המשחק "האריה, המכשפה וארון הבגדים": חסר דימיון

The Chronicles of Narnia הוא משחק שמראה פוטנציאל, אבל רק חובבי סרט הקולנוע עליו הוא מבוסס יצליחו לסלוח לו על מגוון הפגמים שיש בו

הדבר היחיד כמעט שאני זוכר מהספר "האריה, המכשפה וארון הבגדים" עליו מבוסס סרט הקולנוע שעליו מבוסס המשחק שלנו, הוא שהוא היה ספר מרתק שהסעיר את דמיוני במחשבה שמאחורי ארון בגדים רגיל יכולה להסתתר ממלכה שלמה. צעיר, תמים וחדור אמונה ביצעתי חיפושים נרחבים בביתי, אך הממלכה היחידה שגיליתי מאחורי ארון הבגדים הייתה של נמלים קטנות ושחורות - וכך נהרס לו עוד חלום ילדות.

 

לעומת הספר, צר לי לבשר, המשחק שמבוסס על הסרט שיוצא לאקרנים בימים אלו הוא חסר דימיון כמעט לחלוטין. הוא לא הסעיר את מחשבותיי, ובוודאי שלא את דמיוני - וחוץ מהידיעה שלפחות מדובר במשחק קצר שום דבר בו לא באמת ריגש אותי.

 

העלילה, שעם הגעת הסרט לקולנוע אמורה להיות ידועה לכולם, מספרת על ארבעה ילדים - פיטר, סוזן, אדמונד ולוסי - בני משפחה אחת שנשלחים לאחד מכפרי אנגליה מאימת ההפצצות בלונדון של שנת 1940. שם, באחוזה המבודדת, הם מגלים ארון בגדים עתיק מלא במעילי פרווה.

 

לוסי, הילדה הצעירה, מתחבאת בארון ומגלה שבמקום דופן אחורית יש שם שער כניסה קסום לממלכה אחרת - נרניה. בהחלטה של רגע, נכנסים גם שאר הילדים לארון ומגיעים לנרניה שבה, כך מתברר, שולטת מלכת החורף המרושעת. עם בואם של הילדים מתחילים תושבי נרניה להרהר בנבואות האומרות שהגעתם של ארבעה בני אנוש לארצם מבשרת את גאולת הממלכה מידי המכשפה. אך כדי שזה יקרה צריכים הילדים להגיע לאסלן, האריה האדיר והחכם ששולט על כוחות האור, כדי שידריך אותם.

 

האריה, המכשפה וארון הלוחמים

 

The Chronicles of Narnia: The Lion, the Witch, and the Wardrobe (אלוקים אדירים, מה יש למפיצות המשחקים משמות ארוכים?) הוא קודם כל משחק בתר ושסף מגוף שלישי. את רוב רובו של המשחק נבלה בהריגת שלל יצורי אופל שלא עברו את בחינות הקבלה ל"שר הטבעות": מינוטאורים, גמדים, ענקים וסתם מכוערים. ובדיוק כמו בסרט, כל זאת ללא טיפה אחת של דם, חס וחלילה.

 

המשחק מתחיל עם הפצצה על הבית בו שהינו. כדי לשרוד היה עלי להוביל את הילדים מהבית המופצץ אל המקלט שבחצר. באופן קבוע, השליטה שלנו היא רק על ילד אחד כאשר השאר רצים אחריו. בכל עת ניתן להחליף את השליטה לילד אחר. למה להחליף? מכיוון שלכל ילד יש יכולות מיוחדות.

לוסי, לדוגמה, יכולה לרפא את כל אחיה ברגע אחד, פיטר מסוגל להזיז עצמים כבדים, וסוזן היא היחידה שיודעת לירות בחץ וקשת. ממש Commandos לייט.

 

מרכיב חשוב נוסך הוא האינטראקציה בין הילדים. כל זוג ילדים יכול לבצע ביחד מהלך משותף, כמו הרמת לוסי על כתפי פיטר כדי שתספק לו מגן קסום, או שילוב בין פיטר לאדמונד כדי לבצע מחול חרבות מהיר. את היכולות המיוחדות הללו נצטרך לקנות בעזרת מטבעות שנמצא בכל מקום בשלבים השונים. יכולות מיוחדות? אחלה. מטבעות מרחפים שצריך לאסוף? ממש לא.

 

שתי דקות בתוך המשחק וכבר קשה היה להתעלם משתי בעיות חמורות. תוך כדי שאני מוביל את הילדים בבית הבוער, שמתי לב שזוית המצלמה הקבועה גורמת לחלק מהמכשולים להיות קשים שלא לצורך.

 

האם אני באמת חייב לרדת במדרגות ולראות את מה שמאחורי בלבד? כמו כן, לפעמים הדמויות מוסתרות על-ידי דמויות אחרות - בעיקר במהלך קרבות עם ענקים - ובמשך שניות ארוכות אני מוצא את עצמי לוחץ על מקש הפעולה בלי לדעת אם אני בכלל בכיוון הנכון.

 

בעיה חמורה נוספת קשורה לשליטה על הדמות. השליטה, הן בגיימפד והן במקלדת, קופצנית מדי, ולחיצה קלה מזיזה את הדמות יותר מדי לטעמי. ואני לא רוצה בכלל להזכיר את הבדיחה שנקראת "שליטה בעזרת העכבר". גם בתפריטי המשחק לא הושקעה מחשבה. דברים בסיסיים כמו סמן עכבר לא הוכנסו, והשימוש במקשי המקלדת מייגע שלא לצורך. ואגב, מישהו יכול להסביר לי למה צריך ללחוץ על F1 במסך הפתיחה של המשחק? מה זה פה, אמולטור? (התשובה: כן, אלא מה חשבתם?).

 

האריה המכשפה וארון הטיפשים

 

שלב רדף שלב ותוך שעות בודדות כבר מצאתי את עצמי בעיצומם של קרבות ענק. הכוונה בענק היא לכך שברקע צעדו מאות חיילים, כי באזור הקרב עצמו (משטח מוגבה מהשאר, בדרך כלל) נמצאו רק תריסר אויבים לכל היותר. מכיוון שרוב הקרבות נערכים בזירות סגורות וקטנות יחסית - מדפי סלע או קרחות יער - היצורים מגיעים בגלים בלתי נגמרים שנפסקים רק אחרי שמילאנו איזו מטלה מופרכת כמו הבערת מחסום קוצים או הבסת "בוס" כלשהו.

 

למרות העדיפות המספרית הברורה, קשה לומר ש-Narnia הוא משחק שדורש מאמץ מיוחד. האויבים מתנהגים בדיוק כמו שהם נראים, הווה-אומר בטמטום מוחלט וחסרים כל התנהגות טקטית מינימלית. בנוסף, יש להם מן נוהג מוזר לתקוף רק את הילד שבשליטתי, כך שגם אם נשאר לפיטר רק אחוז אחד של חיים והעברתי את השליטה לילד אחר, אני יכול להיות בטוח שלא יקרה לבחור כלום כל עוד לא אחזור לשלוט עליו.

 

מה שכן מקשה על הלחימה היא מערכת הקרב הבסיסית והלא נוחה לשימוש. אבחות חרב רבות ששיספו *דרך* האויבים לא הורידו להם אף לא נקודת חיים אחת. ביצוע מהלך שכולל שילוב בין שני ילדים באמצע הקרב נדון לכישלון כמעט ודאי, בגלל הקושי להשאיר אותם אחד ליד השני מספיק זמן.

 

ולבסוף - המונוטוניות: תאמינו או לא, אבל נדמה לי שהצלחתי לנמנם תוך כדי לחימה בלתי פוסקת. רגע אחד מעכתי כפתור פעולה במהירות ובמשנהו בהיתי במסך וניסיתי להבין איפה אני נמצא ומה הדמויות שמרצדות מולי. והקטע הוא שלמרות הנמנום לא הפסדתי את השלב, פשוט המשכתי לתקתק על מקש האקשן. מה לא עושים בשביל העבודה...

 

האריה, המכשפה וארון הסרטים

 

מה שמציל במעט את המצב זו הגרפיקה והסאונד של Narnia. הגרפיקה אולי לא תקטוף פרסים על יכולות מיוחדות, אבל היא בהחלט משביעת רצון,

עם רזולוציות גבוהות, אנימציות לא רעות ושלבים עם מראה מגוון. שילוב אמיתי של קטעים מהסרט בכל שלב, כשקטעים רבים נלקחים ישירות מסרט הקולנוע ולא משוחזרים במנוע המשחק, תרם המון לאווירה ולהזדהות עם הדמויות. גם נעימות הרקע הפומפוזיות נלקחו ישירות מהסרט והוסיפו להרגשה הכללית.

 

אילולי אורך החיים הקצר של המשחק אולי הייתי נותן לו מעל שבעים, אבל זמן משחק של שני ערבים (או ערב אחד ארוך) בלבד הוא פשוט מעט מדי בשביל משחק שנמכר במחיר מלא. וללא אפשרות מולטיפלייר חוץ מחזרה על השלבים עם חבר, או מציאת כל המטבעות בכל שלב - שניהם לא מפתים במיוחד - קשה לראות מה אפשר עוד לעשות אחרי שמסיימים.

 

במידה מסוימת מפתחי המשחק צדקו בכך שקיצרו את המשחק מכיוון ששיטת הקרב הפשטנית הייתה הופכת לבלתי נסבלת לאחר יותר מכמה שעות בודדות. אבל הפיתרון לא צריך להיות משחק קצר אלא העמקת מנגנון הקרב והפיכתו למהנה יותר.

 

Narnia הוא משחק שחובבי הסרט עליו הוא מבוסס הם היחידים שעשויים למצוא אותו לטעמם. הוא משחזר את העלילה ונותן לנו ליהנות מרגעי השיא שלה, ועושה עבודה טובה מבחינה זו. לעומתם, מי שמחפש משחק Hack-n`-Slash ראוי ימצא את Narnia דל מדי וחסר עומק אמיתי. ואם אתם מאלה שמחפשים שער כניסה לעולם של נרניה, האופציה הטובה והכייפית ביותר הייתה ונשארה - קריאת הספר המקורי. 

 

הכתבה התפרסמה במקור באתר vgames.co.il