הקדימה את זמנה

אבנר ברנהיימר, מיוצרי "פיק אפ", יודע היום למה הסדרה נכשלה: הפרקים הראשונים היו מתוחכמים מדי, השיבוץ בישראל 10 היה שערורייתי והמבקרים היו ממש לא נחמדים. אבל הסדרה עוד תהפוך לדבריו לקאלט. בינתיים הוא מוציא ספר חדש ומאוד הומואי

התכנון המקורי היה לדבר עם אבנר ברנהיימר על ספרו הראשון, "אני אוהב אותך". הספר יצא זה עתה ומאגד את שלל טוריו השנונים והנוגעים ללב שכתב עד לאחרונה ב"הזמן הוורוד" על מערכת היחסים שלו עם בן זוגו, ערן נוימן. ואכן בתחילת השיחה שוחחנו לנו על זוגיות בין גברים, על צדדיה המשמחים והמתסכלים, על ארונות מעלי טחב ואפילו כמה מילים על יוסי, החייל הלא אמיץ מ"יוסי וג'אגר", הסרט שברנהיימר חתום על תסריטו. באופן מפתיע ברנהיימר משוכנע שיוסי עדיין עמוק בארון. "מי יודע, אולי הוא יוצא מהארון ברגעים אלה ממש", הוא מחייך. "אני חושב שהטראומה בלאבד את ג'אגר היתה כל כך קשה, שזה שקע אצלו אבל לא בהכרח שינה את התפיסה שלו. אני חושב שהוא יצטרך לחטוף עוד מכה לפני שהוא ייצא מהארון".

 

חלקה הראשון של פגישתנו כאמור, היה מבטיח. אך ברגע שעלה שמה של הבייבי שלו, "פיק אפ", הכל השתנה. את ברנהיימר השליו, הנינוח, אפילו החתולי בקולו המתפנק, החליף טייגר שגבו מקומר, המגן בחירוף נפש על גורו החבול, זה שחטף השנה חבטות מכל מבקרי הטלוויזיה והתרסק כבר בערב הבכורה שלו, עם פחות משבעה אחוזי צפייה, שבהמשך אף צנחו לממוצע מביך של שני אחוזים בודדים.

 

ברנהיימר יצר את "פיק אפ" יחד עם ג'וני קוניאק ומיכל קופר קרן. מה שהתחיל כהבטחה גדולה - גם לצופי הטלנובלות, אבל בעיקר לערוץ ישראל 10 דליל הצופים - התברר כפיאסקו של ממש. השבוע, אחרי שידורם של מאה הפרקים שצולמו, ירד השאלטר על "פיק אפ", אך ברנהיימר משוכנע ש"הסדרה עוד לא אמרה את המילה האחרונה". מה שבטוח זה ש"עברתי כבר את שלב הדיכאונות של 'פיק אפ'. היה לי מאוד קשה עם זה, אבל אני כבר לא במקום שאני אומר לעצמי שאם עשיתי משהו שלא הצליח, זה אומר בהכרח שאני אפס".

 

ברנהיימר יהיה הראשון שיודה בכישלונה של "פיק אפ". הוא יודע בדיוק אילו טעויות נעשו, מה היה אפשר להציל ואל מי כדאי לכוון אצבע מאשימה. חשבון הנפש שהוא עורך כאן לראשונה רק מחדד את העובדה ש"פיק אפ" דווקא היתה סדרה משעשעת, עם פוטנציאל קאלט רציני, שנפלה קורבן לערוץ שעדיין לא בטוח מיהו קהל היעד שלו. העובדה שבישראל 10 נכנסו לפאניקה כבר בשבוע השלישי לשידורה גררה אוסף של טעויות קטלניות: ראשית, ההחלטה להוריד את הסדרה משירות ה-VOD, המאפשר את הזמנתה מיידית, מחשש לאבד צופים פוטנציאלים. בהמשך ביטלו בערוץ את השידורים החוזרים בלילה, דחקו את הסדרה לשעת שידור מאוחרת, צמצמו את שידורה לשלושה ימים בשבוע וויתרו על שידורי פרומואים. עד כה לא ברור באילו ימים ושעות שודרה "פיק אפ". "הם חשבו שככה הם יחזקו את השידור עצמו", מסביר ברנהיימר, "אבל זה מה שהצניח את הסדרה לחלוטין. אנשים כבר לא הצליחו להתחבר. נשאר קומץ מעריצים קטן ונאמן, שזה בערך כל ההומואים בתל אביב".

 

עד כמה הכישלון של "פיק אפ" התרסק לך בפרצוף?

 

"זה מאוד התרסק לי בפרצוף. אני מאוד אוהב את הסדרה עם כל הבעיות שלה. אין לי ספק שאם היתה משודרת בערוץ 2, היא היתה מצליחה מאוד".

 

לא יכול להיות שהכל מתחיל ונגמר בפלטפורמה.

 

"אני לא אומר שלא היו בעיות. בוא נפריד בין כישלון רייטינג לבין כמה אני חושב שהיא באמת סדרה לא טובה. אני בעצמי מריץ בפאסט פורוורד חלקים ממנה. את הסיפור של יולי, שירה ואדם אני לא מסוגל לסבול. זה לא סיפור שלי, וזה לא סיפור שרציתי שיהיה בסדרה. אבל אני יכול לספר לך שלומדים את הסדרה באוניברסיטה. לא למה היא נכשלה, אלא בגלל שהיא סדרה פורצת דרך. היא קצת מקדימה את זמנה. וכסדרה המקדימה את זמנה, היא לא מספיק טובה. ניסינו לקחת את התבנית של 'בוורלי הילס' ולעשות את זה על בסיס יומי. בדיעבד זו היתה טעות.

 

"אני חושב שגם היינו קצת חלשים בסיפורים. חלק מזה השתבש מתוך היסטריה. היתה היסטריה רצינית של ערוץ 10 אחרי שלושה שבועות. כל הזמן אמרו: זה לא עובד, מה עושים? ואז דברים גם התחילו להשתבש, כמו לכתוב סיפורים בלחץ, לנסות לירות לכל הכיוונים. אני חושב שהיה צריך לתת לזה עוד קצת זמן. עלינו עם פרקים לא מספיק טובים בהתחלה, הם היו מגניבים מדי, משתדלים מדי. הכל נעשה בלחץ, כולל ליהוק לא מושלם. אבל גם נינט היא לא בדיוק מריל סטריפ הישראלית".

 

את הפגיעה הכואבת ביותר חטף ברנהיימר לאו דווקא מהצופים, אלא מחיצי הביקורות שננעצו בסדרה כבר אחרי הפרק הראשון. ברנהיימר, עד לפני חצי שנה סגן עורך "7 ימים" ב"ידיעות אחרונות", לא האמין שדווקא הקולגות שלו - בהם רענן שקד (גם הוא סגן עורך "7 ימים", א"ס) ומרים קוץ (עורכת "זמנים מודרניים") - יהיו הראשונים לקלקל לו את המסיבה.

 

"'פיק אפ' היא לפני הכל עלבון לצופה המיומן", כתב אז שקד. "נחיתת האונס האמיתית היא של ערוץ 10, שמשבץ כעת בפריים טיים על בסיס יומי קשקוש זול מפלסטיק זרחני. כולם מדקלמים את השורות כמו היו תלמידי כיתה ח' בהעמדה ראשונה של מערכון סוף שנה. בכל הקשור למשחק ואמינות, 'פיק אפ' סוחבת בחזרה למחוזות 'רמת אביב ג'', וטראנס, חברת התעופה שבמרכזה, היא לחלוטין מקבילתו הבדיונית של ערוץ 10: ענייה, מחופפת, נטולת קלאסה, פונקציונלית מאוד, מתחרה בצליעה באל על של ערוץ 2".

 

יומיים אחרי התיישבה גם קוץ מול המקלדת וניסחה את רשמיה. "בשקלול ביניים נראה כי בכל זאת היתה כאן תאונת עבודה", כתבה קוץ. "רצו לעשות בדיחה אינטליגנטית בסגנון 'אסתי המכוערת', אבל יצא להם קרוב רחוק של 'רמת אביב ג'''. כמה רחוק? כזה שעלה לאוויר עשר שנים אחרי התזמון הנכון".

 

ברנהיימר לא נשאר חייב. חצי שנה אחרי, העלבון עדיין צורב לו בגרון. "הביקורת של רענן פגעה בי מאוד", הוא מודה. "הוא כתב ביקורת אלימה ברמה של כיתת יורים. זה כמו לקחת רובה ולירות בך באמצע הרחוב, רק במילים. זה היה אלים, חסר חן ולא מצחיק. מילא אם זה היה מצחיק, הייתי סולח לו. אני חושב שהוא לא היה צריך לכתוב על הסדרה, הוא יודע את זה והתנצל על זה. אנחנו חברים, עבדנו באותה תקופה חדר ליד חדר עם קיר גבס צמוד בינינו. כשעשיתי את 'מה אתה סח', סרט שאני נורא גאה בו, הוא אמר לי שהוא לא יכתוב על זה כי אנחנו מכירים וזה לא בסדר. אז על 'פיק אפ' זה כן בסדר?".

 

על מרים קוץ אומר ברנהיימר: "היא כתבה ביקורת על 'פיק אפ' ואמרה שהתרבות הישראלית הולכת לעזאזל. ספריה על עשרה דברים שצריך להגיד לחתול שלך ('10 דברים שאנשים אומרים', א"ס) הם באמת יצירת מופת תרבותית ישראלית במיטבה. מילא אם היתה א"ב יהושע או עורכת את 'מעיין' (מגזין תרבות, א"ס), אבל את פאקינג כותבת ספרים על מה אמי הפולנייה אומרת על הכלים שרכשתי לה בפסח, ואת, יש לך טענות על הרס התרבות הישראלית".

 

אולי צריך להתייחס לביקורות האלה בלי מעורבות רגשית. הם בסך הכל עשו את עבודתם.

 

"אני לא מבקש שיתחשבו בי, אבל כשהאנשים האלה מדברים על הרס התרבות, לא פחות מזה, אז קצת פרופורציות. שיסתכלו קודם על האלימות של הביקורות שלהם. הכל היה נסלח אם זה היה נכתב בחן, בכישרון ובהומור. לא כאן ולא כאן זה נכתב בצורה הזו. 'פיק אפ' הרבה יותר מצחיקה ומשעשעת וחמודה משתי הביקורות האלה".

 

"ישראל 10 האמין ב'פיק אפ', שיבץ אותה בפריים טיים ותמך בה תקופה ארוכה למרות הביקורות ונתוני הרייטינג הנמוכים", אומרים בערוץ בתגובה להאשמות של ברנהיימר. "עם זאת, 'פיק אפ' לא הצליחה להתרומם וצר לנו על כך". רענן שקד ומרים קוץ בחרו שלא להגיב לדברים.

 

אל תיתנו לפרץ הרגשנות הזה להטעות אתכם. ברנהיימר לא מתאבל. יש לו דברים יותר חשובים לעשות. בחודש הקרוב הוא יתחיל לעבוד עם חברת ילדותו עינת ויצמן על סדרה חדשה, "עד החתונה" שמה, שמיועדת לשידור בערוץ 2. "זו תהיה מין דרמה קומית שתלווה זוג - מהצעת הנישואין ועד החתונה. מעניין אותנו לבחון את הזוגיות והאינטנסיביות שלה ברגעים הכי לחוצים שלה".

 

כמו כן הוא מפתח בימים אלה מיני סדרה שגיבוריה הם הומואים ולסביות. "לא 'הכי גאים שיש', אלא סדרה של שישה פרקים, שרוב הדמויות בה יהיו הומואים ולסביות. זה יהיה ישראלי מאוד".

 

הוא נולד לפני 38 שנה בקיבוץ גברעם. את משיכתו לגברים הפנים כבר בתקופת שירותו הצבאי בחיל האוויר במצפה רמון. את ערן נוימן, בן זוגו ב-16 השנה האחרונות, שאותו מכנה ברנהיימר בטוריו "בעלי", הכיר בתיכון, אבל רק לאחר הלימודים נפגשו שוב והתחילו לצאת. מאז הם יחד. עם עליות ומורדות, עם הפסקות, בעיקר בתחילת הקשר, אבל בעיקר מאוהבים.

 

ספרו, "אתה אוהב אותי" (הוצאת חרגול), מגלה את ברנהיימר במיטבו. סגנון הכתיבה המושחז, הרגישות לפרטים הקטנים, התיאורים המשעשעים והיכולת לעורר הזדהות כבר מהעמוד הראשון מעשירים את חוויית הקריאה. זה לא ספר על הומואים, הדגיש בעבר ברנהיימר, אלא על זוגיות: "על הדברים הקטנים, שכל זוג מכיר, כמו לריב ביום שבת בבוקר מה נעשה".

 

מה לדעתך סוד הקסם של הזוגיות שלך עם ערן?

 

"הרבה דרמות. אנחנו שנינו דרמה קווינז. אני חושב ששם הספר נורא מדבר על זה. לא ברור אם יש בשם 'אתה אוהב אותי' סימן שאלה. אנחנו כל הזמן לא בטוחים. לי יש כל הזמן תחושה שהוא הולך לעזוב אותי עוד יומיים. הטעות הכי גדולה של מערכות יחסים היא לקחת אותה כמובן מאליו. אסור לישון. כשאתה ישן אתה חוטף בגדול".

 

"אני אוהב אותך" מבוסס על טורים שכתב ב"הזמן הוורוד", מגזין הקהילה ההומו-לסבית. "עד היום מידרתי את המשפחות שלנו מהטורים", מודה ברנהיימר. "הן קראו פעם אחת, ראו כנראה כמה זה חושפני ולא הרגישו נוח. עכשיו, כשראו את הספר, הן נאלצו להתמודד עם זה. התגובות היו בהתאם. יש שם תיאורים מאוד אינטימיים והיה להן קשה רגשית עם זה. לאבא שלי למשל לקח כמה ימים עד שהוא התקשר. אבל אז הוא שמע את ורדה רזיאל ברדיו ממליצה על הספר, והתקשר אליי מיד להגיד לי שהוא מתרגש ושמח בשבילי. אז זה עשה לו את הסוויץ', אבל אני חושב שהיו כמה ימים לא קלים, שהיתה שתיקה בינינו. אמא שלי מגדירה דברים בספר כ'בוטים' ולכן היה קשה לה. ההורים של ערן פתאום קוראים כל מיני דברים על הבן שלהם, שקשורים בסקס, ומאוד לא נוח להם. עם כל זה שערן אומר להם שזה הרבה המצאות, זה עדיין קשה להם".

 

כנראה שעם כל ההשלמה והקבלה, יש משהו בהורים שנורא מקווה שזה ישתנה.

 

"נכון. אני חושב שיש שם משהו שקצת עדיין מתבייש, שקצת היה שמח אם זה היה יותר קל ופשוט. למשל, חשבתי שהתגובות שלהם על הספר היו כבר מאחוריי. כאילו, מה, אתם מתביישים בי? אם זה היה אותו ספר, אבל על זוג הטרוסקסואלים, היתה רק שמחה וחגיגה. לא היה שם עצב שתופס אותך. וזה צובט לך את הלב, כי די, עוד לא עברתם את זה? אתה גם מבין שזה אף פעם לא נפסק, שהיציאה מהארון אף פעם לא נגמרת".

 

מה יכולים לעשות אנשים שנמצאים בארון וחוששים לצאת?

 

"לצאת מהארון. אני מרגיש שנורא השתחררתי מאז. אני חושב שאם אתה לא כן עם החברים שלך והמשפחה שלך, הם לא מכירים אותך באמת, זה נורא טרגי. אני לא אומר חד משמעית שכל אחד צריך לצאת מהארון בפני כולם. יש משהו גם מגביל בלצאת מהארון. אני חושב שהמבט עליך כל הזמן כעל הומו, לא משנה מה אתה עושה, יכול להוציא מהדעת. לפעמים יש לי תחושה שהדבר הראשון שרואים כשאני מתקרב זה שאני הומו וזה ממש יכול לגרום לרצון לחזור לארון".

 

"הסצינה ההומואית", אומר ברנהיימר, "נמצאת במקום הקשה ביותר שלה אי פעם. אני חושב שיש איזה סוג של בולימיה ביחסים. לבלוע ולהקיא כל הזמן, ולהישאר בלי כלום בבטן. אני בעד זיונים, בעד סקס, בעד סטוצים. אבל יש היום בולימיה של סטוצים ומערכות יחסים שלא מביאות אותך לשום מקום".

 

ועדיין נדמה שכולם מחפשים אהבה.

 

"נכון, כולם כמהים לאהבה, אז תעבדו בשביל זה. אהבה זה סוג של מורכבות של יחסים, לקבל גם את הטוב וגם את הרע. זה החיים. כמו שברוריה אומרת: 'פאן, פאן, פאן וג'וי והאפינס'. אבל חלק מלחיות מערכת יחסים שלמה זה גם לקבל את החרא ולתת את החרא שלך, וזה מעשיר אותך כבן אדם. ושלא תבין אותי לא נכון, אני לא בא מאיזה מקום מוסרי. אני הכי בעד מרתפי סקס, סאונות וסטוצים. אבל אני רואה שזה לא עושה להם טוב".

 

עצוב לך על זה?

 

"עצוב לי בעיקר כי הם מזדיינים יותר ממני".