בלי בורקס ורבע עוף - חתונה יפנית מסורתית

איריס ז'ורלט מצליחה לארגן לעצמה הזמנה לחתונה יפנית מסורתית, מספרת על שלושת הטקסים השונים ומסבירה למה נהוג לאכול אורז אדום ודניס בחתונה

"קוגה סאן, העובד שלי, מתחתן ואני מוזמן לחתונה", הודיע לי הבלגי בפרצוף של חתול שזה עתה סיים ללקק את השמנת. מה? לחתונה יפנית אמיתית?, נתקפתי חנק קל, גם אני רוצה!.

 

"סורי", אמר לי אלוף נעורי ללא שמץ של צער על פרצופו, "את לא מוזמנת". מה אתה אומר? השחזתי ציפורניים, נראה לך שאני אותר על כזו הזדמנות פז?

 

חיכיתי בסבלנות כמו צייד האורב לטרפו וכשפגשתי באירוע חברתי את החתן המאושר בירכתי אותו בלבביות יתר. "אני כל כך אשמח אם תבואי", הפטיר

קוגה סאן בלית ברירה, בעוד הבלגי מחוויר לצידי. אני לא אפסיד את החתונה שלך בשום הון שבעולם, חייכתי אליו חיוך השמור רק לזוכים בטקס האוסקר.

 

מדובר על יום שלם שכולל 3 אירועים והבלגי, בתור הממונה של החתן, קיבל הזמנה לכולם, ובחלקו נפל הכבוד הגדול מכולם - לשאת נאום ולברך את הכלה והחתן. "החברה היפנית מאוד היררכית ומוקירה את נושא הסמכות ועל כן הממונה שלך מקבל את הכבוד הגדול מכולם", מסביר לי הבלגי שהתבקש לברך על הקאמפאי (לחיים) לכבוד החתן והכלה.

 

אחרי כל ההכנות הגענו נרגשים לגמרי לארוע הראשון: טקס חתונה מסורתי בנוסח שינטו. אגב, זה שהזוג המאושר בחר בטקס שינטו אינו מעיד דבר על דתם אלא על כך ששינטו הוא הטקס המועדף עליהם. פתיחה דרמטית של דלתות האולם וצלילי חליל יפני מבשרים על תחילת הטקס, החתן והכלה,מופיעים בפתח האולם, שניהם בבגדים מסורתיים משתחווים עמוקות ופוסעים פנימה באיטיות. הכלה עוטה קימונו לבן וראשה מכוסה במין שמיכה לבנה ומתחת יש לה קסדה שחורה (די מפחידה, אני חייבת לציין) שמתגלה כפיאה מאוחר יותר.

 

כומר השינטו על צוות הבידור שלו (כ-4 אסיסטנטים חלקם נגני חליל) פוצח בטקס. הוא קורא לקאמי (אל שינטו) ומקים את הקהל (ואנחנו ביניהם) כל כמה זמן. אנחנו קמים יושבים וקדים מדי פעם ובאופן כללי משתדלים לעשות כמה שפחות פדיחות, בהיותנו הגאיג'ינים (הזרים) היחידים בחדר.

 

עכשיו הכומר משקה את הזוג הכמעט טרי בסאקה (מזכיר לכם משהו?) וחברת צוות הבידור משקה את האורחים המכובדים. ליושבים ביציע לא מגיע סאקה. הטקס נגמר והזוג הטרי פוסע מעדנות החוצה. אנחנו עוברים לארוע השני - הארוחה.

רק לאורחי הכבוד. מזיגת סאקה                               (צילום: איריס ז'ורלט)  

התפריט היום מערבי ("יפני זה יותר יקר", סחה לי בשקט השכנה שלי לשולחן) אבל ישנם מוטיבים יפניים המביאים מזל לזוג הצעיר כמו למשל דג המד-טאי (דג ממשפחת הדניס, Sea bream באנגלית) שכלול בתפריט. השכנה שלי מסבירה כי שם הדג רומז על המילה mede-tai, שמשמעה אושר ביפנית. גם במתאבנים ישנם אלמנטים יפנים: פואה גרה עטוף באצת קומבו. השכנה שוב נחלצת לעזרה ומסבירה כי הקומבו נמצאת בתפריט מאחר והמילה Yoro-kobu, משמעה גם כן אושר.

 

שכנתי לשולחן מסבירה גם שנהוג לאכול בחתונות אורז בצבע אדום המסמל מזל (ממש כמו אצל הסינים) ולכן אוכלים אורז ש'נצבע' באדום על ידי פולי אזוקי (שעועית יפנית מתוקה).

 

אנחנו מתחילים לבלוס כשברקע נישאת שרשרת נאומי ברכה שלא היתה מביישת את כנס הרצליה: מהמורה של החתן באוניברסיטה דרך חברתה הטובה של הכלה

וכלה בבלגי שלי שמרים כוסית שמפניה כמנהג המקום וקורא 'קמפאי' (לחיים) בקול גדול. השף של המלון מגיע למיקרופון ומקריא לנו באריכות את כל התפריט. החתן והכלה יושבים על הבמה כאשר זרקור מאיר אותם היטב, ומשתחווים אל עבר הנואמים מדי פעם. בשלב זה הכלה נראית במצב קטטוני.

 

כטוב עלינו ליבנו באוכל מסבירים לנו השכנים לשולחן (אנחנו עדיין הגאיג'ינים היחידים ברדיוס של 100 מטר) שאקט חיתוך עוגת החתונה על ידי בני הזוג הוא שיא הארוחה מאחר וזוהי הפעולה הראשונה שהזוג מבצע ביחד כזוג נשוי. כיון שכך, הזרקור מוסט אל עבר אזור העוגה וכל החברות של הכלה מגיעות במרוצה עם המצלמות והטלפונים הניידים המשוכללים ומנציחות את האירוע כשהן פוצחות בסדרת צילומי שטח. אני עטה על החתן בסדרת צילומי שטח משלי: איך חיי הנישואין? אני מתעניינת, "עד עכשיו בסדר" הוא מחייך.

 

עם תום הטקס הם נעלמים וחוזרים לאחר מספר דקות: היא ללא הקסדה ועם הצבע שחזר לפנים עוטה שמלת כלה בנוסח מערבי והוא בחליפה שחורה עם פפיון. עכשיו הם נושאים לפיד יחדיו ועוברים בכל שולחן ומדליקים את הנרות

שעליו. במקביל עוברת משלחת של ההורים והאחים בין השולחנות ועושה הכרות עם האורחים. אני קדה קידה עמוקה כמתבקש ומפטפטת עם אמו של החתן על השלג היורד בחוץ.

 

הטקס נחתם בהגשת זרי פרחים על ידי כל אחד מבני הזוג לאימו, מה שמלווה בנאום פרידה מרגש. חברתי מ' אומרת שהחתונות של היפנים נורא עצובות. יש המון קידות והשתחוויות אין חיבוקים ונשיקות. אבל בינינו, מה עושות הדודות הפולניות שלי בחתונות אם לא בוכות על אלו שלא עלינו הלכו מאיתנו בדמי ימיהם. כיוון שכך אני מרגישה ממש בבית.

 

עם תום הארוחה החגיגית שארכה כ-3 שעות אנחנו עוברים לאירוע המסכם של הערב - המסיבה (וכאן מצפה לנו הפתעה: צריך לשלם דמי כניסה). גם כאן יש (איך לא) אוכל. מין גירסה קולית של פינגר פוד (אוכל אצבעות) והרבה הרבה אלכוהול. המוזמנים כוללים הפעם (חוץ מאיתנו שממשיכים לככב כגאיג'ינים היחידים לאורך כל הדרך) לקוחות של קוגה סאן וחברים קרובים של בני הזוג. למשפחה אין שריד וזכר. ושוב: נאומים, הופעות של החברים, ועוברים למשחקי חברה: כל אחד מקבל מטבע של 500 ין ופוצחים בטורניר כולל של 'אבן נייר ומספריים' המקומי המנצח משרשר אחריו ברכבת אנושית את כל המפסידים. כטוב ליבי בסאקה אני מוצאת את עצמי מובילה רכבת של 20 איש ומשום מה מנצחת כל הזמן וצוברת עוד ועוד מטבעות. אני הולכת על אסטרטגיה של כל הזמן 'נייר' מה שמוכיח את עצמו.

 

שהיה כיף כבר אמרתי?

מתכון למזל. מד-טאי (דניס)                                      (צילום: איריס ז'ורלט)  

 

דניס במעטפת פריכה למחצה

 

מתכון לחיי נישואים מאושרים

 

המרכיבים:

6 פילטים של דניס טריים מאוד

למשרה:

שתי כפות רוטב סויה יפני

2 כפות מירין (יין אורז מתוק)

2 כפות סאקה (יין אורז יפני)

1 כף חומץ אורז

כפית ג'ינג'ר מגורר או יותר לאוהבי הז'אנר

לציפוי:

ביצה טרופה

פירורי לחם יפניים-פנקו

לקישוט: עירית קצוצה

אפונה סינית חלוטה במיים רותחים

 

אופן ההכנה:

1. מערבב את כל חומרי המשרה היטב, טובלים את הפילטים של הדג משני הצדדים מאניחים במקרר לשעה לפחות.
2. מחממים מעט שמן צמחי במחבת, מוציאים את הפילטים מהמשרה, מנערים מהנוזלים, טובלים בביצה טרופה ומצפים מצד אחד בלבד בפירורי לחם.
3. מטגנים כשצד של הפירורים מונח על המחבת, על אש בינונית עד שהדג מבושל אבל עדיין עסיסי והצפיוי פריך. מפזרים מעט עירית קצוצה ומגישים מייד עם אפונה סינית אורז לבן ודביק בקערית ליד.

 

איטאדאקימאס וגם אומאדאטו גוזאימאסו לקוגה סאן ולמיסה סאן!