מסעדת OM - חסרה שלמות פנימית

למרות שמה, במסעדת OM כנראה לא שיננו מספיק את המנטרה שאמורה להסיר מכשולים ולהביא לשלמות פנימית וכך, העסקית נעה בין נפילה כואבת במנות הראשונות לבין איכות בינונית עד טובה ביתר המנות

אמיר קמינר פורסם: 24.01.06, 11:03

בעת האחרונה מזדמזם סביבי יותר ויותר הצליל "אום", המושמע על-ידי מקורביי מתרגלי היוגה, שמספרם מתעצם. אנשים בעלי קריירה מפוארת, ממרצה לספרות ועד כוהנת לייף סטייל, דבקים לפתע ב"יוגי סטייל" ומשמשים מורים ליוגה במקביל למשרותיהם הרמות. וכך כולם נהיו גמישים ורגועים, ואפילו ניסו לשכנע אותי להצטרף לטרנד הרוחני. לטענתם, שינון ה"אום" מסיר מכשולים ומעורר כוחות של התחדשות ושמחה.

 

אבל הם יכולים להמהם באוזני "אום" (המייצג את ארבעת מצבי התודעה האפשריים, מסמל בסנסקריט את כל האפשרי, ומכיל את כל העולמות וצליליהם) כמה שהם רוצים. נכון שאלה דברים חיוניים, אבל המדור העצל לא מתכוון להיכנע, להתיישב על המזרן ולכופף את כל איבריו - למרות שיש דמיון מסוים בינו לבין בודהא. אין מצב שלעת זיקנה אהפוך לנערת גומי.

 

במקביל לצליל ה"אום" התחיל להזדמזם באזז סביב המסעדה "OM" שבהוד-השרון, כולל קולגה אחד שכתב שיר הלל (בדיעבד מופרז). לאור זאת, כשחברתי הנסיכה הלונדונית הקסומה א', מלכת המדיטציה, קפצה לביקור, החלטתי שהיא הפרטנרית הראויה למסע הרוחני-קולינרי, כשבעלה ג', איש העסקים המסוקס, מתפקד כנהג. וכך, בעוד ג' מתמרן בדרכים ומשתדל לא לתעות אחרי צומת מורשה ולהגיע לשטחים, היא נאמה באוזני על שבחי ההרפיה: "גיליתי אותה בהריון הראשון שלי. מנהל גלריה חובב גברים אמר לי שאני חייבת לעשות יוגה, אבל חשבתי שזה משעמם ומאוד לא קולי. בסוף השתכנעתי, ואני לא יכולה בלי. זה מעניק לי בהירות ופרספקטיבה, איזון ושלווה פנימית".

 

אחרי מינימום התברברויות, תוך כדי הסתייעות טלפונית באנשי המסעדה, הגענו למרכז מסחרי דהוי ומרופט. בהשוואה אליו, החלל האסתטי והמעוצב של "OM" הוא סוג של נווה מדבר, המשרת את תושבי המרחב ונתיני גופים אנינים, מ"יס" ועד אמדוקס. למקום אחראית השפית איילת אור, בוגרת "לחם ארז" ובעלת קייטרינג, שמנסה לשלב גורמה וים-תיכוניות וליצור מקום "שהרגש הוא התבלין הדומיננטי בו".

 

אור מציעה כעת תפריט עסקי חדש (מנה ראשו נה, עיקרית ושתייה קלה), הכולל שלושה אגפים. המנות הראשונות משותפות לכולם. מרק היום, במקרה שלנו מרק ארטישוק ירושלמי, היה תפל, אנמי ובעל צבע מרתיע, ולמען ההגינות אגלה שאחרי כף או שתיים ויתרנו עליו, גם בגלל שהשורש עלול לגרום לכאבי בטן איומים. הסלט הירוק השתכשך ברוטב וינגרט יעיל, אך כמעט טבע מרוב הצפה. הכבד הקצוץ הגס, שתובל בצלפים, פטרוזיליה וביצה קשה ונח על ברו - סקטה חמה, הומלח, למרבה היגון, בצורה מחרבת הנאה. ג' דווקא אהב את האופי הכפרי והמחוספס שלו, שלא הזכיר את גירסת החגים האשכנזית. ויש גם מנה משתנה - פולנטה מאכזבת בטעמה ובמרקמה (הלונדונים היו מזועזעים, ואחסוך מכם את הדיווח על הפרצופים הסולדים).

 

אחרי ההתרסקות בראשונות, כבר חששנו מהעיקריות. מזל שהמצב השתפר. ממסלול ה-44 שקל ליקטנו המבורגר בקר, שהיה מושקע והוגש עם איולי חזרת לבנה וירקות טריים ומלפפונים חמוצים. המדור גרס שלמרות ההשקעה, מדובר בהמבורגר סביר בלבד, וחבל שהוא לא היה טחון מספיק, קצת יבש, וגם תובל יתר על המידה. תפוחי האדמה השחמחמים היו פריכים למחצה. ממסלול ה-54 שקל דגמנו את קציצות הכבד של פאני - קציצות פיקנטיות שרבצו על פירה תפוחי אדמה שגרתי ולוו בלפת מרירה. ג' אהב את המאכל הביתי, וגם החתום מעלה נהנה, אך עם הסתייגות: החריפות האפילה על העדינות של הכבד, והקציצות היו דחוסות מדי וחסרה להן אווריריות.

 

ג', שהגיע היישר מספארי בדרום אפריקה ולא הפסיק להתפעל מהברביקיו המקומי, התנפל כיאה לאריה מורעב על סטייק הסינטה, הכלול במסלול הכי יקר (76 שקל). "אחלה סטייק, עשוי כמו שצריך", השתפך חובב הבשרים, "חתיכה נאה ואיכותית במידות הנכונות". הבטטה האפויה המתקתקה והסקסית היוותה תוספת הולמת. א', כיאה לנערת יוגה דקיקה, פיתחה סוג של צמחונות ולכן הלכה על קדירת פירות הים (סרטנים, מולים, שרימפס וקלמרי) שהוקפצו בחלב קוקוס, בוטנים, בצל ירוק, נענע, כוסברה וקארי. "זאת המנה היחידה במסעדה שמחברת אותי לפילוסופיה ההודית", הכריזה. "הקערה מאוד נדיבה, ורוטב הקארי בהחלט טוב. פירות הים בסדר, אבל לא מהאיכות הכי גבוהה - ניכר שהם לא נישלו בזה הרגע מהמעמקים".

 

במקרה של "OM" רצוי לבדוק את הקינוח העסקי (עליו תיאלצו לשלם תוספת), לאור העובדה שהמקום מתפאר בדיזרטים שלו, ואף נוהג לאפות עוגות ומאפים. המלצר האפקטיבי התעקש: "אתם חייבים לטעום מהגבינאש שוקולאש עם גנאש, שהוא פשוט אלוהי" (כן, זה נשמע כמו סוג של ג'יבריש), ובתרגום לעברית: עוגת גבינה עם נגיעות שוקולד (22 שקל). אלוהי זה בוודאי לא היה, אבל זה היה בהחלט חביב. וזה מסמל בדיוק את התחושה שלי מ "OM" - יש פוטנציאל, יש הישגים, אבל קיים פער בין הציפיות למציאות, ואין עדיין אותם איזון, שלמות והרמוניה, שמושגים כנראה באמצעות יוגה ושינון המנטרה "אום".