עוד בימים שהייתי עורך PC Magazine, לא הענקנו את בחירת העורך לתוכנות שהשתמשו בהגנה מפני העתקה. האם בכך עודדנו אנשים לגנוב תוכנות? האם רצינו שמפתחי תוכנה יפשטו רגל? לא.
האמת היא שהמתכנתים שתכננו את ההגנה מפני העתקה לא עשו עבודה טובה מספיק, שתאפשר התקנה קלה וגיבוי קל. הם אפילו לא הצליחו להגן על התוכנה מפני משתמש נחוש. כל מה שהם עשו היה להטריד את המשתמשים. זה היה מקרה קלאסי של מנעול שמשאיר בחוץ את האנשים הישרים.
זמנים השתנו, וכעת המתכנתים מתוחכמים קצת יותר. כולנו רגילים להקיש מספרים סידוריים, ולהתחבר לאתרי אינטרנט כדי לקבל קוד משתמש בדואר אלקטרוני לאחר זיהוי. חלק מיצרני התוכנה נזהרים יותר מדי, באופן שניתן להסבירו רק כפרנויה.
בסוף השבוע האחרון ניסיתי לבחון את Notion – תוכנת הלחנה והפקה מוזיקלית בעלת מראה מבטיח. רציתי ליצור פרויקט מוזיקה פשוט (מנגינה, אקורדים, מילים) לשיר שכתבתי. תיארתי לעצמי שזו תהיה בחינה הוגנת לפשטות של Notion.
פלאג שלא עובד
Notion הגיעה בקופסה מרשימה, ובתוכה פלאג USB, משהו שלא ראיתי מעולם בתוכנות מוזיקה. אני משתמש בתוכנות מוזיקה רציניות, וכולן מבקשות רק מספר רשיון. פלאג iLok (זה שמו) היה גדול יחסית, אבל הבעיה האמיתית היתה שהוא אפילו לא עבד. קיבלתי את ההודעה המשמחת שנשארו 0 ימי שימוש עד פקיעת הרשיון.
ההוראות לחידוש הרשיון לא הובילו אותי לשום מקום, והתמיכה הטכנית לא עובדת בסוף השבוע. ממתי מוזיקאים עובדים לפי שעות משרד רגילות?
אם זה לא מספיק, התוכנה ביקשה license card, כנראה פריט חומרה נוסף, שלא היה ברשותי. המספר הסידורי לא שכנע אותה לפעול. היא הציגה לי מסך מאתגר עם 60 מילים בנות ארבע אותיות, אבל לא נתנה לי שום רמז מה היא מצפה שאעשה. ניסיתי לנחש, אבל ללא הועיל.
בינתיים הגיע יום ראשון. כדי לקדם את ענייני השיר - פתחתי את העותק החוקי של Cakewalk Sonar שנמצא ברשותי, ויצקתי לתוכו את המנגינה, המילים והאקורדים.
פג הרישיון
מחיר Sonar דומה לזה של Notion (כמעט 1,000 דולר), אבל את Sonar אני יכול להעביר למחשב אחר שברשותי, וכל שעלי לעשות זה להזין את המספר הסידורי לשדה המתאים.
ביום שני בבוקר התקשרתי לתמיכה הטכנית של Notion וגיליתי שפלאג ה-USB iLok צורף לעותקים שהופצו שלא למכירה, ותאריך פקיעת הרשיון נקבע מראש על פי לוח שנה, ולא בהתאם לתקופת שימוש בפועל. עוד פרנויה, כנראה.
הדבר הגרוע באמת הוא שלא היתה לתמיכה הטכנית אפשרות לעזור לי עם מילות הצופן. לא הסבר בדואר אלקטרוני, לא קובץ EXE שיכול לפתוח את התוכנה לשימוש, כלום. הם הציעו לשלוח לי פלאג עם תאריך שלא פקע. לא נותר לי אלא לשבת ולחכות.
הגנה מפני העתקה אינה זהה לניהול זכויות דיגיטליות, אולם הן נשמות תאומות. יתכן שיום אחד נביט לאחור, אל הימים שלפני Digital Millennium Copyrights Act, כאל ימי החסד של המדיה הידידותית. אם רכשתם יצירה למדיום אחד, יכולתם להעביר אותה לשימושכם למדיום אחר.
חברות תקליטים מנסות למכור את אותו תוכן במגוון הגדול ביותר של פורמטים. קל לפרוץ את המנעול, אבל אני עלול לשלם קנס, או אפילו למצוא את עצמי בכלא, אם אספר לכם איך. עד כדי כך דרקוניות התקנות של החוק.
פרנויה או רווח
מה עמד בבסיס החוק, פרנויה או רווח? אם זו פרנויה, כדאי להתגבר עליה כמה שיותר מהר, משום שמנגנוני ניהול זכויות הם בסך הכל מטרד, ולא מחסום אמיתי בפני מי שרוצה להעביר מוזיקה ממדיום למדיום. אולי בעצם הם קיוו שאנחנו נקנה את אותו אלבום פעמיים: פעם אחת בשביל הסטריאו בסלון, ופעם נוספת עבור הנגן הנייד.
יתכן שהתשובה אינה אף אחת משתי האפשרויות הללו. אולי תקליטורים עם הגנה מפני העתקה הם רק ההתחלה למה שעתיד לקרות כשתוכן HDTV יהיה נפוץ יותר.
יהיו לנו מקליטי וידאו דיגיטליים להקלטת HD, אבל חברות הכבלים או בעלי הזכויות יוכלו למנוע מאתנו להקליט תכנים מסוימים. יתכן שנוכל להסיט את זמן התוכניות - אבל לא באבחנה מלאה. כלומר, נשלם על תוכן HD, אבל נצפה בתוכן VHS. אהה כן, תמיד נוכל לקנות HD DVD של אותה תוכנית, כשהוא ייצא לשוק.