סודות ששמרנו ממינכן

למעלה משנה היתה הפקת "מינכן", סרטו המדובר של סטיבן ספילברג, אחד הפרויקטים השמורים והחשאיים בהוליווד. השחקנים הישראלים הוחתמו על הסכמי סודיות ונאסר עליהם לדבר על חוויותיהם מהסט, המלהקת הראשית נאלצה לבחון שחקנים בסתר, ולרובם לא הוגדר התפקיד עד יום הצילום עצמו. עכשיו, כשעננת המסתורין מתפוגגת לבסוף, מדברים כוכבי הסרט על העבודה הצמודה לצד ספילברג: החוויות, הקשיים והמרירות שאחרי. הוליווד - לא מה שחשבתם

מבין כל הסופרלטיבים שייאספו על סרטו החדש של סטיבן ספילברג, "מינכן", האמירה שהסרט ייכנס להיסטוריה של הקולנוע תישמע ודאי לא מעט. אכן, במובנים רבים מדובר באבן דרך - מעולם לא השתתפו כל כך הרבה שחקנים ישראלים בהפקה הוליוודית מהשורה הראשונה; מעולם לא התמודד הקולנוע בצורה כה חזיתית עם נושא הטרור העולמי, ועבורינו, בתקשורת הסקרנית, זהו אירוע היסטורי בדרך נוספת: מעולם לא שתקו שחקנים רבים כל כך במשך זמן כה רב. כבר שנה שמתרוצצות השמועות על הפרויקט השאפתני של ספילברג, אך למרות הצמא האדיר למידע, התקשו רבים לספק פרטים של ממש. התברר כי כל שחקניו הוחתמו על הסכם סודיות האוסר עליהם לספר על חוויותיהם מהצילומים. היום, כשהסרט כבר מוקרן ברחבי העולם וערב הגעתו לישראל, מותר להם לדבר ובאופן לא מפתיע, מתברר כי רובם לא ממש מתנגדים.

 

רשימת השחקנים הישראלים ב"מינכן" מרשימה בכל קנה מידה. בסרט, המגולל את תוצאות הטבח של 11 הספורטאים הישראלים באולימפיאדת מינכן בשנת 1972, מככב השחקן אוסטרלי אריק באנה ("טרויה") בתפקיד אבנר, סוכן מוסד לצד דניאל קרייג (ג'יימס בונד הנבחר). שתיים מהדמויות המרכזיות בחייו של אבנר הן משלנו: איילת זורר אשתו וגילה אלמגור אמו. בנוסף, סופקה תעסוקה מכובדת לעמי וינברג, שמגלם את ראש המוסד צבי זמיר. מלבד שלושת אלו, הסרט כולל עשרות תפקידים קטנים של ישראלים, המתחלקים לכמה קבוצות: "העיתונאים", קבוצה הכוללת את רנה ורבין, עמוס שוב, וירון מוטולה; "אנשי המטבחון של גולדה", משה איבגי, עודד תאומי, עמוס לביא, שרון אלכסנדר, מיקי ורשביאק, אוהד שחר ורפי תבור (והשחקנית האמריקאית לין כהן בתפקיד גולדה מאיר); "סיירת המטכ"ל": יונתן רוזן וגיא זו-ארץ; "חיילי קומנדו", יהודה לוי, אוהד קנולר ולירון לבו; "הערבים": מכרם חורי, סמי סמיר ויגאל נאור. ויש גם קבוצה שמאכלס אסי כהן לבדו, המגלם תייר שנפגע מפצצה בזמן שהוא שוכב עם אשתו בקפריסין.

 

כל זאת הוא תוצר של עבודת ליקוט מפרכת, שעליה עמלה חודשים רבים סוכנת השחקנים הוותיקה רודיקה אלקלעי. "ספילברג התעקש לכל האורך שנמצא שחקנים ישראלים לתפקידים האלה", היא אומרת, "והיו גם כאלה שפספסו את ההזדמנות. ספילברג מאוד רצה אותם, אבל בגלל בעיות לוחות זמנים, הם לא יכלו להתפנות. וזה היה קורע לב, הרי מדובר בהזדמנות של פעם בחיים". בין המפספסים אפשר למנות את דרור קרן, גולן אזולאי ושמיל בן ארי.

 

סאגת הליהוק, לפי אלקלעי, החלה כבר במרץ 2003. "בארץ התחילה מהומה סביב סרט של ספילברג, אבל אף אחד לא ידע על מה הוא יהיה. היו שמועות שזה יהיה על חיל האוויר הישראלי. באותה תקופה יצרו איתי קשר אנשים מטעם ספילברג בסודיות מוחלטת, וביקשו שאמצא להם שחקנים לתפקידים של ספורטאי, גנרלים וערבים. היה להם חשוב שאלה יהיו אנשים עם בלורית שיער, לא קירחים".

 

האודישנים הראשונים התקיימו במלון ימית בתל אביב עם מלהקים מווינה. המשתתפים התבקשו לבצע טקסטים שלא קשורים לסרט והוצאו מהצגה בברודוויי, ותפקידם לסמן למלהקים כיצד מגיבים השחקנים לאנגלית. מלאכת הליהוק נקטעה בטרגיות לאחר הפיגוע בקפה מומנט בירושלים. "המלהקים קיבלו הוראה מלוס אנג'לס לעזוב את ישראל, וכל ההפקה הוקפאה", נזכרת אלקלעי. בסוף ינואר 2005 קיבלה אלקלעי טלפון מפתיע שבישר לה כי יוצאים שוב לדרך. רשימת השחקנים שהתקבלו לתפקידים החלה להתגבש, אך גם הם היו שרויים בערפל. לאחר שחתמו על הסכם סודיות, ניתנו להם חלקי הטקסט שלהם ולא התסריט המלא של הסרט.

 

עמי וינברג קיבל בקיץ את הידיעה כי קיבל את תפקידו של ראש המוסד. "אני לא רואה דמיון ביני לבין ראש המוסד צבי זמיר, אבל יש הטוענים שאנחנו דומים. הבנתי שספילברג ביקש לזמן אותי אחרי שראה אותי בסרט 'חמש דקות בהליכה' של איתי לב".

 

כשזמיר התקבל לתפקיד, כל שידע הוא כי מדובר באחד הגנרלים. "כשבסוף התברר לי שמדובר בזמיר הייתי מאושר ונרגש. לקראת התפקיד עברתי על אתרי האינטרנט של מינכן, קראתי מאמרים על חללי מינכן. לא נפגשתי עם זמיר. ניסיתי לייצור קשר איתו, אבל זה לא הסתייע. מה גם שהוא פרסם מאמר שבו הוא מכחיש קשר להפקה של הסרט".

 

וינברג מופיע באחת הסצינות המשמעותיות בסרט, כשהוא מגייס את דמותו של באנה למשימת נקמה. "אריק באנה היה די מרוכז במה שהוא עושה", מספר וינברג, "מאוד שקט ומופנם. לא נוצר הרבה קשר. השחקן האוסטרלי ג'פרי ראש, שגילם את הסוכן המפעיל ואיש הקשר של אבנר, היה יותר ידידותי, הוא קשקש איתנו בהפקות. הוא ניסה לדבר אנגלית שתישמע כמו שישראלים מדברים".

 

הצילומים נערכו בבודפשט, בפריז ובמלטה, אי שהפך ללוקיישן אטרקטיבי עבור צילומים של פרויקטים הוליוודיים בקנה מידה מסוג זה. רבים מהשחקנים הוטסו ללוקיישן בבהילות זמן קצר אחרי שהתבשרו כי קיבלו את התפקיד.

 

ירון מוטולה, המגלם בסרט כתב טלוויזיה המדווח בעברית מהאולימפיאדה, מתאר את היום שבו בישרה לו הסוכנת זהר יעקובסון שהתקבל: "הייתי בטוח שלא התקבלתי, ואז, בשישי בצהריים, זהר אמרה לי שאני באופציה רצינית ושאהיה מוכן לטוס בתוך כמה ימים".

 

יונתן רוזן ("מיכאלה") נבחר לגלם את אהוד ברק במבצע אביב נעורים המפורסם בביירות 1973, כולל הדראג המלא: עקבים גבוהים, חצאית, גרבונים וחזייה. התפקיד דרש ממנו שבועיים מפרכים במלטה. "זה היה מאוד לא קל. שבועיים של עבודה על הנשק, מדידות, עבודה על טקסט וצילומים שבהם הייתי צריך להיות מאוד ערני. היינו צריכים לירות ולרוץ במשך ארבעה ימים על עקבים, אותם שברתי לא פעם. נאלצתי לגלח את החזה ואחר כך, כשנפגשתי עם ספילברג, הוא אמר: "אני שם לב שגילחו לך את החזה, ואני מחבב את זה שהלכת עד הסוף בשביל התפקיד".

 

לצד רוזן, גם גיא זו-ארץ התנסה בעקבים גבוהים, ומזהיר מראש כי מדובר בתפקיד קטן. "רואים אותי לשנייה, כי זה לא תפקיד עם טקסטים, זה יותר פעולה. מבחינת התנאים וההפקה, אי אפשר לתאר במילים מה שהולך שם, כדורים, יריות, אתה מרגיש שאתה חי בסרט". זו-ארץ מתאר את הפגישה הראשונה עם ספילברג על הסט: "באתי אליו בלבוש בגדי אשה והוא אמר לי שהבגדים לא מתאימים לסרט כי אני נראה יותר מדי טוב איתם, וחיילים שמחופשים לנשים לא צריכים להיראות כל כך טוב עד שאפילו הוא נמשך אליי".

 

השחקנית ועורכת ב"ידיעות ספרים", רנה ורבין, מגלמת בסרט עיתונאית המדווחת על אירועי הטבח מאולפן טלוויזיוני. ורבין מתארת התנהלות משונה ביום שלפני הצילום. "כולם בטח מתארים לך הוליווד, אבל החוויה שלי היתה יותר דומה לסרט סטודנטים. ברגע האחרון החליטו שנעשה גם גרסה בעברית, אז מצאתי את עצמי יושבת במלון חמישה כוכבים ומכינה לנו קרטונים עם השורות בעברית. זה היה הזוי".

 

ובחזרה לישראל - מלאכת הליהוק של הסרט לא פסקה גם כשהצילומים החלו. אחת המשימות שניתנו לאלקלעי היתה למצוא שחקן שיגלם את דמותו של אריאל שרון. "עשיתי את זה בסודי סודות, ואחרי חודשים של חיפושים אחר שחקן שיזכיר את שרון נפלנו בסוף על שרון אלכסנדר, שהיה הכי קרוב. ואז התברר לאנשי ההפקה שאריק שרון בכלל לא נמנה עם היועצים הצבאיים של גולדה מאיר, ופשוט התפוצצתי, גם מצחוק וגם מעצבים. אז בסוף לקחו את שרון אלכסנדר לתפקיד אחר".

 

ספילברג המשיך להוסיף סצינות שדרשו ליהוק נוסף. "באמצע הצילומים הוא המציא לפתע תפקידים", אומרת אלקלעי, "הוא רצה פתאום סצינה שבה בני משפחתו של אחד החטופים באולימפיאדה צופים בדיווחים מסלונם בחיפה". לאותה סצינה הוזעקה השחקנית חגית דסברג, והובהר לה שאם תגיד כן, היא מוטסת ישירות למלטה. "זו היתה החלטה של מהיום למחר", מספרת דסברג, "לרגע רציתי להשתפן כי יש לי שלושה ילדים, אבל כל מקורביי אסרו עליי. נסעתי לשם עם רננה רז, ועד שהגענו, לא הבנו מה התפקיד. ואז התברר לנו שאנחנו המשפחה שצופה בדיווח. אין טקסט, אבל זו סצינה מאוד חזקה שפוגעת בבטן הרכה של כולנו". את בתה השנייה של דסברג גילמה בתו בת ה15- של ספילברג, סשה. "היא ילדה מקסימה וסטיבן היה מאוד חם כלפי כולנו. אחרי שצילמנו את הסצינה הוא נתן לכל אחת חיבוק ונשיקה. הוא איש נעים, שופע במחמאות".

 

מחמאות על ספילברג הן לא מצרך נדיר. כל המשתתפים מציינים כי מדובר בבמאי שאוהב שחקנים. "זאת הייתה חוויה אדירה", סיפרה לא מזמן איילת זורר ל"פנאי פלוס", עברתי שם בית ספר אמיתי עם צוות יוצא דופן של הטובים בעולם. סטיבן הוא הקהל המושלם כבמאי, כי כשהוא מתלהב הוא מחייך, קופץ, מדבר לעצמו וזה מאוד מקסים".

 

הרבה להלל משה איבגי, בתפקיד איש המוסד מייק הררי: "המפגש עם הקלנוע ההוליוודי היה מאוד מעניין, אבל הדבר הכי מעניין היה לראות איך בתוך כל ההמולה עומד אדם ופשוט עובד כמו פועל. הוא איש נחמד וחם, פשוט מקסים. הפעם היחידה שראיתי אותו בחוסר סבלנות זה כשמישהו הגיש לו משהו והוא חשב שרוצים שהוא יעיין בתסריט, והוא הרי בטח כל הזמן מקבל הצעות כאלה, אז הוא אמר בבהלה, אל תיתן לי את זה אפילו".

 

"ספילברג הוא מקצוען פר אקסלנס", אומר עמוס לביא, שגילם את אהרון יריב, יועצה של גולדה, "הוא יושב כמו ילד קטן מול המוניטור, מכופף ברכיים, כוסס ציפורניים, מתלהב כמו ילד שמשחק בלגו".

 

גילה אלמגור, שגוללה כבר את נפילתה ופציעתה בפניה במלטה, חוזרת ומרעיפה שבחים על הבמאי שלא נתן לפרט זה להפריע לעבודה, "הייתי בטוחה שהוא ישלח אותי הביתה, השפתיים שלי היו מנופחות לגמרי, אבל הוא היה מקסים. פשוט להתאהב בו. עבדתי ארבעה ימים במחיצתו של גאון קולנועי. איש צנוע, חם, מלא קסם וסקרן ורוצה לדעת מה את משחקת ומה קורה בארץ".

 

עודד תאומי מתאר את מפגשו עם ספילברג לפני צילומי הסצינה שבה השתתף כרואה החשבון של המוסד. "שיכנו אותי בסוויטה וכשהגעתי לסט אמרו לי שספילברג מת כבר לראות אותי. הייתי בשוק, הוא בא אליי לקרוון, התלבטתי אם לעשות מבטא או לא וספילברג אמר לי שזה מזכיר לו את הדיבור של אבא שלו. הוא איש כל כך מקסים והוא מדבר איתך בגובה העיניים. התיידדנו והוא סיפר לי על המוזיקה שהוא אוהב ועל המשפחה שלו, והבטיח לי תפקיד בסרט הבא שלו. אני מוכן גם להיות ניצב שם".

 

והתנאים? גם כאן אין תלונות. השחקנים טסו במחלקה ראשונה והוסעו בלימוזינות למלון חמישה כוכבים. על הסט הם זכו לטיפול ממאמנת הדיאלוגים, היאם עבאס ("הכלה הסורית)", שגם גילמה את רעייתו של יגאל נאור.

 

הגמול, אומרת אלקלעי, היה מפנק כמעט באותה מידה. "מבחינה ישראלית מדובר בכסף טוב. רוב השחקנים, חוץ מאיילת זורר, היו אמורים לצלם יום או יומיים, אבל הם קיבלו את המשכורת השבועית האמריקאית". "זו הפקה אמריקאית על כל המשתמע מכך", מעיד גיא זו-ארץ, "הלוואי שהייתי מרוויח ככה כל הזמן". "הרווחתי בכבוד", מספר עמוס לביא, "זה הסכום הכי גדול שקיבלתי במהלך הקריירה שלי".

 

יגאל נאור לא מצטרף לרוח הזו: "הם ידעו בדיוק כמה משלמים בארץ, ושילמו רגיל. אף אחד לא התעשר. לא יצא מזה כסף גדול, אפילו לא קטן. רק התנאים היו טובים. אבל אני לא פרובינציאל שנרעש מהבמאי הגדול שבא מאמריקה. אז חיכתה לי לימוזינה בשדה, וואו. זאת קרתנות והתבטלות עצמית בפני עושר כלכלי ומפורסמות, זאת אינפנטילית מביכה בעיניי".

 

אתגר לא פשוט עבור עבודת הליהוק היה למצוא שחקנים ישראלים ערבים, מחשש של רבים מהם כי הצד הפלשתיני יוצג בסרט באופן שלילי. "אחד השחקנים הערבים ניסה לשכנע את מכרם חורי לא להשתתף בתפקיד של אחד ממבצעי הטבח, בטענה שהוא קרא את התסריט וזה מציג את הפלשתינים באור שלילי", אומרת אלקלעי, אך חורי מכחיש: "לא התלבטתי אם לשחק תפקיד כזה רגיש. מיד כשקראתי את הטקסט שלי הוא מצא חן בעיניי והיה לי ברור שאני אעשה את התפקיד. חוץ מזה לא אומרים לא לתפקיד בסרט הוליוודי של ספילברג שיקבל חשיפה גדולה. נקודת המבט של ספילברג הומנית, הרג זה הרג ובשני הצדדים זה צריך להיפסק".

 

יגאל נאור הוא היהודי היחיד המגלם בסרט תפקיד של ערבי, ד"ר לכלכלה בסורבון בפריז, איש פת"ח. "זו לא פעם ראשונה שאני עושה ערבי. אין לי שום בעיה כשחקן לייצג בנאמנות עמדה של מישהו שמוגדר על מדינת ישראל כאויב".

 

השאלה כיצד ישראלים יגיבו על הסרט וודאי תידון עוד רבות. בכל הזדמנות מצוין כי "מינכן" לא מבוסס על סיפור אמיתי, אלא בהשראת המציאות.

 

"זה סרט חשוב", אומר עמוס לביא, "אבל הפריע לי שבסרט מציגים תמונות של הספורטאים ההרוגים ובמקביל מציגים את התמונות של המבצעים והמתכננים של הטבח".

 

גילה אלמגור: "זהו סרט חשוב כי הוא מעלה שאלה חשובה, ויש לו מסר שדם יהודי הוא לא הפקר מצד אחד, ומצד שני נקמה גוררת נקמה, שגוררת נקמה. אין נקמה נחמדה. וגם אנשים חפים מפשע נפגעים במהלך מעשי הנקם. זה לא מסמך היסטורי ולא סרט דוקומנטרי, אלא נעשה בהשראת אירועים אמיתיים".

 

על הסט השפעת הזווית הישראלית הבליחה דווקא בפרטים הקטנים. קטנים כמו הפלולה של אהוד ברק.

 

"המאפר שלי לא ידע שלאהוד ברק היתה פלולה", אומר יונתן רוזן, "הייתי צריך להגיד לו להוסיף אותה, הסברתי לו שבלי זה כולם יתלוננו שזה לא אמין. הבאתי לו תמונה של ברק והוא התאים לי את נקודת החן".

 

את התוצאה הסופית נוכל לראות כולנו מהשבוע הבא. בינתיים, צפו בסרט חלק מהשחקנים הראשיים שהוזמנו למעין טרום בכורה בתל אביב, וזאת בנפרד מהקרנה מיוחדת שקיים ספילברג עבור משפחות הנרצחים. את הידיעות על התנגדות חלקן לתוכני הסרט אגב, יש לקבל בהקשר הבא: את תפקידו של אחד הנרצחים, וינברג, מגלם בנו, השחקן גורי וינברג המתגורר בארצות הברית. תפקיד קטן אומנם, אך בהחלט משמעותי בהקשר הזה.

 

חלק מהשחקנים הישראלים כבר הביעו מורת רוח מחלקיהם שקוצצו בסרט. אלון אבוטבול, שסירב להתראיין לכתבה זו ("אין לי חוויות", אמר לכתבתנו בזעם), הביע תקשורתית את אכזבתו מכך שתפקידו קוצץ כמעט לחלוטין. "אני מזדהה עם אלון אבוטבול", אומרת רנה ורבין, עוד קורבן לקיצוצים המסכמת את החוויה כ"טראומטית". "אלון הרגיש שאפשר לקחת ניצב בשביל מה שיצא בסוף, וזה קשה. אני לא ראיתי את הסרט, אבל חברה שראתה בפריז אמרה לי שאני בקושי מופיעה בו. זו היתה לי חוויה שהתחילה בומבסטי ונהייתה קטנה יותר ויותר. אני אפילו לא יודעת אם אלך לבכורה, לשבת שלוש שעות בסרט בשביל פחות מדקה כשאני בהתחלה?".

 

אחד הסיפורים העצובים בהקשר זה הוא מז'אנר "הסנדלר הולך יחף". השחקן המוערך מוסקו אלקלעי, בעלה של המלהקת רודיקה, קוצץ לחלוטין מהסרט לאחר שצולם לתפקיד אביו של אריק באנה. הסיבה: הוא הוחלף על ידי שחקן גרמני, בגלל שאלקלעי נראה יהודי מדי מכדי לגלם מרגל במדינה ערבית. בהמשך הוחזרה הסצינה המקורית, אך לבסוף הוחלט לקצץ את הסצינה. "סטיבן התנצל על מה שקרה עם מוסקו באופן אישי", אומרת רודיקה, "אני מקווה שאולי יכללו אותו בגרסת הדי.וי.די".

 

מוסקו אלקלעי: "הרגשתי נורא בגלל שזאת פעם ראשונה בחיים שלי אחרי 58 שנה של מקצוע שזה קורה לי. זה היה כואב נורא. הרגשתי כמו תינוק שלא יודע להגיב. בהקרנה של הסרט ניגש אלי התסריטאי טוני קושנר ורצה לדבר איתי על הוצאת הסצינה, וביקשתי ממנו: "תעשה טובה, אבל אל תדבר על הסיפור איתי, בגלל שאני לא יודע איך להגיב ולא יודע מה לומר. ולמרות הכל, לעבוד עם ספילברג היה יוצא מן הכלל".

 

ורק יגאל נאור מתעקש להכניס את הכל לפרופורציות. "מצחיק אותי הפלאברה שעשו שחקנים מסוימים מהתפקידונים הקטנים שעשינו אצל ספילברג. אם מישהו בארץ היה מציע לי תפקיד בגודל כזה, הייתי זורק אותו מכל המדרגות. קצת פרופורציות. כולה שתים-שלוש דקות בסרט".