אני יודע, אבל זה שיש לי היסטוריה כרקדן מועדונים לא בהכרח עוזר לי בריקודים הסלוניים. במועדון זה לא ריקודים שאתה צריך להתכונן אליהם ואתה יכול להתנועע איך שאתה רוצה, בגלל זה אני קורא להם 'ריקודים פרימיטיביים'. אבל כשמתחילים להגיד לי איך לרקוד, זה מתחיל קצת להפחיד אותי. שם כנראה העקב אכילס שלי בתוכנית הזאת, הטכניקה".

 

אופנה

 

אליענה: "באישי שלי, כאליענה, אני רחוקה מהנצנצים והפאייטים האלה, זה יותר מדי נשי ומוחצן בשבילי. אבל אני בטוחה לגמרי שאם לא היו כאלה בגדים, התוכנית הזאת פשוט לא היתה מה שהיא. בלי השמלות, אי אפשר היה ללכת עם השואו הזה עד הסוף. אפרת קליג, שמעצבת לנו את השמלות, מאוד ניסתה ללכת איתנו כל אחת עם האופי שלה והבעיות והצרכים שלה. את יודעת, אחת רוצה להסתיר את זה, אחת להבליט את זה. זה מוסיף להרגשה הנשית, הסקסית, דפנטלי. גם העקבים עוזרים לעמוד על קצות האצבעות ולרחף".

 

סמי: "אני זוכר שהגעתי לדני בר שי וראיתי שתפרו לנו כל מיני אוברולים, מין בגד גוף כמו של בחורה שעליו אתה שם את המכנסיים. אף אחד לא רואה את זה, אבל אתה מרגיש בבגד גוף, יענו חליאה לאללה, כמו איזו כוסית, וזה גם לוחץ בביצים. לא הסכמתי לצאת עם הבגד הזה, אז אני יוצא לרחבה עם מכנס שחור שנקרא מכנס לטיני והוא דווקא יפה. האמת שהבגדים האלה כן מכניסים אותך לקטע של הריקוד. גם שחקן בדרך כלל נכנס לתפקיד קודם כל מבחינה חיצונית. אני גם נורא אוהב להתחפש".

 

סיפוק

 

סמי: "יש פעמים שבהן אתה באמת מרגיש את מה שאתה עושה, ואלה הרגעים שהם ממש כיפים בשבילי. זה קרה לי בקוויק סטפ שפשוט נהניתי מהריקוד, כי זכרתי את כל הצעדים והרגשתי מדויק. כמובן שהיו פעמים שהרגשתי שאני במקום מסוים, מקום טוב, ואז אומרים לך: תשמע, איפה אתה ואיפה המקום הזה, ובכל זאת היה כיף. גם פידבקים זה מקום של כיף. את יודעת, אנחנו באים למשחק, לפרפורמנס ממקום של איזה חסך באהבה. אנחנו רוצים שיאהבו אותנו וימחאו לנו כפיים, ואני דווקא מקבל את זה די הרבה. הקהל מסמס את אהבתו לי ולאנה. יש המון פרגון. משהו כמו מיליון וחצי איש רואים את זה, ואני פשוט עובר ברחוב והתגובות הן מטורפות. היום הייתי בשוק הכרמל, ומישהו צעק לי 'אתה הרקדן של המדינה, תדע לך, אתה רוקד מגניב'. ואני, שבתחילת הקריירה שלי עליתי על כל מיני במות כדי לרקוד עם צוותי בידור והיו שמים אותי בפינה מאחורה כדי שלא יראו את התנועות המגושמות שלי, אז זה שאנשים צועקים לי פתאום ברחוב 'איזה רקדן אתה', זה די כיף".

 

השופטים

 

אליענה: "הרגע הזה שאנחנו עומדים מולם מכניס אותי לסטרס כי מאוד חשובה לי הדעה שלהם, ואני מקווה לא לאכזב אותם בגמר. כשהם נותנים לי פידבקים טובים זה אפילו עוד יותר מלחיץ אותי. אני הכי מחכה לשמוע את דעתו של אלי מזרחי. כי הוא נותן הערות שאחר כך אפשר ללכת ולעבוד איתן".

 

סמי: "אם השופטים ציפו שאני אבוא וארקוד מטריף, אני חושב שהם טעו ובגדול. אני לא טכניקן מי יודע מה בריקוד ואם זה היה תלוי בשופטים, אני לא חושב שהייתי מגיע לאן שהגעתי. ברור שככל שהתוכנית נמשכה, נכנסנו לזה הרבה יותר חזק והשופטים גם שחררו ציונים יותר גבוהים. בהתחלה היינו די מפוחדים לצאת לרחבה ולעשות משהו שהוא לא המומחיות שלנו, חוץ מאליענה, שיחסית לכל הסלבז שרקדו בתוכנית, יש לה גישה והיא כאילו רקדנית לכל דבר. אבל אני חושב שהשופטים היו קשים עם כולם באותה המידה. לאלי מזרחי אני קורא 'עיני נץ'. יש בו משהו מאוד פיירי למרות שהוא הכי קשוח. הוא רואה דברים אחרת. לא משתחרר אצלו ציון בקלות, אבל כשהוא נותן לך ציון הוא מתייחס לעוד דברים חוץ מלטכניקה, לאנרגיות למשל. אני חושב שלי באופן אישי יש נטייה לחייך דווקא כשאני מקבל ציון נמוך. אני כזה, כשעצוב לי אני צוחק".

 

תחרות

 

אליענה: "הייתי בהלם כשאמרו לנו שעלינו לגמר. אני מבחינתי כבר זכיתי, אז הגמר לא חשוב לי באמת. ככה אני גם באודישנים. כשאני יוצאת מאודישן ואני יודעת שעשיתי אותו הכי טוב שאפשר, אז כל השאר לא משנה. אורון רוצה לזכות ואני מבינה אותו כי הוא בא ממקום של רקדן וכוריאוגרף ותחרות זה הספורט שלו, המקצוע שלו. מבחינתי זאת הגשמה של חלום".

 

סמי: "כל תוכנית הרגשתי שזאת הפעם האחרונה שאני משתתף, ובסוף נשארתי כי הקהל אהב את מה שעשיתי. הגמר לא משחק אצלי תפקיד. אני אשמח מאוד אם אזכה, אבל גם אם לא, אני מבסוט מהמקום שהגעתי אליו".

 

רייטינג

 

אליענה: "זאת פעם ראשונה שאני נמצאת בתוכנית שרייטינג הוא חלק בלתי נפרד ממנה וזה מטורף. להיות בערוץ 2 זה הבדל עצום. הייתי בהלם כששמעתי שהרייטינג היה 34 אחוז. בטוח שהייתי מתאכזבת אם הרייטינג לא היה גבוה, אבל זה לא משהו שאני חושבת עליו".

 

קנאה

 

אליענה: "כשאני מסתכלת על אנה מהצד זאת הערצה, לא קנאה. אני מקנאה באיך שהיא מזיזה את הגוף שלה, זה הורג אותי. נהיינו לגמרי חברות, אני מעריצה אותה כרקדנית ומעריכה אותה כבן אדם. אם היא תזכה אני אגיד לה מזל טוב, אוהבת אותך, שמחה בשבילך ואם אני אזכה, אני בטוחה שהיא תגיד לי אותו הדבר".

 

סמי: "זה יישמע קצת חנוני, אבל אני שאנטי באנטי, אני לא בן אדם קנאי. אני מעריך למשל את דני יוחטמן, אבל אני לא קורא לזה קנאה. אני לא אתחיל לקלל אותו בגלל שיש לו טכניקה מגניבה. אני בן אדם שאוהב שיש לידו דברים יפים, תכונות יפות לאנשים מסביבי. בכל מה שקשור לאורלי, אשתי, אני מתאר לעצמי שלא פשוט לה לצפות בתוכנית, אבל היא עומדת בזה בגבורה. אפשר להבין אותה. הרי הנטייה של הקהל היא להסתכל על אנה ולחשוב שבטח קורה שם משהו, אבל לא קורה שם כלום חוץ מריקודים".

 

פסיביות

 

סמי: "בריקוד התפקיד של הגבר, מעבר ללדעת את הצעדים, הוא להוביל, וזה מאוד קשה, במיוחד עם פרטנרית חזקה כמו אנה. היא גם מטאדורית כזאת, וזה חופשי מלחמת שוורים. בכלל בריקודים, לגבר לא מומלץ להיות פסיבי. הגבר הוא המוביל והאשה היא הפסיבית, המובלת".

 

מעריצים

 

אליענה: "לפעמים כשאני יוצאת מחזרה ומרגישה גרוע, כי אני פרפקציוניסטית וקשה לי עם זה שאני לא מצליחה, הערה אחת טובה ברחוב בשנייה מעלה לי את המוטיבציה. זה גם עושה לי טוב לשמוע על אורון דברים טובים. זה הדבר שהכי מחזק, כל עניין ה- SMSים, שמצביעים לנו, זאת המתנה האמיתית. זה כאילו הערך המוסף של השואוביז הזה, שיש אנשים שאוהבים אותך בגלל מה שאתה עושה, זאת פשוט מתנה. אני עדיין נבוכה מזה וזה עדיין גורם לי להסמיק כל פעם מחדש".

 

ואפרופו מבוכה

 

אליענה: "תמיד מביך אותי שאורון מבקש ממני לרקוד מולו לבד, כשהוא רוצה לראות איך אני עושה את זה, ואני לא מצליחה. אני חייבת שהוא יעשה איתי את הצעדים. מהקהל דווקא אין לי מבוכה כי למזלנו הרב הקהל שבאולפן לא יושב בפרונט, אז אני לא מסתכלת פשוט, אני בוחרת נקודה ומתמקדת בה".

 

סקס אפיל

 

סמי: "נראה לי שזה משהו שכשאתה לא חושב עליו הוא נמצא וכשאתה חושב עליו הוא בורח מהר מאוד. לאנה אני בטוח שיש ממנו והרבה, ולי, את יודעת, ככה אומרים. אני זוכר שכשראיתי את אנה בפעם הראשונה אמרתי לעצמי שהיא הולכת לשרוף את המסך ובגדול. כל העניין הזה של ריקוד הוא הקשר בין הגבר לאשה וסקס קשור בזה. כשאני רוקד עם אנה כל העניין הזה של גבר-אשה כן עולה לי, אבל שם וזהו. גם בין איתן לדורית היתה כימייה מטורפת וזה היה יפה".

 

אליענה: "אלי מזרחי אמר שהיתה חסרה לו תשוקה ברומבה, אבל אני חושבת שהוא טעה. נכון שאין ביני ובין אורון מתח מיני וזה הכל משחק, אבל זה בדיוק כמו שבסדרה אני צריכה לשחק את זה שאני נמשכת לפרטנר שלי. אולי זה לא ממגנט כמו אצל אנה וסמי, אבל אני לגמרי מרגישה נשית, בטח שיותר מאשר בחיים שלי".

 

ויכוחים

 

סמי: "לא היו לנו הרבה, בחיי. מי שחושב שהוא רואה ריאליטי טועה ובגדול. זה די מניפולטיבי מה שרואים בסוף. תמיד בריאליטי מדביקים לכל אחד תווית כדי שיהיה איזה סיפור, אז אם אתה לוקח את כל הקטעים שיש בינינו וויכוח קטנטן ומראה אותם ברצף, זה נראה שכל מערכת היחסים ביני ובין אנה היא של התגוששות. כן, היו ויכוחים, אבל זה לא היה משמעותי, מבחינתי לפחות".

 

קושניר

 

סמי: "האמת שבזכותו נכנסתי לעניין הזה הרבה יותר ברצינות. בואי נגיד שכשאני משחק אני מרגיש הרבה יותר משוחרר מאשר כשאני רוקד, וקושניר הציע לי לקחת מצלמה כדי שאני אוכל לראות את הריקוד ולזכור אותו ויזואלית. ובבית הייתי מסתכל על הצעדים וחוזר עליהם כמו שאני עושה חזרות על טקסטים".

 

אליענה: "המבט של קושניר, במיוחד כשהשופטים קשים, מאוד מרכך ומרגיע. גם הילה מאוד איתנו. רואים עליהם שקשה להם להגיד לנו מי הבא שעף".

 

קצת אחרי שנפגשתי עם הזוג המרקד אני לוחשת לחצי השני שלי, רגע לפני שהוא מפנה לי את הגב ופוצח בשינה ערבה נטולת כוריאוגרפיה, שגם אני מתכוונת להיות אנה ארונוב כשאהיה גדולה. "לכי חפשי מי ינענע אותך", הוא נוחר לעברי בכפל משמעות, אפילו כשאני מאיימת למצוא לי פרטנר גמיש כמו עומר ברנע. "על הבוקר", אני מעדכנת, "אני מתקשרת ל-DNA לברר על טופסי הרשמה. תראה שזה יעשה לנו טוב לזוגיות. אתה תהיה המטאדור שלי, אני אהיה השירז טל שלך ויחד נחרוך רחבות".