שנתיים ו-8 חודשים לבנו של הרב עמאר

תשלום פיצויים של 35 אלף שקלים וכמעט שלוש שנים בכלא - זה העונש שנגזר לפי עסקת טיעון על מאיר עמאר, בנו של הרב הראשי שלמה עמאר, שהורשע בכך שחטף את המחזר של אחותו, כלא אותו והתעלל בו. השופט קבע שהזדעזע מ"גזירת הכיפה וגזירת הפאות" של הנער, ומתח ביקורת על האם, מזל עמר: "התנהגותה מדאיגה ומעוררת תמיהה"

פרשת "בת הרב" מגיעה לסיומה. בית המשפט המחוזי בתל אביב גזר הבוקר (ג') עונש מאסר של שנתיים ושמונה חודשים על מאיר עמאר, בנו של הרב הראשי הספרדי, שלמה עמאר.

  

עמאר הודה והורשע  במסגרת עסקת טיעון בחטיפה, התעללות, כליאת שווא, סחיטה באיומים וגרימת חבלה לנער שהיה בקשר עם אחותו, איילה. בנוסף, יפצה עמאר את הנער בסכום של 35 אלף שקלים.

 

האם, מזל עמאר, הודתה בכתב אישום מתוקן בעבירה של הפרת דיווח על תקיפת קטין, אך לא הורשעה.

 

הסיפור התחיל לאחר שאיילה, בתו של הרב בת ה-18, הכירה צעיר כבן 17 בצ'ט בפורום תפוז באינטרנט. בין השניים נקשרו קשרים רומנטיים - אך לרוע מזלם של הצעירים האוהבים, משפחתה של הבת לא ראתה בעין יפה את הקשר.

 

האח מאיר, בן 31 שעזב בגיל 13 את הבית והתפקר, ניסה לדבר על לבו של הצעיר, שיפסיק את הקשר הלא ראוי עם אחותו. כאשר לא נסתייע בידו הדבר, ניסה האח לשכנע את אחותו שלא תצא עם הצעיר - אך גם היא לא הסכימה לשים קץ לפרשת האהבים. 

 

אז החליט האח, בעל עבר פלילי עשיר, לעשות מעשה: באפריל 2005, בסביבות השעה 22:00 הגיע עמאר לבית הוריו בירושלים וביקש מאחותו לרדת אליו. הוא הכניס אותה בניגוד לרצונה למכונית ונסע לכיוון בני ברק, שם הורה לה להתקשר לנער ולפתות אותו להגיע למכונית. לאחר שהוא הגיע, הסיע עמאר את שניהם לבית חבריו בקלנסווה. שם החל עמאר להתעלל בנער לאחר שהורה לאחותו להישאר במכונית ולא לצאת ממנה. הוא בעט בו, חקר אותו בנוגע ליחסיו עם אחותו כשהוא סוטר לו. לאחר מכן הצליף בו בחגורה, קשר אותו, גזר את הכיפה שלו, וכך במשך שעות ארוכות היכה אותו כשחבריו ממשיכים גם הם להכותו.

 

מאוחר יותר עמאר נסע עם חבריו, אחותו והנער לירושלים, לבית הרב, כאשר גם במהלך הנסיעה הם היכו אותו. כשהגיעו לירושלים אשת הרב, מזל, פתחה את הדלת. גם שם איים עמאר על אחותו בסכין שלא תמשיך בקשריה עם הנער ורק סמוך לשעה 07:30 בבוקר שיחרר את הנער והורה לו שלא לשוב לירושלים.

 

השופט: התנהגות מזל עמאר מדאיגה

 

בגזר הדין מתח השופט זכריה כספי ביקורת גם על מזל עמאר, וקבע ש"היה לה יסוד סביר לחשוב שהנער נלקח בניגוד לרצונו. "היא לא עשתה דבר. די בזה, אף בלא הפועל היוצא של יסוד זה, משמע – חובת הדיווח, כדי להדאיג ולעורר תמיהה על התנהגותה. אי הדיווח, שלעצמו, מלבד היותו הפרה של החוק, הוא בעל משמעות חברתית שלילית, במיוחד כאשר האלימות גואה ויש צורך לעשות את כל הניתן כדי למנוע אותה, להוקיעה ולהעניש את מבצעיה".

 

בנוגע למאיר עמאר כתב השופט כי קשה להסביר את מידת ההתאכזרות שנקט בה כלפי הנער ואת הביזוי וההשפלה שנהג כלפיו. "השיא של מעשיו הוא בהתנהגותו המזעזעת של גזירת הכיפה וגזירת הפאות", ציין. בית המשפט התחשב בהבעת החרטה של עמאר ובנכונותו לפצות את הנער. 

 

לאחר הדיון אמרה האם מזל כי "החיים כבר לא יהיו אותו דבר והם התחלקו ללפני ואחרי". האח דוד אמר כי "בני המשפחה טוענים כל הזמן שמדובר במעשה חמור שאותו ביצע מאיר על דעת עצמו".