גדר ההפרדה בין סקס לרגש

דיברנו שעתיים בטלפון עוד לפני שנפגשנו, סקס בפגישה הראשונה, אמרתי לו שאני מתחיל להרגיש כלפיו דברים אחרי שבוע וחצי, והדבקתי לו כינוי חיבה. אז מה הבעיה שלי?

כבר שבועיים אני יוצא עם דותן. הוא הגיח לחיי מאתר היכרויות. כן, כן. זה שתמיד נשבעתי שאין מצב שיביא אותי לאיזושהי התחלה של משהו שיכול להיראות כמו מערכת יחסים.

 

עד היום כבר עברתי איתו על כל החוקים האפשריים שהצבתי לעצמי בהתחלות עם בנים חתיכים. דיברנו שעתיים בטלפון עוד לפני שנפגשנו, סקס בפגישה הראשונה, אמרתי לו שאני מתחיל להרגיש כלפיו דברים אחרי שבוע וחצי, וכבר יש לי כינוי חיבה אליו ("דוטי"). בקיצור - יישום מלא של כל הדיעות הקדומות על מערכות יחסים הומוסקסואליות: שבועיים שווים באירועים שלהם לשנתיים.

 

רגע לפני שהתחלנו לישון זה אצל זה ובכך "למסד את הזוגיות" החלטתי לעצור את זה. זה נראה לי מגוחך, "לקפוץ" לתוך מערכת יחסים מאולתרת ולמסד אותה בצורה כזאת שטחית. לכן ביקשתי מדוטי שיעזור לי להאט את הקצב.

עצם העובדה שרציתי להאט את הקצב עוררה בי שאלות: מדוע לא בא לי להיות איתו כל הזמן? איך זה יכול להיות שככל שאני לא איתו ככה אני יותר מתרגל לרעיון שהוא בעצם לא מתאים לי? וכשאני איתו הוא נראה לי הבחור הכי מקסים בעולם? ומעל הכל מרחפת לה השאלה הכי בנאלית: האם אני באמת מוכן לקשר?

 

עברו קצת יותר משנה ושבעה חודשים מאז שנפרדתי מהחבר הקודם שלי, ולמרות שרק באחרונה התחלתי ממש ליהנות מחיי הרווקות, הפגישה עם דוטי גרמה לי באמת לעצור ולנסות להבין מה קורה לי. בעוד הלב שלי נמשך ישירות לכל ההוויה של הבחור הזה כמו פרפר לאש, אני מגלה שיש דברים שממש עוצרים אותי מלהגיע למצב שאני מתאהב בו עד כלות לבי ונשמתי ומתמכר לכל רגע איתו, כמו שהיה לי בהתחלה עם האקס שלי, שאפשר כבר לכנות אותו "מיתולוגי". אותה תחושת התאהבות קשה שבשיאה בא לנו לעבור לגור איתו, או לשים טבעת, או לעשות איזה מהלך אימפולסיבי שיגרום לנו להרגיש שהוא הולך להיות שלנו כל החיים.

 

העיניים הירוקות שלו בכל פעם עמוקות יותר

 

כשדוטי מדבר איתי ואפילו מספר לי סתם שטות שקרתה לו היום בעבודה, אני מרגיש מוכה קסם. העוויות הקטנות האלה של הפנים שלו כשהוא מדבר פשוט עושות לי את זה. הלך המחשבה שלו והדברים שהוא אומר לי בשיחות שלנו גורמות לי להבין שהוא באמת מבין אותי ומקבל אותי כמו שאני ולא רוצה לשנות אותי. בכל פעם שאני רואה אותו הוא נראה לי יותר ויותר יפה מהפעם הקודמת. העיניים הירוקות שלו בכל פעם עמוקות יותר, והקמטים הקטנים שבצידי העיניים שלו כשהוא מחייך אלי נעשים חדים יותר. אני מרגיש שאני רוצה פשוט לחבק אותו ולספר לו שהוא מוצא חן בעיני מאוד, ואז אנחנו מגיעים למיטה.

 

ברגע שהבגדים יורדים ממנו, לא עובר זמן רב עד שאני מרגיש שאני לא לגמרי נמשך אליו פיזית, והייתי מעדיף סתם להתכרבל איתו מאשר ממש להזדיין. לא עובר זמן רב ואני הופך להיות חסר סבלנות, וניצני ה"אני צריך להיות לבד כרגע" מתחילים לבצבץ. מאותו רגע הסקס נהיה משהו שטחי ומכאני, ואני לא ממש נהנה ממנו. אני נשבע לעצמי שזאת הפעם האחרונה שאנחנו שוכבים, אבל אז אנחנו מתלבשים ואני מתאהב בו מחדש.

 

זה לא שיש לי בעיה עם סקס, להיפך. אני עושה סקס והרבה. מאז שנפרדתי מהמיתולוגי עברתי שינוי משמעותי ביחס שלי כלפי הגוף שלי. אני אוהב את הגוף שלי ואני אוהב שאנשים אחרים אוהבים אותו גם כן. זה נעים לי, ולעיתים נראה שאני ממש מכור לסקס. אבל משום מה, מאז המיתולוגיה, סקס ואהבה לא מסוגלים לחיות זה עם זה אצלי, בשלום. פעם היה ביניהם מתווך, שהוא האקס המיתולוגי, אבל כנראה שמאז שהוא עזב הסתיימו שיחות השלום.

 

גדר ההפרדה בין הסקס לרגש כיום בנויה בצורה כזאת שלא אוכל להיפגע מסקס מזדמן וחס וחלילה "להתאהב" בבן אדם שאני שוכב איתו. אני מבין שאין סיכוי שזה יקרה, וכל תוית אופי שהדבקתי לכל אחד מהסטוצים שלי נראית לי כיצירת דמיוני הפרוע. זאת הסיבה שאני מסוגל להפנות גב לכל אחד מהסטוצים שלי, גם אם הוא באמת מוצא חן בעיניי והייתי רוצה לראות אותו שוב. בדרך כלל אני מצפה שזה יגיע ממנו, וברוב המקרים זה לא קורה.

 

משהו לא זורם בינינו, וזה כנראה אני

 

מצד שני, ברגע שמישהו ממש מוצא חן בעיניי, שאני מספיק להכיר אותו לפני שאני נכנס איתו למיטה ומתחיל לאהוב את מה שאני מכיר, מיד ה"חסרון" בא לידי ביטוי בסקס. משהו לא זורם בינינו, וזה כנראה אני. פתאום לא בא לי.

בקיצור: גדר ההפרדה באה להבטיח ששום דבר לא יהיה מושלם, ושבעצם לכאורה אי אפשר ליהנות משני העולמות, ולצערי דווקא לגדר ההפרדה הזאת אין צו הריסה מבית דין בהאג. אני צריך להרוס אותה בעצמי, וזה לא קל - כי אני לא יודע איך בכלל ניגשים אליה.

 

למה אני לא מצליח ליהנות משני העולמות גם יחד עם אותו אדם?

יכול להיות שאני מפחד מאינטימיות. ספרי פסיכולוגיה מראים שזו בעיה שכיחה אחרי מערכת יחסים רצינית ראשונה שהסתיימה. אני מפחד להיקשר למישהו שאני יודע שבסוף זה ממילא יגמר, גם אם נראה לי שלא (בדיוק כמו שזה היה במיתולוגיה הפרטית שלי, עם האקס). יכול מאוד להיות שאני עדיין באמת נהנה מסקס חסר מעצורים, ומעצור כמו "בן זוג" לא מתאים לי כרגע. לפעמים נראה לי שאולי אני לא עושה את הבחירה הנכונה של בן הזוג, אפילו שהוא ממש מוצא חן בעיני. או אולי פשוט באמת יש לי בעיה עם אנשים רזים, אז זה בעצם אומר שאני צריך להיפרד מדוטי ולחפש מישהו כמוהו, רק שימשוך אותי מינית יותר... אבל אולי אני לא נמשך אליו בגלל שאני מרגיש אשמה שאם הייתי נמשך אליו הכל היה מושלם?

 

אני לא יודע איך לענות על השאלות האלה, ולכן בינתיים בחרתי להמשיך להיות בקשר עם דוטי ולראות מה יקרה. אני מניח שאני בקרוב אכריע לכאן או לכאן, ובינתיים אני אמשיך ליהנות מהקסם שהאיש הזה משרה עליי, וליהנות מעצם העובדה שהוא בחיים שלי. אני מרגיש שבשבועיים שאנחנו מכירים הוא כבר הצליח ללמד אותי דבר או שניים על החיים, בעיקר על חברויות.