סלט בלי טעם
"חיכית לך", אלבומו החדש של פבלו רוזנברג, מנסה לפנות לקהל רחב מדי - ולא מצליח לייצר עניין
רונן צומר
פורסם: 16.01.06, 10:43
נסו לדמיין את אוזי אוזבורן עוזב את הרוק הכבד ועובר לשיר פופ-מזרחי-ספרדי. מישהו ייקח אותו ברצינות? מישהו יעכל אותו בסגנונו החדש?
זאת בדיוק הבעיה של פבלו רוזנברג. את "סטלה מאריס", להקת הרוק הכבד העברית הראשונה, הוא עזב לפני עשור, אבל כמו שבלק סאבאת' תמשיך לרדוף את אוזי, כך גם סטלה תמשיך לרדוף את פבלו באשר הוא, והציבור תמיד יחפש אצלו את הרוק הכבד ממנו צמח.
באלבומו הרביעי ממשיך פבלו להתרחק ממקורות הרוק הכבד, ומי שיחפש אותם מוטב שיתרחק מ"חיכיתי לך", פבלו השאיר את הרוק הרחק מאחוריו. חמש שנים עבד פבלו על האלבום, במהלכם הוא עזב את "הליקון" בתקווה ליצר יותר אמת מוזיקלית, אך למרות המאמצים, נדמה כי "חיכיתי לך" הוא בעיקר מוצר תעשייתי.
השפעתו של יעקב למאי, מפיק ידוע מתחום השירה הים תיכונית, ניכרת כמעט בכל האלבום, החל מהמקצבים המזרחיים, דרך השילוב של הדרבוקות ועד לליריקה של שפת רחוב כמו ב"שפוט שלך".
שיר הנושא "חיכית לך" הפותח את האלבום הוא רק הראשון מתוך סדרה של בלדות קיטשיות שאפשר למצוא פה. בהמשך נשמע כי פבלו מנסה לקפוץ על העגלה של דויד ברוזה עם שירי אמצע הדרך בסגנון לטיני ("עננים", "מלדיטה לונה") הנובעים מעברו הארגנטינאי.
במקום לנסות ליצור אותנטיות מוזיקלית, נשמע שפבלו ניסה ליצור קולאז' של להיטים ע"י התחנפות לחתך אוכלוסיה רחב במיוחד ויצירת אלבום שסדר השירים בו נשמע כמו רשימה של מפלגה הרצה לכנסת. "אין פה אף אחד" משוריין ליוצאי השכונות, "אל תדאגי לי אמא" פונה לקולות החיילים ו"2000 שנה" שמור לקהל המסורתי המאמין, כאשר בין לבין נבחרו שירי פופ המיצגים את חובבי הז'אנר המזרחי-לטיני (בהנחה שיש כזה).
חוסר היציבות הז'אנרית מבלבל את כוונת המשורר ולא מספיק בשביל להחזיק מעבר לאופנה בת חלוף. פבלו הוא רומנטיקן לירי ויש לו רצון ויכולת להצליח, אבל חסר לו פלפל ודרייב שיניעו את האלבום למקומות חדשים וייקחו אותו מעבר לבנאליות המוזיקלית-ישראלית המוכרת.