אשת השנה בעולם 2005: קונדוליזה רייס
כ-30 אלף הצבעות של גולשים נמנו במשאל "אנשי השנה בעולם" של ynet. המנצחת הגדולה: מזכירת המדינה האמריקנית, קונדוליזה רייס, שקיבלה מעל ל-4,000 קולות. האם בעתיד הגברת הראשונה של גולשי ynet תהפוך לאשה הראשונה ולאדם השחור הראשון שינהיגו את המעצמה החזקה בעולם? כתבה שלישית בסדרה
נועה רז
פורסם: 30.12.05, 12:49
לפני כ-47 שנים לקח כומר שחור מאלבמה את בתו הקטנה לטיול בוושינגטון הבירה. הילדה בת הארבע נעמדה נפעמת מול מדשאות הבית הלבן, כשאביה מסביר לה שילדים שחורים אולי לא יכולים לקנות המבורגר במזללה המקומית, אבל יום יבוא ותהיה להם דריסת רגל במעוז הדמוקרטיה. לילדה הזו קוראים קונדוליזה רייס. היום, בגיל 51, היא מזכירת המדינה האמריקנית, ואחד השמות החמים ביותר בבורסת ההימורים על זהות הנשיא האמריקני הבא.
ואולי זו הסיבה העיקרית שהובילה לבחירה חסרת התקדים ברייס, הזוכה במשאל "אנשי השנה בעולם" של ynet, שקיבלה את קולותיהם של מעל ל-4,000 גולשים. האישה השחורה הראשונה שהגיעה למשרה הרמה ביותר שאינה דורשת לעמוד לבחירות, ועוד עשתה את זה במפלגה הרפובליקנית השמרנית, נתפסת בעיני רבים כמנצחת של הבחירות ב-2008, כמי שתהיה הנשיאה הבאה.
לפני 51 שנים, כשקונדוליזה נולדה לאבא כומר ואם מורה למוזיקה, הוריה לא חשבו שהילדה המחוננת תהפוך לדיפלומטית קשוחה. לאמהּ, ששלחה אותה ללמוד פסנתר כבר בגיל שלוש, היו תוכניות אחרות, רגועות יותר – לכן קראה לבתהּ בשם לא-שגרתי, השאוב מהמונח האיטלקי "קון-דולצ'ה", שמשמעותו בעולם המוזיקה היא "במתיקות".
בגיל 15, לאחר שקפצה שתי כיתות, התקבלה רייס לאוניברסיטת דנוור, שם נכחה בהרצאה ששינתה את עולמה, אותה נשא יוזף קורבל, דיפלומט צ'כי לשעבר ואביה של מדלן אולברייט. ההרצאה עסקה ביוזף סטאלין. קונדוליזה שמעה, התאהבה והחליטה להתמקד בחקר השפה הרוסית והמדיניות הסובייטית.
האביב של קונדי
את הדוקטורט היא כתבה על הקשרים הצבאיים בין ברית המועצות לצ'כוסלובקיה. ב-1981 קיבלה את התואר והוזמנה ללמד באוניברסיטת סטנפורד הנחשבת, שם התמקדה בחקר הצבא הסובייטי. מחקר זה סלל את דרכה הדיפלומטית, כאשר בזכותו הוזמנה לכהן כחוקרת במועצה למדיניות חוץ. משם התקדמה רייס לתפקיד עוזרת מיוחדת בפנטגון ובאמצע שנות ה-80 פגשה את היועץ לביטחון לאומי של הנשיא פורד, ברנט סקאוקרופט, שמונה מאוחר יותר לראש המועצה לביטחון לאומי וקרא לחוקרת המוכשרת להצטרף לשורותיה. רייס הצטרפה למחלקה לענייני ברית המועצות ומזרח אירופה, וכעבור זמן-מה עמדה בראשה.
בעונה השנייה של "הבית הלבן" מתוארת סצנה במהלכה הרפורמאטור הרוסי "וסליב קונאנוב" מגיע לוושינגטון ומסרב לעזוב מבלי להיפגש עם הנשיא, אך הנשיא לא יכול לפגשו בחדר הסגלגל, כיוון שפגישה מעין זו תגרום למשבר דיפלומטי עם רוסיה. מן הידועות היא שסצנות רבות בסדרה עטורת הפרסים מבוססות על המציאות, אך רק מעטים יודעים שאת הקטסטרופה המתוארת לעיל פתרה מי שהייתה באותם ימים יועצת בכירה במועצה לביטחון לאומי.
זה היה בשנת 1989. בוריס ילצין, אז ממובילי האופוזיציה ברוסיה, הגיע לוושינגטון ודרש להיפגש עם הנשיא ג'ורג' בוש האב. האמריקנים, שחששו שקבלת פנים רשמית תכעיס את גורבצ'וב, הובילו את ילצין למשרדו של סקאוקרופט. ילצין גילה את התרמית, רתח מזעם, והודיע שממנו הנשיא לא יתחמק. כמוצא אחרון הוזעקה רייס, דוברת רוסית שוטפת, ששכנעה את ילצין הזועם להישאר במשרד "רק עוד קצת". כעבור כמה דקות, "כאילו במקרה", עבר במקום הנשיא בוש, ששוחח עם מי שלימים נהיה בעצמו נשיא, והמשבר נפתר.
בממלכת בוש השנייה
בימי נשיאותו של ביל קלינטון שבה רייס לעולם האקדמיה והוסיפה שיא נוסף לרקורד המרשים: הפרו-רקטור הצעירה ביותר בתולדות ארצות הברית. ב-1999, כשבוש ג'וניור הודיע על מועמדותו לנשיאות, כמו רבים אחרים מאנשיו של בוש האב, לקחה רייס חופשה מעיסוקיה ונרתמה למאמץ הקבוצתי.
בוש, הפעם הבן, מינה אותה בינואר 2001 לתפקיד היועצת לביטחון לאומי – נעליים גדולות במיוחד, בהן עמדו בעבר דמויות מפתח כגון הנרי קיסינג'ר. ארבע שנים לאחר מכן, בהצבעה של 85 תומכים מול 13 מתנגדים, אישר הסנאט את המינוי הנוכחי של רייס, והפך אותה למספר 4 בהיררכיה של וושינגטון – מזכירת המדינה.
האמריקנים, כך נראה, אוהבים את שרת החוץ שלהם. מסקרים אחרונים, שפורסמו לרגל סוף השנה האזרחית, עולה כי מעל לשני-שליש מהאמריקנים סבורים שקונדוליזה "עושה עבודה טובה". זאת, בעיקר בשל מעורבותה בנעשה במזרח התיכון – תוכנית ההתנתקות הישראלית, התחממות היחסים עם לוב, נסיגת סוריה מלבנון ועוד.
עם כניסתה לתפקיד הבטיחה רייס "לנצח את הפנטגון" ולהגיע למצב בו הפעילות הדיפלומטית נרחבת יותר מזו הצבאית. לא את כל הקונפליקטים בעולם היא הצליחה לפתור, כמובן, אבל היא זו האחראית לשיפור הדרסטי ביחסי ארה"ב-אירופה, שהוביל להחלטה לבחור בדרכים מעודנות יותר לטיפול בגרעין האיראני. היא גם זו שהחליטה לשים בצד את החשש האמריקני מהתחמשות סין ולשתף עמה פעולה על-מנת להגיע להסכם עם צפון קוריאה.
את ההצלחה הגדולה ניתן לזקוף ליכולותיה הדיפלומטיות המרשימות של רייס, אך גם לנכונותה לעופף לכל עבר. מאז כניסתה לתפקיד עשתה מזכירת המדינה לא פחות מ-18 מסעות וכנף המטוס עוד נטויה.
אשת הטפלון של אמריקה
הקירבה של רייס לשני הנשיאים לבית בוש אומנם ממקמת אותה בראש הסולם של האצולה הרפובליקנית, אבל בתקופה בה "השילוש הקדוש" של בוש-צ'ייני-ראמספלד מושמץ יותר מתמיד, לא בטוח שמיקום שכזה לא יעמוד בדרכה יותר מאשר יועיל.
רייס ידועה בתכונותיה ה"טפלוניות" – דבר לא נדבק אליה, וגם במהלך השערוריות הכי גדולות, היא נותרת ללא רבב. כך למשל התקשורת האמריקנית, שמנצלת כל הזדמנות כדי "להיכנס" בסגן הנשיא, דיק צ'ייני, בשל קשריו המסועפים עם חברת "קלוג בראון אנד רוט", חברת הבת של "האליברטון" הידועה שזכתה במכרזי בנייה בעיראק, נותרת דוממת כשמדובר בקונדוליזה.
כמו לכל רפובליקנית טובה, גם לרייס יש קשרים הדוקים עם תעשיית הנפט, כל-כך הדוקים שחברת "שברון", קראה לאחת ממיכליותיה על שמה. רייס, אגב, ישבה בעבר במועצת המנהלים של החברה. ועדיין, איש אינו תוהה אם לאישה שמגינה בחירוף נפש על המדיניות האמריקנית בעיראק ובאפגניסטן יש אינטרסים שאינם קשורים בהכרח להפצת הדמוקרטיה, החופש והשוויון.
"עקרון הטפלון" פעל לטובתה גם כאשר נקראה להעיד בוועדה לחקירת מחדלי ה-11 בספטמבר. היא אומנם הודתה בכמה בעיות נקודתיות, אבל דבר לא הצליח לערער את שלוותה – גם לא עדותה של מתרגמת לשעבר ב-FBI שטענה שרייס שיקרה כאשר טענה שלא היה מידע מודיעיני נקודתי על כוונת אל-קאעידה לפגע בארצות הברית.
בעלי הזיכרון המפותח זוכרים וודאי את מזכיר המדינה הקודם, קולין פאוול, שהיה פופולארי בציבור אבל מבודד בממשל. את מדיניות החוץ קבעו אז במידה רבה הצמד "צ'ייני את ראמספלד". כעת, על רקע הבעיות בעיראק והאחריות של סגן הנשיא ומזכיר ההגנה, רייס פורחת. כאקט ראשון של תפיסת מנהיגות מצדה ניתן לראות את ההופעה המשותפת הראשונה שלה עם ראמספלד במחלקת המדינה. השר הוותיק ניסה להתחיל לדבר, אבל רייס השתיקה אותו בנימוס והשתלטה על האירוע, מבהירה לכולם מי קובע את מדיניות החוץ של אמריקה.
אישה שחורה בעולם של גברים אפורים
ההברקות הדיפלומטיות של רייס הפכו כבר לשם-דבר. את נשיא בלרוס, אלכסנדר לוקשנקו, היא הצליחה להקסים לגמרי, וזה עוד אחרי שכינתה אותו "הדיקטטור האחרון באירופה". "היא לפחות יודעת שיש כזו מדינה 'בלרוס', ועוד יודעת איפה היא ממוקמת", אמר הנשיא. במקרה אחר, לאחר שממשלת הודו מחתה על מכירת מסוקים לפקיסטן, היא הציעה לה לקנות את אותם מסוקים ממש.
גם את אריאל שרון שלנו שבתה קונדוליזה בקסמיה, ולא רק מפני שביטלה ברגע האחרון סיור לדרום קוריאה כדי לפתור את משבר המחסומים ברפיח. כבר טרם בחירות 2001, כששרון היה מועמד הליכוד לראשות הממשלה, הוא צוטט ב"וושינגטון פוסט" כמי שאמר "אני חייב להתוודות, היה לי קשה להתרכז בשיחה עם קונדוליזה רייס בגלל שיש לה רגליים חטובות כל-כך".
אבל אפילו רייס המהוקצעת אינה חסינה מפני מחלת "פליטות הפה", שמאפיינת כל-כך את הממשל עבורו היא עובדת. וכך, במהלך ביקור רשמי ברוסיה בחודש אפריל האחרון, הניחה לחומות הדיפלומטיה לקרוס לשנייה אחת, והכריזה באוזני מיליוני דוברי רוסית: "האם אני מתכוננת להתמודד לנשיאות? דה". רק לאחר כמה שניות היא הבינה שברגע אחד של בלבול נתנה תשובה לשאלה שמעניינת עולם שלם. בניסיון אחרון לתקן היא נזעקה "נייט, נייט" (לא, לא), אבל לעיתונאים במקום זה הספיק, ומאז כמעט ולא מתפרסמת כתבה שלא מציינת את האופציה הנשיאותית בעתידה של רייס.
הפרשן הפוליטי דיק מוריס אף ציין בספרו "קונדי מול הילרי, המרוץ הנשיאותי הבא", כי לאחר התפוצצות פרשת פליים-גייט, במהלכה נחשפה זהות סוכנת ה-CIA ואלרי פליים, נבחנה בוושינגטון האפשרות לפיה צ'ייני יתפטר מתפקידו ויפנה מקום לגברת הראשונה של הדיפלומטיה האמריקנית. בספרו טוען מוריס כי הילרי קלינטון היא הזוכה הוודאית בבחירות הבאות, אלא אם כן יעשו הרפובליקנים משהו דרסטי במיוחד על-מנת לעצור אותה. "משהו כזה", כתב, "יכול להיות רק הצבת קונדוליזה כמועמדת. הצבתה כבר עכשיו בתפקיד סגניתו של בוש יכולה להעניק לה יתרון עצום".
אם אכן תזכה רייס בבחירות, היא תשבור שני שיאים ותהפוך לא רק לאדם השחור הראשון בבית הלבן, אלא גם לאישה הראשונה העומדת בראש המעצמה. עמדותיה הצבאיות, מדיניות וכלכליות של רייס ברורות וידועות, אך במהלך קמפיין נשיאותי היא תידרש גם לנושאי ההפלות, זכויות ההומואים והלסביות, הביטוח הלאומי והאפליה המתקנת. השאלה שראויה להישאל היא האם הנשיאה הפוטנציאלית לעתיד, שמגלמת בתוכה את שני המגזרים הכי מקופחים בחברה המערבית (אם לא יותר משניים), תדע לא רק להיבחר בשמם, אלא גם להניף את דגלם.